ב-28 ביוני 2024 החליטה ממשלת ישראל על הקמת ההתנחלות 'בר כוכבא' בשטח חקלאי בין בתיר לבית ג'אלא – אזור שהוכרז ב-2014 על-ידי אונסק"ו אתר מורשת עולמי. מבחינת כמאל מוכרכר, תושב בית ג'אלא, הסיפור התחיל עם הקמת גדר ההפרדה באזור באוגוסט 2015: "משפחתי מגדלת עצי זית. אני חושב שמיליון עצים נעקרו כשהקימו את חומת ההפרדה, גם עצים של משפחתי".
"אני זוכר את היום ההוא. למדתי בגרמניה, והודיעו לי שעומדים לקחת את כל האדמות של משפחתי. כעסתי מאוד והייתי עצוב. משפחתי נאבקה והגיעה עד בית המשפט העליון. איכשהו הצלחנו, ואיבדנו רק שליש מאדמותינו", הוא מצביע על שטח הסמוך לחומת ההפרדה. "זה רק בגלל שהמתנחלים שם רוצים נוף יפה".
דו"ח חדש של עמותת 'עיר עמים', שמקדמת חיים משותפים של יהודים וערבים, מצביע על פעולות ממשלתיות להגדלת האוכלוסייה היהודית במרחב ירושלים (בית ג'אלא, שמרבית תושביה נוצרים, מונה כ-17,660 תושבים. התנחלות בר-כוכבא מונה כ-12 משפחות) על חשבון האוכלוסייה הפלסטינית. על פי הדו"ח, פעולות הממשלה מדרום, ממזרח ומצפון לירושלים נועדו לנתק אותה מהמרחב הפלסטיני.
ההתרחבות היהודית כוללת גם את השטח החקלאי, הידוע בכינויו "ארץ הגפנים והזיתים". האזור מפורסם בטרסות חקלאיות עתיקות שמעובדות באופן רציף מזה מאות ואף אלפי שנים, כולל מערכת השקיה רומית עתיקה שעדיין פעילה. האזור גם משמר נוף תרבותי של כפרים פלסטיניים, כרמים ומטעי זיתים המשתלבים בנוף ההררי, על פי אונסק"ו.
ההכרזה של האזור אתר מורשת עולמי על ידי אונסק"ו התקבלה בהליך מזורז כדי למנוע את בניית גדר ההפרדה, שתוואי המתוכנן שלה עבר באזור ואיים על הרצף החקלאי והתרבותי.
"אני חושש לבנות גדר קטנה, כי יהרסו לי"
מול מוכרכר פרוש עמק שעל מורדותיו טרסות ומטעים קטנים. מעליהן במרחק נמצאים בתיה של ההתנחלות החדשה. לדבריו, "השטח הזה נמצא כעת בשליטה ישראלית מלאה, אם אני רוצה לבנות, אני צריך רישיון בנייה מישראל. אבל אני אף פעם לא אקבל אותו". הוא מצביע על הרכס ממול ומוסיף: "זהו ה'מחרור'. זה שטח C, ישראלים חושבים שזה שטח ישראלי, אבל על פי הסכמי אוסלו הוא אמור לעבור לרשות הפלסטינית. אבל הם עומדים לבנות שם אלפי דירות. תראו מה הם הצליחו לבנות בשישה חודשים, אני חושש לבנות גדר קטנה, כי יהרסו לי".
לדבריו, "הבעיה הגדולה ביותר בארץ הקודש היא האדמה, דונם אדמה עולה אצלנו 700 אלף דולר. זה מטורף". למוכרכר, שחקן כדורסל בעברו, מורה דרך, חקלאי ובעל בית מלאכה, אין סיכוי להשיג סכום כזה.
בנוסף, מוכרכר מפרט כיצד השתנה המצב מאז הוקמה הגדר: "אסור לי לחפור באר בשטח שלי. מים חיוניים כאן לחקלאות. מדי פעם ארגונים כמו 'קאריטאס' (Caritas – קונפדרציה בינלאומית של ארגוני סיוע הומניטריים קתוליים, הפועלת ביותר מ-200 מדינות וטריטוריות למען אוכלוסיות עניות וחלשות; י.ש.) עוזרים לנו להשיג מכלי מים גדולים".
למוכרכר חשוב להדגיש כי לא מדובר רק על אובדן האדמה: "זה לא רק לאבד שטח, זה כמו לאבד את הריאות שלך. המקום הזה היה אסם המזון של מחוז בית לחם. עכשיו הם רוצים שזה יהיה חלק מירושלים הגדולה". הוא מוסיף: "אני מורה דרך מוסמך בירושלים, אבל אני לא יכול היכנס לירושלים. זו לא רק פרנסה, זה גם עניין דתי, נולדתי בירושלים, ואסור לי להגיע לכנסיית הקבר בעיר".
"אין שטחי טבע בשטח A – זה המקום לנשום"
לדבריו, "הרעיון הוא להפוך את החיים שלנו לקשים יותר, כדי שנעבור לגור בתוך העיר או שנעזוב. אבל אנחנו נחזיק מעמד". עם זאת, הוא מודה כי "אנשים נוטים לעזוב, הקהילה שלי (יוונים אורתודוכסים; י.ש.) היוותה 11% מתושבי הארץ, היום אנחנו 1%".
מוכרכר שואף מלוא ריאותיו אוויר הרים צלול ומביט בערגה לעמק מתחתיו. "התחושה בשטח A היא כמו במחנה פליטים גדול. אין שטחי טבע בשטח A. אנשים מגיעים לכאן כדי להיות בטבע, אפילו שהאדמה אינה שלהם. זה המקום לנשום. כאן יש מקום לכולם".
