הממשלה אישרה בתחילת השבוע (ראשון) את הצעת שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי רגב, להחל בתכנונם של "נמלים יבשתיים" בישראל- כלומר, נקודות פריקה יבשתיות המחוברות לנמלים ברכבות. ההחלטה תאפשר בשלב זה לחברת נמלי ישראל לבצע את הפעולות הנדרשות להיערכות להקמת הנמלים, כגון סקירת מיקומים, בחינת היתכנות ועוד.

נמלים יבשתיים אינם קונספט חדש בעולם, ומשמשים במספר רב של מדינות מפותחות, כגון ספרד, גרמניה וניו זילנד, כ"מנועי משנה" לנמלים הראשיים. מדובר במעין מתחם לוגיסטי שפועל כהמשך של הנמל, או של מספר נמלים, אך ממוקם בעומק היבשה. הנמל היבשתי, שמחובר לרוב לנמל באמצעות רכבות, אמור לאפשר זרימה מהירה ויעילה יותר של סחורות.

הרעיון שמאפשר את יעילותו של הנמל יבשתי הוא צמצומה של הפעילות הימית לפריקת המיכליות בלבד. בכך שהוא מעביר מכולות ישירות מהים אל הרכבת, מאפשר הנמל את ביצוע תהליכי הפריקה, האחסון, ההפצה ועוד הרחק משם, ביבשה, ובכך מאפשר לפנות את הספינות מהרציפים במהירות יחסית, כך שיוכלו לקלות עוד ספינות וסחורות.

בהנחה שצוואר הבקבוק הכלכלי נמצא בעומס ברציפים, הנחה שלא בטוח שנכונה עבור ישראל, נמל היבשה מאפשר לחסוך בתהליכים רבים. יתרון נוסף של הנמל הוא שניתן לבחור את מיקומו הגיאוגרפי בקלות רבה יותר, ובכך לאפשר נגישות טובה להובלת הסחורות ברכבות, במקום במשאיות, ובכך להקל את העומסים בכבישים.

בשלב זה במשרד התחבורה או בנמלי ישראל עדיין לא פרסמו את המקומות שנשקלים להקמתם של נמל היבשה, או מה צפוי להיות מספרם. ההיגיון התפעולי של הנמלים מחייב ככל הנראה את מיקומם באזורי המסילה המזרחית, שהעבודות להקמתה אמורות להסתיים, על פי רכבת ישראל, בשלהי 2026, אולם נדחה בדצמבר 2025 למועד לא ידוע.

זאת משום שהמסילה המזרחית, שאחת ממטרותיה הראשיות הייתה הובלת מטענים וסחורות בכדי לצמצם את הפקקים, מאפשרת להוריד עומסים מהכבישים והמסילות עמוסים יותר של מישור החוף. למעשה, ייתכן מאוד שהפעלתה המתקרבת של המסילה, או של מקטעים ממנה, היא אחת הסיבות העיקריות לעיתוי האישור, שמגיע למעלה מעשור אחרי הפעם הקודמת שהנושא נשקלת ברצינות.

במרכז ההצעות שהועלו ברכבת ישראל בסיבוב הקודם עמדו שני חלופות, האחת באזור יד חנה שבעמק חפר, בסמוך ליישוב בת חפר ולטולכרם; והשנייה באזור מחלף אייל, שבסמוך לישוב צור יגאל ולגבול עם קלקיליה. עם זאת, על אף ששתי האפשרויות אכן סמוכות למסילה המזרחית המתהווה, ולתחנות התיאורטיות באזור טייבה וטירה, הרבה מים זרמו מאז בנהר. בין היתר, לא ברור בשלב זה האם שתי התחנות המתוכננות אכן יבנו; לא ברור האם במשרד מתכננים נמל-יבשה ראשי אחד או שניים, ועוד.

אירוע נוסף שיכול לשנות את התמונה הוא מעורבותן של מדינות אחרות באזור, בעיקר ירדן, כחלק מיוזמה אזורית של הובלת מטענים מהמזרח התיכון אל נמל חיפה, דוגמת יוזמת ביידן, לחיבור בין הודו, סעודיה וישראל. בתרחיש שבו תתוכנן, למשל, מסילה שתשמש להעברת סחורות גם אל עמאן, או מדינות אחרות ממזרח, יש מומחים שמעריכים שנמל יבשתי יהיה כלכלי דווקא באזור עמק יזרעאל, אולי כחלק מממסילת חיפה בית-שאן. עם זאת, בשלב זה מדובר בספוקלציות בלבד, ובמשרד התחבורה לא פירטו האם התוכניות מקודמות בהקשר מדיני רחב או מקומי בלבד.