מי שנסע בקיץ האחרון בין תל אביב וירושלים הבחין כנראה במראות היער החרוך מהשריפה בהרי ירושלים בימים הלאומיים ב-2025. לרגע עיני המדינה היו נשואות ליערות שעלו בלהבות, ולאחר מכן תשומת הלב עברה למלחמה מול איראן, שחרור חטופים, שגרה, ושוב מלחמה מול איראן. גם הנופים שנשקפים מכביש 1 הפכו לפחות ופחות דרמטיים, ומתחת לעצים המתים שנותרו עומדים ויכולים להידמות לעצים בריאים אחרי שלכת, צמחה צמחייה שהחזירה את המראה הירוק ליער אילון-קנדה.

שנה אחרי השריפה, נורית היבשר, מנהלת מחלקת יער של מרחב מרכז בקק"ל, ובעבר יערנית של פארק אילון-קנדה ויער בן שמן במשך חמש שנים, יושבת על ספסל קק"ל, שעדיין מושחר ומקולף מעט, בחניון עם עצי זית. "נשרפו פה שישה עצי זית עתיקים", היא אומרת ל'דבר', "ואפשר לראות את ההתחדשות של העץ הזה שנשרף לחלוטין. צמחו מתחת לגזע ענפים חדשים, אבל את הגזע המרשים איבדנו, עץ של מאות שנים".

היבשר, בת 44 מרעננה, עובדת בקקל מ-2012. המרחב בתחום אחריותה המקצועי משתרע מיקנעם ועד בין גוברין, ובימים אלה היא עוברת לתפקיד במטה הארצי.

הימים הנוראים של 2025

השריפות היו בשני מוקדים מרכזיים בהפרש של שבוע. ביער אשתאול נשרפו כ-6,000 דונם ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, ובפארק אילון-קנדה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל נשרפו כ-6,000 אלף דונם. "ממש הימים הנוראים. היו רוחות חזקות של יותר מ-60 קמ"ש, יובש קיצוני, ויותר מ-40 מעלות חום. למרות מאמצי כיבוי אדירים, האש פשוט דילגה מעל כביש 1 בשלושה מקומות, כביש מאוד רחב. אחרי השריפה היה עוד גל של התייבשויות, העצים שהיו בסמיכות לשריפה נפגעו מהיובש. השנה ירדו לא מעט גשמים לשמחתנו".

איפה היית בזמן השריפות?
"בשריפה הראשונה הייתי במשרדים שלנו באשתאול, לא רחוק מהשריפה, זה היה ממש כואב. הייתי ברכב חפ"ק שלנו וכיוונו את הכבאיות שלנו ושל כבאות והצלה". לקק"ל יש ביערות ניידות כיבוי שמספקות מענה ראשוני לשריפות, ומטפלות גם בשריפות קטנות שמתפרצות בקיץ ברמה יומיומית. "אנחנו מכירים את השטח, אז אנחנו יודעים להגיע למקום, וגם להכווין את הכבאיות של כבאות והצלה. המון שריפות שפורצות בקיץ אינן מגיעות לכותרות כי אנחנו מטפלים בהן במקום.

"שבוע אחר כך, כשהשריפה עברה לפארק קנדה, זה כבר היה קשה יותר. דיברנו עם היערן של האזור, והוא אמר 'אין פארק. הלך הפארק'. זה גם הפתיע, כי זה לא יער צפוף, אבל הרוחות והיובש הכריעו אותו".

שינויי האקלים יצרו מצוקה מתמשכת ביער. "בעשור האחרון החורפים ביער היו הרבה פחות קרים. גם לפני השריפה כל הצומח באזור היה בעקה, במצוקה. גם אם אתה רואה שהצמח ירוק, כשבוחנים אותו פיזיולוגית הוא צריך הרבה יותר מים ממה שיש לו עכשיו, והוא הרבה יותר יבש משהיה לפני עשר שנים. במצב כזה שריפה תתפשט הרבה יותר מהר".

איך משקמים 13 וחצי אלף דונם של יער שנשרפו?
"יערן רץ למרחקים ארוכים, אין אצלנו ספרינטים. זה עניין של שנים ועשרות שנים. בשלב הראשון אנחנו מתמקדים בפינוי החניונים, הדרכים והעצים בצידי הדרכים, שרק זה מגיע לאלף דונם ועוד לא הסתיים. אחר כך יש מסה גדולה של עץ שרוף בתוך היערות שצריך לפנות, שזה תהליך של שלוש-ארבע שנים. אי אפשר לשקם שטח כשיש עצים יבשים מסביב שעלולים לקרוס בכל רגע".

צריך גם להבין אילו מהעצים מתו ואילו יכולים להשתקם.
"נכון, למשל חלק מהעצים פה בגבעה היו קצת ירוקים בצמרת שלהם, וחשבנו לפני שנה שהם עוד יכולים להתאושש. אחרי שנה שהיה בה חורף די טוב אנחנו רואים שרובם התייבשו סופית. תוך כדי כך מתחילים תהליכים טבעיים בשטח. אנחנו עוקבים אחרי הצמיחה הטבעית של עצים, שיחים ועשבים, ואנחנו לא נמהר לשתול. אם יש חניון שנשרף, נרצה לשקם אותו ולשתול בו, וגם ליד מסלולי הליכה שנרצה ליצור בהם צל. אבל בלב השטח נחכה לפחות חמש שנים ונראה מה גדל".

יש הזדמנות לגדל את היער בצורה שונה אחרי שריפה כזו?
"בהחלט יש פה הזדמנות. בצדי הדרך של כביש 1 היו עצים גבוהים שהקלו על מעבר האש בשריפה. אם נראה שיש צמיחה גבוהה שם, נדלל אותה כדי לפתח צמיחה נמוכה. ביער שיצמח פה אחרי השריפה בצורה טבעית יש הזדמנות למגוון ביולוגי גדול יותר, לא בהכרח יער מחטני צפוף, אלא סביבה יותר פתוחה שיש בה אורנים לצד עצים אחרים, ויותר שיחים ועשבים. כך היא תהיה עמידה יותר לשינויים. חלק מיערות האורנים שנטעו בארץ קרסו וחלק החזיקו יפה מאוד. הדרך שלנו לדעת מה הכי מותאם לשטח זה לראות את ההתחדשות, אם הזרע של העץ נבט וצמח זה אומר שיש לו שורש חזק בקרקע, הוא הצליח להגיע למים הדרושים לו והוא יהיה הדור הבא שלנו".

שיטוט ביער השרוף עשוי להטעות: רוב העצים עדיין עומדים, עם גזעים בגווני חום-אפור, ואפשר לחשוב שהם יחזרו לצמוח. אבל היבשר מזכירה שצריך כבר לדמיין את היער בלעדיהם. "לא כל העצים כאן חיים. הם יכולים לקרוס בכל רגע, והם יוצאו בשנים הקרובות". אבל בעלייה קטנה לגבעה ליד החניון אפשר לראות את תהליכי ההתחדשות הטבעיים מול העיניים: "תראה את הנביטות של האורן כאן: אחד, שניים, שלושה…" אחרי חיפוש קטן נגלים עשרות נבטים קטנים של אורנים שחלק מהם יגדלו להיות הדור הבא של פארק קנדה.

אורן שנשרף אינו חוזר לחיים, אבל האורנים החדשים שגדלים בסביבתו נהנים מהרבה שמש. לעצים אחרים יש טקטיקות אחרות. "תראה את אלת המסטיק, היא נשרפה לחלוטין, אבל היא צמח שמתחדש מעצמו. היא מוציאה חוטרים, ענפים חדשים בתחתית הגזע, ומשתקמת. יש פה גם אלה ארצישראלית וחרוב שצמחו לאחר השריפה, כמו הזית בחניון. יש פה גם עשבוניים שגדלו באדמה הזאת, שעדיין מלאה באפר".

יערות למבקרים ויערות לשימור

היבשר גדלה בתל אביב, אבל אהבה טבע והרבתה לטייל. "אהבתי עצים ופרחים, והייתי בגרעין נח"ל של החברה להגנת הטבע. עשיתי תואר ראשון באגרונומיה, ואחר כך תואר שני באקולוגיה של יער, ועשינו מחקר על שיקום יערות עם קק"ל ביער ביריה שנשרף במלחמת לבנון השנייה, ולצערי נשרף גם במלחמה האחרונה. שם הבנתי שמצאתי את מקומי. אני אוהבת את ההזדמנות להשפיע ולעצב את הנוף לטובת הציבור. ראיתי כשהייתי יערנית כאן עד כמה אנשים אוהבים את היער הזה ואת בן שמן ומגיעים באלפים בכל שבת".

מה התפקיד של יערן?
"יערן הוא המנהל של היער שלו, מוודא שהעבודה היערנית מתבצעת כראוי: דילולים, גיזומים ונטיעות. יש מקומות שנשקיע בהם בהגנה מאש: בגיזום ודילול, וגם בשיתוף פעולה עם רועי בקר, כבשים ועיזים. עז שמלחכת עשב בסביבות העצים יוצרת ניתוק בין אש שמתחילה בעשבייה ובין העצים.

אין נוסחה אחידה לניהול יער. זה תלוי בייעוד שלו. "יש יערות שמיועדים לפנאי ונופש, ריאות ירוקות, ויסות מי גשמים וקרקע. שטח עם מגוון ביולוגי גדול נייעד לשימור המגוון, אזורים עם נוכחות גבוהה של מבקרים נתאים לצורכי הציבור: נדאג ליער גבוה עם צל רציף, דרכים נגישות, מים, שירותים ומתקני מנגל, ופחות שיחים וקוצים. אזורי בוסתן עתיקים ננסה לשמר למטרות מורשת, ויש אזורים שנשאיר לתהליכים הטבעיים".

לפעמים הייעודים השונים מתנגשים. "בשנות ה-60 וה-70 קק"ל שינו את מרכז העשייה ביערות בנטיעות ושיקום שטח להנגשה של היערות לציבור: נפתחו המון דרכים, חניונים ואתרי פיקניק, והציבור הצביע ברגליים. לקראת שנות ה-2000 הבנו שאולי הלכנו יותר מדי לכיוון המבקרים, וכיום אנחנו מאזנים בין המטרות השונות".

פארק אילון-קנדה סגור למבקרים בימים אלה לצורך שיקום והגנה על מבקרים מנפילת עצים. יער אשתאול צפוי להיפתח בחודשים הקרובים. החורף האחרון היה גשום, ועוד כמה חורפים כאלו יעזרו לפיתוח היער. היבשר אופטימית: "אין מה לדאוג למה יצמח כאן. אני יודעת שיצמח".