״מצעד הדגלים״ המסורתי לציון יום ירושלים, יתרחש היום (חמישי), החל משעות אחר הצהריים. לפי הודעות המארגנים, ההתכנסויות יחלו באזור מרכז העיר ירושלים החל מ-16:00, והצעדה לעבר העיר העתיקה והכותל המערבי צפויה להימשך לאורך הערב.

תומר לב, סטודנט ירושלמי בן 27, תושב ירושלים, יגיע גם הוא לעיר העתיקה – אך כחלק מיוזמת ״נוכחות מגינה״, שמטרתה ללווות ולהגן על תושבים ועסקים פלסטיניים במהלך האירועים.

״זה לגמרי המיינסטרים״

לב מספר כי הדרך שלו ל״נוכחות מגינה״, התחילה לפני כעשור. ״נולדתי בישוב דתי בורגני במרכז ולמדתי בישיבה תיכונית. ביום ירושלים, נהגנו לעלות לירושלים להשתתף ב״מצעד הדגלים״. עלינו כל בית-הספר. זה לא היה משהו חריג".

הוא מתאר כי בישיבה בה למד לא עודדו אלימות באופן ישיר, אך כשהגיע למצעד נחשף לדבריו למציאות אחרת. ״כשהלכנו דרך שער שכם והרובע המוסלמי בעיר העתיקה, ראיתי אלימות בכל מקום שאליו הפניתי את העיניים״.

לב דוחה את הטענה שמדובר בקבוצות שוליים בלבד. ״זה לגמרי המיינסטרים, זה הלך והתעצם עם השנים. הבנתי שזה כמעט משהו שמצופה ממך״.

לדבריו, האלימות מתחילה בקריאות גזעניות כמו ״שישרף לכם הכפר״ ולעיתים מגיעה גם לפגיעה פיזית בפלסטינים שנמצאים באזור. ״אם אין פלסטינים, זה כי המשטרה הרחיקה אותם מהמרחב, זה מתבטא בדפיקות על דלתות, שבירת מנורות וחלונות. זה לא הרגיש לנו כמו האנשים מהצד, זה ממש היה חלק מהאירוע".

״הלכנו עם המחנכים שלנו״

לב מסביר שהדברים קרו באופו ממוסד: ״לא הלכנו בלילה לבד, מאחורי הגב, לשבור נורות. הלכנו עם המחנכים שלנו. זה הוריד לי איזשהו אסימון שאלימות וכוח הם חלק מההתנהלות הפוליטית של המגזר הזה״.

החוויות במצעד ההוא הובילו לשינוי עמוק בתפיסת עולמו: ״ברגע הזה הבנתי משהו, אני לא יכול להיות חלק מזה. אני לא יכול להיות חלק מהמנגנון של האלימות.״

לדבריו, התהליך הזה נמשך שנים והוביל אותו לפעילות פוליטית וחברתית אחרת. ״הבנתי שהפרויקט הפוליטי של הציונות הדתית כרוך בהמון אלימות פיזית, במרחב, ואי אפשר להתנתק מזה.״ לב מספר כי היום הוא פועל לשותפות יהודית-ערבית גם כפעיל בתנועת 'עומדים ביחד', וגם כירושלמי, שחי בירושלים.

״אני משתמש בגוף שלי כדי להגן״

לב הצטרף למשמרי הסולידריות וליוזמות של ״נוכחות מגינה״ במהלך מצעד הדגלים. במטרה ״לעשות הפוך בדיוק מהם. הם משתמשים בגוף שלהם כדי להיות אלימים, וכדי לחלל את המרחב, ואני משתמש בגוף שלי כדי להגן, וכדי ליצור מרחב שמבחינתי שייך לכולנו ולכל מי שחי כאן, ולבנות את המקום״.

הוא מספר כי בפעמים הקודמות ספג יריקות ואף הותקף פיזית במהלך המצעד. ״מה שקורה ביום ירושלים, זו דוגמא עוצמתית מאוד למה שקורה בגדה המערבית ביום- יום״.

לב לא מאמין שאפשר לקיים ״מצעד דגלים״ אחר כל עוד נמשך הכיבוש. ״גם מצעד מאוד מנומס ביום שחוגג את הכיבוש הוא אלימות מנומסת. אני חושב שזה יכול להשתנות, אבל כל עוד הכיבוש נמשך – הוא מאפשר את זה.״

לשאלה האם בכל זאת אפשר לחגוג את ירושלים בדרך אחרת, הוא משיב: ״אין חגיגה יותר גדולה בירושלים, מאשר לכבד את כל האנשים שבה, דרך מתן שוויון זכויות מלא. לראות בהם בני אדם שראויים לאותן זכויות.״

הוא מוסיף: ״יום ירושלים הוא כל יום. אני גר בירושלים 365 ימים בשנה. האנשים האלה באים לירושלים שוברים אותה, מלכלכים אותה, מרביצים לאנשים שחיים בה והולכים. אם אנחנו רוצים יום ירושלים אמיתי, צריכים לעשות זכויות שוות לכולם, אנחנו צריכים לחגוג בה בשותפות, כמו שאנחנו חיים בה ביומיום. זו הדרך היחידה בעיני לחגוג את העיר המדהימה והאהובה הזאת״.