"אם היו לי את המשאבים להתערבות חינוכית-טיפולית כשזו תקרית קטנה ויומיומית, למשל תלמיד אומר מילה לא במקום למורה, אז המקרים החמורים יותר היו נמנעים", אומרת אביגל בר (46), פסיכולוגית חינוכית בשתי ערים באזור חיפה. "אבל כל עוד התקן של פסיכולוגים חינוכיים עומד על אחת לאלף תלמידים, זה כמעט ולא אפשרי להתעסק בתקריות קטנות ויומיומיות, אלא רק במקרי הקצה".

מקרי הקצה שאליהם היא מתייחסת הם בין היתר הרציחות שבהן השתתפו בני נוער בחודש האחרון: רצח ימנו זלקה בפתח תקווה ביום העצמאות, ודסטאו צ'יקול בבאר שבע באותו השבוע. "המקרים האלו הגיעו לחדשות כי הם נגמרו ברצח, אבל כל הזמן יש אירועי אלימות שבני נוער מעורבים בהם. פשוט זה מתפרסם במקומונים ולא בפריסה ארצית".

אביגיל בר. "המקרים הם בתדירות גבוהה יותר, מורכבים יותר, ובגילים צעירים יותר מפעם" (צילום: אלבום פרטי)

בר, נציגת פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית, בעלת 16 שנות ניסיון כפסיכולוגית חינוכית, מתרשמת שבשנים האחרונות יש יותר מקרי אלימות: מילולית, פיזית וגם מינית. "המקרים הם בתדירות גבוהה יותר, מורכבים יותר, ובגילים צעירים יותר מפעם". לטענתה יש שחיקה של נורמות "של מה מקובל או לא מקובל להגיד לצוות החינוכי וגם להורים. אני רואה את השחיקה הזו גם בעבודה, וגם בסיפורים שהילדים שלי, מתבגרים בעצמם, מספרים לי. אני יכולה להזדעזע ממשהו, והם יהיו אדישים אליו. הרגש קהה".

היא קושרת בין העלייה באלימות למצב הכללי בעולם ובמדינה בשנים האחרונות. "בני הנוער נמצאים ברמה כזו או אחרת של הישרדות שש שנים, מאז הקורונה ועל אחת כמה וכמה במהלך המלחמה. הצוות החינוכי אצלנו יודע שבכל פעם שהלימודים מפסיקים, יהיו כאלו שייקח להם זמן לחזור. ככל שיש יותר עצירות, מספר הילדים שהחזרה קשה להם גדל. שלא לדבר על שאר הקשיים של המלחמה: שכול, משפחות מפונות, הורים במילואים או קרובי משפחה שנפצעו במלחמה".

"כשתלמידה עוברת פגיעה מינית – לוקח זמן עד שתקבל טיפול פרטני"

התקינה של הפסיכולוגים החינוכיים, 1 לאלף תלמידים בחינוך הרגיל, היא לדברי בר "מיושנת ולא מותאמת". עם זאת, "לפחות שם יש מפתח תקינה, שמגדיר כמות מסוימת של תקנים לנפש. בתחומים אחרים של פסיכולוגיה, כמו פסיכולוגים קליניים, אין מפתח כזה, והמחסור בתקנים מייצר תורים ארוכים למי שזקוק. אם יש לי תלמידה שעברה פגיעה מינית, ואני מעוניינת שהיא תעבור טיפול פרטני אצל פסיכולוגית קלינית, אני יודעת שזה ייקח הרבה זמן".

בעיית התקינה פוגעת גם בהישגים של הסכם השכר שנחתם בשנה שעברה עם הפסיכולוגים בשירות הציבורי. "בזכות ההסכם פסיכולוגים הרחיבו את אחוזי המשרה שלהם בשירות הציבורי. הבעיה היא שבחלק מהמקרים, גם אם הפסיכולוגים מעוניינים להגדיל את אחוז המשרה שלהם בשירות הציבורי אין מספיק תקנים".

תושבים מוחים במקום הירצחו של ימנו בנימין זלקה בפתח תקווה (צילום: דוד טברסקי)

תפקידו של הפסיכולוג החינוכי בשירות הציבורי הוא ללוות ולטפל במצבים רגשיים, חברתיים והתנהגותיים בתוך המסגרות החינוכיות, בזמן אמת ובסביבה שבה הם מתרחשים. היכרותו עם הילדים, הצוות וגורמי הקהילה מאפשרת לו לקדם מניעה, התערבות מערכתית וטיפול מותאם – לא רק לאחר מעשה, אלא תוך כדי התרחשות האירועים.

"כשתלמיד מקלל מורה, למשל, אני חושבת יחד עם צוות הניהול של בית הספר אילו שיחות צריך לעבור עם התלמיד, ההורים והמורה, ומי עורך אותן. אני מאמינה שכל מעשה אלימות מקורו במצוקה, וככל שאנחנו יודעים מהי מוקדם יותר, כך אנחנו יכולים לתת מענה מהר יותר".

אחת הביקורות הנשמעות בעקבות מקרי הרצח היא שבתי הספר מכילים אלימות. בר מסתייגת. "כוחם של בתי הספר מוגבל. העונש הגדול שבית ספר יכול לתת הוא השעיה, ולדעתי אם הוא לא מלווה בתהליך חינוכי אין לו משמעות, ואף יכול להיתפס כ'פרס'. מלבד זאת בתי ספר נתונים ללחץ של הורים המשפיע על היכולת שלהם לנקוט צעדים כאלו ואחרים. ולפעמים גם אם בית הספר מבין שאין לו את הכלים החינוכיים המותאמים בשביל תלמיד מסוים, ומעוניין שהתלמיד יעבור למסגרת חינוכית אחרת, אין כזאת בנמצא".

"הצוותים החינוכיים פועלים כמיטב יכולתם", היא אומרת, "כל מורה ומנהל מתפקד כ'בלש'. הוא מנסה לשים לב לחבורות שכוללות תלמידים מכמה בתי ספר; נמצאים בקשר עם גורמי הרווחה, ועם אנשי חינוך בלתי פורמלי. צריך לתקצב יותר את כל הגורמים, ולחזק את העבודה המשותפת ביניהם".