בית הדין הארצי לעבודה דחה ערעור שהגיש עובד לשעבר ברשת יוחננוף, שביקש פיצויים של 350 אלף שקלים בטענה להתעמרות, פגיעה בפרטיות ופיטורים שלא כדין, לאחר שנדרש לעבור בירור יהדות בעקבות דרישת משגיח כשרות. בפסק הדין קבע ההרכב כי אף שההליך היה כרוך "בעוגמת נפש עצומה", לא הוכח שהחברה פעלה שלא כדין, וכי פעלה באופן סביר כדי לצמצם את הפגיעה בעובד בתקופת הבירור.

הערעור הוגש על ידי עובד, יוצא חבר העמים, שעבד כשף וטבח ראשי במחלקת אוכל מוכן ברשת יוחננוף בשנים 2019-2020. במהלך עבודתו בסניף רחובות התפתח עימות בינו לבין משגיח הכשרות, שבעקבותיו דרש המשגיח לבדוק את יהדותו. עד להשלמת הבדיקה נאסר עליו לעבוד במטבח החם, והוא הועבר זמנית לעבודות במטבח הקר. בהמשך, לאחר פגישה של היועץ המשפטי ביוחננוף עם אנשי המועצה הדתית – הוסכם שהעובד יחזור לעבודה במטבח החם, ובתנאי שיימנע מהדלקת האש והפעלת מכשירים מסוימים, עד להשלמת הליך הבירור של יהדותו.

כחודשיים לאחר מכן זומן העובד להליך שימוע לפני פיטורין, בטענה שהפר את ההגבלות שהוטלו עליו והדליק את האש בכיריים ואת התנורים, ובהמשך פוטר העובד מעבודתו. העובד תבע את החברה על סך 350 אלף שקלים בטענה לאפליה לרעה בשל מוצאו, להתעמרות והתנכלות לעבודה, פגיעה בפרטיותו וכן בטענה שפיטוריו נעשו שלא כדין. בית הדין האזורי דחה את תביעתו, ובעקבות כך ערער העובד לבית הדין הארצי לעבודה.

בית הדין: בירור יהדות עשוי להידרש לפי כללי הכשרות

דעת הרוב בפסק דינו של בית הדין הארצי, שנכתבה על ידי השופטת חני אופק-גנדלר, הבהירה כי בירור יהדות של עובדים העוסקים בהדלקת אש במטבחים כשרים עשוי להידרש לפי כללי הכשרות, מאחר שעל פי ההלכה הדלקת האש צריכה להתבצע בידי יהודי. עם זאת, השופטים הדגישו כי מדובר בהליך רגיש ופוגעני מטבעו, שיש לבצעו "ברגישות הראויה תוך שמירה על כבודו של העובד". בית הדין קבע כי לא ניתן היה במסגרת ההליך הנוכחי לבחון את עצם חוקיות החלטת הרבנות לקיים את בירור היהדות, מאחר שהסוגיה לא הועמדה לדיון ישיר ולא צורפו הגורמים הרבניים כצד להליך. לפיכך, נקודת המוצא הייתה שהוראת הרבנות תקפה.

במישור יחסי העבודה קבעו השופטים כי יוחננוף פעלה בתום לב: היא פנתה לגורמי הרבנות כדי לזרז את הבדיקה, אפשרה לעובד לחזור בהדרגה לעבודתו, ושילמה לו את מלוא שכרו גם בתקופת ההגבלות. "המעסיקה שקדה על מזעור השלכות הבדיקה על העובד", נכתב בפסק הדין. באשר לפיטורים, נקבע כי העובד הוזמן לשימוע כדין לאחר שהדליק אש בניגוד להוראה מפורשת, צעד שעלול היה לסכן את תעודת הכשרות של העסק ולגרום לו נזק כלכלי. בית הדין אמנם מצא פגמים מסוימים בהליך השימוע, אך קבע כי אינם מצדיקים פיצוי.

"פטירת המעסיק מאחריות תביא לכך שהעובד ייפול בין הכיסאות"

לצד דחיית הערעור, בית הדין מתח ביקורת עקרונית על היעדר מנגנון מסודר להשגה על הליכי בירור יהדות, והציע למדינה לשקול הקמת מנגנון פנימי ברבנות שיאפשר לעובדים לערער על עצם הבדיקה או על אופן עריכתה, מבלי להידרש להליכים משפטיים ממושכים.

בבית הדין לעבודה יושבים בהרכב השופטים גם שני נציגי ציבור שאינם משפטנים – מטעם העובדים ומטעם המעסיקים. נציגת הציבור מטעם המעסיקים, רחלי בוהדנה, כתבה בדעת מיעוט בפסק הדין כי היא סבורה שצריך היה לקבל את ערעור העובד. "ביחסי עבודה חב המעסיק תום לב מוגברת כלפי עובדו, וזאת נוכח פגיעותו וחולשתו של העובד במערכת יחסים זו. אולם, חולשת העובד בהקשר תעסוקתי אינה מוגבלת למערכת יחסים זו. גם במערכת היחסים שבין עובד לגוף הקובע את כשירותו לעבודה העובד הוא החלש".

"בשל חולשה זו", הוסיפה בוהדנה, "ראוי לחייב מעסיק מכוח חובת תום הלב לסוכך על עובדו ולהירתם למאמץ לשנות, ככל הניתן, את תוצאת הבדיקה או למצער להבטיח שתהליך הבדיקה בוצע כיאות. במילים אחרות, על המעסיק לוודא שתהליך הבדיקה חיוני ונעשה בהתאם לדין, אם בין אם בשלב קליטת העובד לעבודה ובין אם בשלב שבו מתלונן העובד על עריכת הליך פגום. ככל שלא עשה כן, עליו לשאת באחריות לתוצאת מחדל. תוצאה אחרת, הפוטרת את המעסיק מאחריות עלולה להביא למצב בו העובד נופל בין הכיסאות".

נציגת הציבור מטעם העובדים, ורדה אדוארדס, הצטרפה לאמירה שעל המעסיק חלה החובה לנסות ולהגן על עובדו ולפעול ככל הניתן כדי להבטיח שתהליך הבדיקה מבוצע כיאות – אך ציינה כי היא סבורה שבנסיבות המקרה החברה אכן שקדה על מזעור השלכות הבדיקה על העובד ופעלה בשקידה ראויה מול המועצה הדתית לבחון את אפשרות חזרת העובד לעבודה במקביל לתהליך הבדיקה. "אני מתקשה לראות מה היה בידי המעסיקה לעשות מעבר לפעולות שבהן נקטה". לדבריה אלה הצטרפו יתר שופטי ההרכב, בהם מ"מ נשיא בית הדין השופט אילן איטח, השופטת אופק-גנדלר והשופט אילן סופר. בשל העובדה שהערעור העלה שאלות עקרוניות, נמנע בית הדין מלהטיל על העובד את הוצאות ההליך.