במוסד לבטיחות ולגיהות מעריכים כי כ-1,239 בני אדם נפטרים מדי שנה בשל תחלואה שמקורה בחשיפה לחומרים מסוכנים ושאיפת חלקיקים בעבודה, וכן בשל מחלות לב וכלי דם שמקורן בעבודה בשעות ארוכות. כך עולה ממחקר חדש שהוצג היום (שלישי) בכנס השנתי של המוסד, לרגל היום הבינלאומי לבטיחות בעבודה שחל מדי שנה ב-28 באפריל.
המחקר, שבוצע על ידי ד"ר מיכאל מיימן, מנהל תחום פיתוח בריאות תעסוקתית במוס"ל, מבקש להעריך את שיעור התמותה בישראל מתחלואה תעסוקתית באמצעות שיטת 'החלק המיוחס', הבוחנת את שיעור המקרים במחלה מסוימת שניתן לייחס לחשיפה לגורמי סיכון תעסוקתיים. שיטה זו משמשת את ארגון העבודה הבינלאומי (ILO) ואת ארגון הבריאות העולמי (WHO) לצורך הערכת הנטל הגלובלי של תחלואה ותמותה תעסוקתית. ההערכה באשר להיקף התופעה בישראל נשענה על הצלבה בין היקף התמותה בישראל ממחלות שונות, לבין השיעור המיוחס לתחלואה תעסוקתית בכל מחלה כפי שמופיע בפרסומי הארגונים הבינלאומיים.
כך למשל, בהתאם להנחה שכ-4.9% ממקרי המוות מסרטן מושפעים מחשיפה תעסוקתית לחומרים כימיים ולחלקיקים, מעריכים במוסד לבטיחות ולגיהות כי בכל שנה נפטרים כ-568 בני אדם מסרטן שמקורו תעסוקתי. בהתאם להנחה שכ-11.5% מהנפטרים ממחלות של מערכת הנשימה הושפעו מחשיפה תעסוקתית לחומרים כימיים ולחלקיקים, מעריכים במוסד כי מדי שנה נפטרים כ-147 איש מהשלכות תעסוקתיות הקשורות למערכת הנשימה. מחלות לב עם רקע תעסוקתי של חשיפה לחומרים בעבודה אחראיות למותם של כ-69 ישראלים בשנה, ו-15 ישראלים נוספים נפטרים בשל מחלות כליה שמקורן בסיבה דומה (בהנחה ש-1% מהנפטרים ממחלות לב וכליה נפגעו בשל חשיפה לחומרים וחלקיקים במהלך עבודתם).
בנוסף לכך, מחקרים שפורסמו בשנת 2021 מצביעים על כך שכ-4.9% ממקרי המוות עקב שבץ מוחי ומחלות לב נגרמים בשל שעות עבודה ארוכות של מעל 55 שעות בשבוע. בהתאם, מעריכים במוסד לבטיחות ולגיהות שכ-336 ישראלים נפטרים בשנה ממחלות לב, ו-104 ממחלות כלי דם במוח הקשורות לעבודה בשעות ארוכות. יצוין כי המחקר נשען כאמור על נתונים סטטיסטיים מהעולם, ומבקש להעריך על פיהם את המצב בישראל – אך זאת מבלי לבחון לעומק את ייחודיותו של שוק העבודה הישראלי, ואת היקפי החשיפה המקומיים בו לחומרים מסוכנים, לחלקיקים ולעבודה בשעות ארוכות.
בפתח הכנס התייחס ממלא מקום מנכ"ל המוסד לבטיחות ולגיהות, משה בא-גד, לתמונת המצב המדאיגה. לדבריו מדובר בנזק כלכלי המוערך בכ-4 מיליארד שקלים בשנה – סכום שיכול היה לממן תוספת של כ-1,800 מיטות אשפוז או כ-2,800 כיתות לימוד למערכת החינוך. "הנתונים הללו אינם משוקפים באופן מספק בקרב מקבלי ההחלטות, וזהו 'דגל אדום' שמחייב פעולה מיידית".
בא-גד הדגיש כי סרטן תעסוקתי אינו גזירת גורל – ניתן למנוע אותו באמצעות הדרכה נכונה, סביבת עבודה בטוחה ואכיפה אפקטיבית. הוא קרא לשילוב זרועות בין כלל הגורמים – ממשלה, מעסיקים, גורמי אכיפה ואקדמיה – כדי למגר את התופעה ולהפחית את היקף התחלואה. עוד ציין כי ישנם ענפים עם חשיפה גבוהה במיוחד לחומרים מסוכנים, ובהם יש למקד את המאמצים לצמצום הפגיעה בעובדים.
למרות הקושי בהוכחת קשר סיבתי בין מקום העבודה למחלה, הוא הדגיש כי חיזוק היכולת לזהות ולהוכיח קשר כזה יאפשר הדרכה מדויקת יותר ואכיפה יעילה – ובכך להציל חיים. המוס"ל, לדבריו, מחויב לפעול בשיתוף פעולה עם משרדי הממשלה ועם כלל השחקנים בשוק העבודה, מתוך הבנה כי קיימים פערים במודעות לרגולציה ולהנחיות. "כל מי שיוצא בבוקר להתפרנס חייב לחזור הביתה בשלום", סיכם, והדגיש כי באמצעות סינרגיה בין הדרכה, אכיפה ומחקר ניתן לנצח את הסטטיסטיקה ולהציל חיים.
