שערי הרבנות הראשית נפתחו בשבוע שעבר לבחינות הלכתיות גם עבור נשים. בפעם הראשונה מאז כינון מוסד זה מערך בחינותיו כבר לא יכול להיות מיועד רק לגברים, בשל האיסור במדינה על אפליה מגדרית, ועוד ממוסדת. זה לא קרה בחפץ לב, אלא בעקבות מסע של שנים ארוכות וניצחון בעתירה לבג"ץ.

למעשה זה גם לא קרה כפי שהיה צריך לקרות. מוסד הרבנות הראשית, שהוא אחד מהמוסדות הממלכתיים של המדינה, ביחד עם המשרד לשירותי דת, הודיעו כמה ימים קודם לבחינה על שינו קריטי, שיצר פתח להתרחשות שונה בין הגברים הנבחנים לבין הנשים שהגיעו להיבחן. הם הכריזו על מיקום נפרד לבחינת הנשים – שינוי שאפשר לעכב את תחילת הבחינה שלהן, כשהגברים נבחנים כבשגרה במקום אחר, וכשהציבור הרחב עוקב ומתעדכן בצו שהוגש לבית המשפט העליון על ביזויו. בעקבות כך, יצא באופן מיידי צו המורה לרבנות לאפשר לנשים להיבחן, וָלֹא, כל מערך הבחינות שפעל בשבועות האחרונים, ובחן אלפי תלמידים – ייפסל.

אפליה שאסור לה להתקיים במדינה

לפני שמונה ניסינו להירשם לבחינות הרבנות, ונפסלנו מיידית רק בשל היותנו נשים. לאחר כשנה הגשנו עתירה בהובלת הארגונים עתים, רקמן וקולנו, ולפני כשנה ניתנה פסיקת בג"ץ המורה לפתוח את הבחינות גם עבור נשים. קבוצת העותרות הן שש נשים דתיות מהזן המתון. כבר בחרנו להתגייס לצבא, כשזה ממש לא היה מיינסטרים ולמרות קולה של הרבנות הראשית בנושא; כבר רכשנו תארים מתקדמים באקדמיה ורק לאחר מכן פנינו ללימודי הלכה גבוהים; וכבר קיבלנו תעודות סמיכה על הישגינו, ואנחנו רבניות שמשרתות ציבור רחב. באמת, לא חיפשנו כל הכרה מהרבנות. נעתרנו ליטול חלק בעתירה כדי לתקן אפליה שאסור לה להתקיים במדינה.

מערך הבחינות ממומן בכספי המדינה ותעודותיו מאפשרות תעסוקה במגזר הציבורי. גישה רק לגברים היא אפליה אסורה על פי חוק. בעתירה הצגנו כיצד המצב הקיים חוסם אותנו מקצועית. אף על פי שכל אחת מאיתנו מצאה נתיבים מקצועיים במוסדות פרטיים, רצינו לפתוח את השערים לקולגות הצעירות מאיתנו, שנתונות בלימודים ולשרטט אופק לדורות הבאים.

נפרד אינו שווה

משהגשנו את העתירה בית המשפט קיבל אותה מיד, בשל זיהוי האפליה המגדרית הקיימת, והיותה אסורה על ידי גוף ממלכתי של המדינה. עם זאת, המשפט נמשך כשש וחצי שנים, והסתיים רק לפני שנה. התקיימו בו מעט דיונים והרבה תחלופת מכתבים. ברבנות ניסו לדחות שוב ושוב את הדיונים, והציעו להקים מסלול חלופי, במשרד העבודה למשל. הצעה זו גם לא קודמה ברצינות למעשה על ידם (כך נכתב בפסק הדין), וגם היוותה בעיה משום שהיא הייתה מאפשרת את המשך האפליה ב'מסלול ורוד' והייתה מסבה הוצאות של מילונים נוספים של המדינה, רק כדי לשמר את ההדרה של נשים.

אנחנו דבקנו לאורך כל הדרך בעקרון של 'נפרד אינו שווה', והתעקשנו להיבחן בתוך המערך הקיים, כדי שחלילה לא יימצא או ייטפל פגם בבחינות שייכתבו במיוחד עבור נשים. כל העת ביקשנו להיבחן עם אותו הטופס ובאותו הזמן והמקום, ולזכות באותה אתיקה של שמירת האנונימיות של כותבי התשובות בעת בדיקת המחברות.

לאחר פסק הדין השביתה הרבנות את מערך הבחינות במשך כחצי שנה, כמעין 'שביתה איטלקית' נוכח ניצחוננו בבג"ץ, ובכך מנעה בפועל את הבחינות גם עבור נשים וגם עבור גברים. משנפתח מחדש, מיהרנו להירשם. ייחלתי להיבחן, ואף הקדשתי זמן של שיבה לחומר הלימוד מרגע שנרשמתי. שש נשים נוספות נרשמו על מנת להיבחן בהלכות אבלות.

הרבנות התעלמה, ולבסוף הפרידה

הרבנות התעלמה מההרשמה שלנו במשך כחודשיים, בעוד שלגברים שלחה הודעות בנושא. רק כשבועיים וחצי לפני המועד קיבלנו אישור להרשמתנו וכן שיבוץ ל'כיתת הנשים'. הבטחנו לאורך הדרך כי לא נתווכח אם נשובץ לכיתת נשים, אף על פי שאין בכך שום צורך הלכתי שהרי בחינה היא ענין מנהלתי ולא בגדר ׳דבר שבקדושה׳. לאחר כמה ימים הודיעו לנו על שינוי מקום הבחינה: הגברים יבחנו בבנייני האומה כתמיד, ואילו הנשים במשרד לשירותי דת.

התקשרתי לרבנות שש פעמים, בשעות קבלת הקהל, ולא היה מענה. רציתי לקבל הסבר מדוע שינו את המקום, שהרי לא ביקשנו כגון זאת והם לא כללו הסבר במייל שנשלח אלינו. אפשר היה לשער כי יאמרו שעשו זאת למעננו מחשש להפגנות כנגד הבחינה או להפרעות אחרות, אבל הפתרון לאי-סדר אזרחי הוא אכיפת החוק ולא הגליית החוליה המותקפת.

יתרה מזאת, ברור שאילו הייתה יוצאת הודעה מהרבנות הראשית לכל הנבחנים החרדיים, שלא שירתו בצבא, להיבחן במיקום אחר משום שהנבחנים מהציונות הדתית, המגיעים לבחינה לאחר חודשים ארוכים של שירות מילואים בהם התייגעו להיות גם ספרא וגם סייפא, חשים שלא בנוח להיבחן עם אלו שהיה להם זמן נינוח ללימוד לבחינה בביתם ובישיבות שלהם, אף אחד לא היה מקבל הגליה שכזו. אפשר לחשוב על דוגמאות נוספות של הבדלת קבוצה עדתית או בעלת צרכים מיוחדים ועוד. מערך שמחויב לשוויון בהזדמנות להבעת כישורי למידה, לא יכול לכונן שינוי כה שורשי מבלי להיות שקוף בהצדקה לכך ומבלי לצרף ׳גב משפטי׳ לצעד זה.

נוכח השינוי הבנתי מיד את משמעות ההפרדה גם כאי שוויון עקרוני, וגם ביצירת תנאים שונים הטומנים בחובם פוטנציאל לחבלה באנונימיות, ועשויים להוות פתח לפגיעה בטוהר המידות בעת קיום הבחינה ובעת בדיקתה. החלטתי שלא להתייצב במועד הזה, ולהמתין למועד שבו השוויון יתקיים ללא רבב. נוסף לכך, הגעה בטווח זמן קצר מביתי הזמני בניו יורק היתה אתגר טכני ורצוף מהמורות בפני עצמו.

מבחן באי-שוויון

ביום הבחינה אכן הוכח שההפרדה למקום נבדל מאלפי הגברים ושהייה בתוך משרד ממשלתי מאובטח איפשרה עיכוב מכוון שיצא בהוראת הרבנים הראשיים (!), כשהנשים נתונות בפנים ואסורות ביצירת קשר טלפוני (כפי שהדבר תמיד אסור בבחינות רשמיות, בשל טוהר הבחינות הנדרש מהנבחנים). מחברות הבחינה חולקו לנשים ולאחר דקות ספורות נאספו, ועם הבחינות עצמן נארזו מחדש בקופסה ששוגרה החוצה מהכיתה. לאחר מכן התברר כי זו הייתה הוראה של הרבנות הראשית, ובזמן שהתנהל דיון כיצד לעצור זאת, התברר גם שאין רב מכותבי הבחינה שמוכן להתייצב בכיתה ולהשיב לשאלות. כלומר, אדם המקבל משכורתו מהמדינה רואה בחיוב חוקי מעין ׳פקודה בלתי חוקית בעליל׳ ונפקד מביצוע עבודתו.

הפארסה נעצרה כעבור כארבע שעות, רק בזכות צו של בית המשפט. גם לאחר מכן, הבחינה נערכה תוך המשך אי השוויון: התחלה באיחור של ארבע שעות שונה מהמצב בו החלו הגברים את בחינותיהם; בהיעדר רב משיב בכיתת הבחינה, הנבחנות התבקשו לקבץ את השאלות יחד ולפנות אותן טלפונית לרב הראשי האשכנזי, כשצוות המשגיחות מפקח על כך. כלומר, גם אם היה לבסוף מי שהשיב, לא היה זה במתכונת של שיחה מהירה פנים אל פנים כפי שהיה לגברים שנבחנו; ובתום הבחינה, המחברות הוכנסו לקופסה שכתוב עליה בפירוש 'אולם נשים'. (התייחסות הרבנות הראשית לטענות – בסוף הכתבה)

במשך כל שנות העתירה דיברנו, מורות ההלכה, נגד אותו 'מסלול ורוד' – מסלול נפרד, נחות לכאורה, מסומן באופן שיבהיר שהוא איננו המסלול הראשי. והנה, מה שניסינו למנוע במישור העקרוני, התקיים בחלקו בשבוע שעבר במישור המעשי. עתה מונחת חובת ההוכחה על מערך הבחינות של הרבנות הראשית לקיומה של מערכת בדיקה ללא רבב, הן מצד זיהוי המחברות והן באופן בדיקת תשובות רבות-מלל בכתב יד שאולי יזוהה כ׳נשי׳.

דווקא בשל יוזמת הרבנות הראשית לשנות את מיקום הבחינה, ובשל העובדה כי כבר ניכרה האפליה בעת קיום הבחינה, מצופה ממערך ממלכתי זה להציג את אופן תפקודו ואת מחויבותו לבדיקת הבחינות ללא כל משוא פנים. כדאי היה לעשות זאת קודם לבחינה, ועתה הדבר חשוב שבעתיים, וראוי שתשומת הלב הציבורית תימשך עד להבנת פני הדברים לאשורם. במקביל, יש לעסוק כמובן בדאגה למועד המבחנים הבא, שצפוי להתקיים עוד זמן לא רב – בעוד כעשרה שבועות, בעז״ה.

הכרעות מנוגדות בתוך אותו מאבק

בפועל, שלוש הנשים שהתייצבו השבוע לבחינה בהלכות אבלות – הרבנית יערה וידמן סמואל, ד״ר רות עגיב ורחל צבאן – הן עשו מעשה משמעותי. הן הופיעו במרחב שלא שש לקבלן וישבו אל מול טופס בחינה רשמי של מדינת ישראל בהלכה, בבחינה שמעולם קודם לכן לא נפתחה בעבור נשים, וענו על שאלותיה. הן עשו זאת תחת תנאים לא הוגנים.

הַכְרָעָתִי שלא להתייצב למועד הזה והכרעתן להתייצב הן שתי הכרעות לגיטימיות, ולא מנוגדות, בתוך אותו מאבק. הן נובעות משיקולים שונים בנסיבות שונות, וכל אחת מאיתנו אחראית להכרעה שלה. ההשתייכות שלנו יחד לאותו בית מדרש קריטית להבנת התמונה של שדה הלמדנות והשינוי החברתי של הפמיניזם הדתי.

המרתון הארוך של הפמיניזם הדתי

החלום הוא שכל שש הבחינות במסלול ׳יורה יורה׳ ייפתחו לנשים בתנאים שווים, ושאישה תוכל לשמש את הציבור בתפקידים מגוונים הודות לתעודות על מעבר הבחינות הללו – ככתובת הלכתית למי שחפצים בכך בבתי החולים, בצבא, במועצות דתיות ומקומיות, בתפקידים הנוגעים לגיור, כשרות וצביון הרוח הציבורית הישראלית. אף על פי שמורות ההלכה הוותיקות קשורות בקשר עמוק אל השדה הפלורליסטי ובעלות קשרים מקצועיים וחבריים עם הזרמים הליברליים, אין ערעור על דרכן האורתודוקסית. יש אפשרות כי כשהבחינות לנשים יהיו מבוססות, כוח האוריין יופנה גם אל המרחבים השמרניים יותר בעולם הדתי. בחיים אזרחיים זו החירות וזה הגיוון הנתונים לכל – ללמוד, לקבל תעודות ולבחור את האופק המקצועי האישי, כחלק מתמונה רחבה של קולגות שונות.

אני גאה להיות חלק מהמרתון הארוך של הפמיניזם הדתי. כל אחת מאיתנו עומדת על כתפי ענקיות. בעבר, נשים שחיו בעולם האורתודוקסי לא ראו אופק ללמדנות שלהן ולאחריות הציבורית שלהן. התנועות הליברליות סימנו אופק בהסמכת נשים בקרבן. ראוי שיהיה אופק לאישה דתיה באשר היא, בכל זרם שהוא, ללמדנות שלה ולרצון שלה לשרת את הציבור. זכרן המבורך של ברטה פפנהיים, הנרייטה סאלד ורגינה יונס עולה כאימהות של הפמיניזם הדתי לזרמיו. אנו, כחברה, זקוקות וזקוקים לביוגרפיות שיש בהן פחות עגמומיות, פחות חסמים ואפליות ויותר שערים פתוחים עבור התמסרות לשליחות ציבורית. כשם שכניסת סטודנטיות ללימודים גבוהים איננה מהווה עוד אירוע מיוחד ויוצא דופן, ובטח לא כשהן יושבות וכותבות בחינה ומקבלות גיליון ציונים – ראוי שנגיע ליום שכל זה יהיה עבור כולנו כדבר שבשגרה.

לא מסתפקות בהצהרות, אלא במעשים

אפשר לחשוב שאנו מבקשות צדק, בדין ולא בחסד, בעניין מגזרי. אבל המאבק שלנו נוגע ביסודות חיי האזרחים והאזרחיות במדינה בצומת של 'דת', 'מדינה' ו'משפט'. מוסד ממלכתי אינו רשאי להפלות על בסיס מגדר. מאחר שהרבנות הראשית היא מוסד ממלכתי, פסק דין זה נוגע לכלל אזרחי ואזרחיות ישראל, ובכללם גם אלה השומרים מרחק מן הממסד הרבני – אשר אף על פי כן שולט, למשל, בנישואין, בגירושין ובקבורה של כל האזרחים. העתירה על בחינות הרבנות היא למען שוויון בחברה הישראלית וכנגד אפליה בחסות המדינה, ויש להבין שזהו מקרה פרטיקולרי של אפליית נשים, ומקביל לבעיות אפליה אחרות האסורות במדינה.

מה שהתרחש בשבוע שעבר בקיום הבחינה – אינו יכול לחזור. יש לקוות שמועד הבחינות הבא שאמור להתקיים בחודש יולי יתקיים בתנאים הוגנים ויממש את מורא החוק הישראלי האוסר אפליה מגדרית. רק כך, בלי שינויי תאריך ומקום, בלי עיכובים, בלי קופסה מסומנת, בלי קריאה חשדנית של התשובות, בלי פליאה על היות ׳נשים דוברות הלכה׳ – רק עם תודעה מקצועית פשוטה של בחינת בקיאות והבנת קוריקולום הלכתי. שמונה שנים אחרי שיצאנו לדרך, אנחנו לא מסתפקות בהצהרות אלא רק במעשים כשרים.

***

הרבנית שרה סגל־כץ, רבנית המוסמכת משלוש תוכניות שונות, מייסדת ומנהלת מרכז גלויה. היא אחת מהעותרות לבג"ץ בדרישה לאפשר לנשים להשתתף במבחני הרבנות הראשית.

***

מהרבנות הראשית נמסר בתגובה לפניית 'דבר' על הטענות לאפליה בבחינה: "מיקום הבחינה שונה סמוך למועד הבחינה כדי למנוע פרובוקציות, לשמור על ביטחונן של הנבחנות ועל הסדר הציבורי. הבחינות לנשים החלו באיחור מסיבה טכנית בלבד. כחלופה לנוכחות רב שישיב לשאלות בחדר הבחינה, סוכם שככל שלנבחנות תהיינה שאלות, אלה ירוכזו והרב הראשי לישראל, נשיא מועצת הרבנות הראשית הרב קלמן מאיר בר, ישיב לשאלות באופן טלפוני – כפי שנמסר גם בתגובת הרבנות לבג"ץ.

"הכיתוב 'אולם נשים' על ארגז הבחינות נעשה מסיבה טכנית בלבד, כפי שנעשה בכלל האולמות בהם מתקיימת הבחינה. כלל הבחינות נסרקות על ידי חברת סריקה ומועברות לבדיקה באופן אנונימי, ורק לאחר הבדיקה מתבצעת הצלבה ממוחשבת בין תוצאות הבחינה לזהות הנבחן".