הוא פגש את בנו בן השש פעם אחת בלבד. היו להם כמה ימים יחדיו בחיים שלמים שאותם הם נאלצים לחיות בנפרד. במשך 15 שנים, מוחמד עבדוללה אל מאמון עבד בסעודיה ושלח כסף למשפחתו שגרה באחד האזורים העניים ביותר של בנגלדש. השנה, הוא תכנן לחזור, לבנות בית גדול יותר עם חסכונותיו ולבלות זמן עם הילד שאותו הוא בקושי מכיר.
ב-8 במרץ, טיל פגע במחנה העבודה שלו. הוא נכווה באופן חמור ולאחר מכן מת. הוא היה בין יותר מ-24 עובדים זרים שנהרגו ברחבי המזרח התיכון לאחר שארה"ב וישראל פתחו במלחמה נגד איראן בפברואר.
עשרות מיליוני עובדים זרים סייעו לבנות את הכלכלות המודרניות, נסמכות הנפט, של מדינות המפרץ הערבי – רבים מהם לא חולקים בשגשוג. כעת, הם מתמודדים עם בעיה קשה יותר: להמשיך לעבוד במזרח התיכון, היכן שהשכר גבוה בהרבה, בתקווה שהפסקת האש השברירית תחזיק מעמד; או לשוב למדינות העניות שבהן המחירים זינקו בשל המלחמה.
למאמון לא הייתה הזדמנות לבחור. הוא הגיע הביתה בארון קבורה מוקדם יותר החודש. "אנחנו לא יודעים מה נעשה כעת", אמרה אלמנתו, סאדיה אסלם סארמין לסוכנות הידיעות AP.
מיליוני עובדים ללא הגנה
עבודת מהגרים מהווה רוב באוכלוסיות של מדינות רבות במפרץ. מערביים, ערבים והודים שולטים בעסקים ובפיננסים, בעוד עובדים ממדינות עניות באסיה ואפריקה נאלצים לעבוד שעות ארוכות בטמפרטורות רותחות במתקני נפט ואתרי בנייה – לעתים קרובות כמעט ללא הגנה.
על פי ארגון 'הקואליציה לצדק בעבודה בעבור מהגרים במפרץ', למעטים הייתה גישה למקלטים במלחמה, ורבים הופקרו. במתקפות מתו לפחות 24 עובדים זרים במפרץ וארבעה נוספים בישראל, לדברי הארגון. הספירה כוללת שמונה מלחים שנהרגו בלב ים.
"זה מצב מאוד מסוכן לעובדים המהגרים", אמרה אודאיה ווגל, שחוקרת עבודה והגירה באוניברסיטת צפון אריזונה.
עובדים בעלי שכר נמוך הם הפגיעים ביותר
משפחתו של מאמון התעוררה ב-9 במרץ לצלצול הטלפון. הקול מעבר לאפרכסת אמר כי מאמון בן ה-35 נפצע. בסרטוני וידאו שצולמו על ידי עובד אחר הוא נראה יושב, מלא כוויות מדממות, צועק לעזרה. "הוא מעולם לא דמיין שייפצע. שטיל ייפול עליו", אמר אחיו הצעיר מארוף חסיין.
עובדים כמו מאמון הם הפגיעים ביותר מאחר שהם עושים את "העבודות המלוכלכות, המסוכנות והקשות ביותר", אמר שאריפול אסלם חסן מארגון הפיתוח הבנגדלשי BRAC.
בקטאר, עובד מפעל בן 27 מבנגלדש עבד במשמרות של 12 שעות בזמן שהטילים עפו מעליו. רסיס מאחד מהם נפל ליד מגוריו. כשהאזעקות הופעלו, העובדים נכנסו לחדר מיועד. הוא מרוויח פחות מ-400 דולרים בחודש ושולח שני שליש מהסכום למשפחתו. "אין לנו ברירה אלא להמשיך לעבוד", הוא אמר אך סרב לחשוף את זהותו מחשש מפני הרשויות.
קטאר יישמה כמה רפורמות לקראת אירוח אליפות העולם ב-2022, כולל פירוק חלקי של המערכת שקשרה את העובד למעסיק. אך לדברי פעילים, ניצול עדיין נפוץ, ולעובדים יש כמה ערוצים בודדים דרכם הם יכולים לנסות להשיג צדק.
אחמד אל אליילי, נהג מונית בקטאר, לא שלח כסף למשפחתו במצרים במשך חודשיים. בעבר הוא הרוויח 3,000 דולרים בחודש, אך הכנסתו צנחה לשליש מזה משום שהמלחמה שיבשה את התנועה. "אנחנו הנזק האגבי של המלחמה הזאת", הוא אמר.
האטה במגזרים מרכזיים כמו נדל"ן ובנייה יפגעו בעובדים האלה באופן ישיר, אמר חסן מ-BRAC. עובדים מבנגלדש ופקיסטן הם פגיעים במיוחד, משום שלרוב הם מועסקים באופן לא פורמלי וללא חוזים, הוא הוסיף.
למרות רפורמות בכמה מדינות, אישורי עבודה גם כן קשורים לרוב למעסיק אחד, ובכמה אזורים העובדים בעצם נטושים, על פי הקואליציה. הארגון הזהיר כי כמה מעסיקים עשויים להשתמש במלחמה כדי לא לשלם שכר, לסרב לתת חופשות או לפטר ללא סיבה מוצדקת.
בעבור רבים, שיבה הביתה אינה אפשרות
כשהמלחמה התחילה, אימו של מאמון, שאהידה חאטון, דחקה בו לשוב הביתה. הוא חסך מאז נובמבר. בשיחת הטלפון האחרונה שלו, הוא הבטיח לאחיו הצעיר ולאחיותיו שישלם בעבור הלימודים שלהם, יבנה בית גדול יותר להוריו וישוב לתמיד באביב.
כעת, משפחתו מתקשה לפצות על השכר החסר ולאחות את השברים בחיים בלעדיו. "הכאב של אובדן ילד. אין מלים שיכולות לתאר את הכאב", אמרה חאטון.
מבחינת עובדים רבים, שיבה הביתה משמעותה ויתור על הכנסה רציפה ושכר גבוה בהרבה.
מרלן פלורס, עובדת פיליפינית בקטאר, אמרה כי חשה את הרטט באוויר בכל פעם שטיל יורט. אך השכר ללא המסים וביטוח הבריאות שהיא מקבלת גורמים לה לחוש בטוחה יותר – באופן כלשהו – מאשר בפיליפינים, שהכריזה על "מצב חירום לאומי" בעקבות עליית מחיר הנפט. "לא קל לי", היא הודתה. "אך אישאר כאן".
גם בישראל יש אוכלוסייה גדולה של עובדים זרים. ג'רמיה סופאן, מטפל פיליפיני, המשיך לטפל בשני המבוגרים שעליהם הוא אחראי למרות אזעקות יומיות בגין טילים, לעתים הוא רץ החוצה לקנות מזון או תרופות למרות הסכנה. הוא תוהה אם משפחתו תוכל לשרוד אם יחזור לפיליפינים: "אני יודע שאפשר למות בהרף עין, אבל לאיזה חיים אחזור?"
