"אתה יודע שהחניך שלך מסריח?", את המשפט הזה אמרה לפני כמה זמן מדריכה באחת הפנימיות לאחד המדריכים שעובד עמה. הכוונה לא הייתה להעליב. כשהחניך ישב בכיתה עם חבריו, העירו לו על ריח לא נעים שעולה ממנו. המדריך של אותו ילד לא הבין למה היא מתכוונת. הבדיקה העלתה כי החניך אינו מצחצח שיניים או מחליף את תחתוניו. המדריך כלל לא חשב לבדוק את הנושא, הוא לא יכול היה להעלות על דעתו שאולי החניך לא הכיר נושאים יומיומיים כמו שמירה על היגיינה. המדריך מעולם לא ידע כי תפקידו לבדוק את העניין, מכיוון שהוא מעולם לא נדרש לעבור הכשרה. כיום, בישראל של שנת 2017, אין הכשרה מחייבת ומקיפה למדריכים בפנימיות של משרד הרווחה, שאמורים להיות הגורם המטפל המרכזי של הילדים שהכי צריכים מישהו שיעניק להם יחס מקיף, חם ואוהב.
חוסר היכולת של המדריך המסור לאתר את בעיית ההיגיינה של החניך שלו מצביעה יותר מכל על הכשל הממשלתי המתמשך בהכשרת המדריכים המועסקים ב-181 הפנימיות של משרד הרווחה הפועלות ברחבי הארץ, שרובן המכריע מופעלות על ידי גופים פרטיים במימון ופיקוח המדינה. מעבר למימון הלוקה בחסר, כיום ישנם שני מפקחים בלבד האמונים על תפקוד הפנימיות ועל הבקרה של רמת ההכשרה וההדרכה. למעשה לא ניתן לפקח על רמת ההכשרה כיוון שזו לא מוגדרת בחוק. במציאות של היום ניתן להעסיק כל אדם בתור מדריך בפנימיה ולאפשר לו מגע עם הילדים ללא כל הכשרה מחייבת.
כיום משרד הרווחה מציע הכשרה למדריכים אך היא אינה מחייבת ותלויה בשיקול דעתם של מנהלי הפנימיות. כמו כן, אף על פי שבמכרזים נכתב כי המדריכים מחוייבים לעבור הכשרה תוך חצי שנה, רובם אינם עוברים גם אותה במסגרת הכשרה של משרד הרווחה.
מרבית המדריכים הם חבר'ה צעירים, מלח הארץ, שמוכנים להשקיע את מיטב שנותיהם עבור הדרכת נוער פנימייתי, בעבור שכר זעום ותנאים לא תנאים. המיומנויות והכלים הנדרשים לדאגה לילדים – הכוללים את היכולת לזהות מהם צורכיהם, להוות אוזן קשבת, לאפשר מרחב בטוח ובית בו יחושו מוגנים ולסייע להם בהתמודדות עם טראומות וחוויות קשות שעברו – לא ניתנות כיום לאותם מדריכים. כך נוצר מצב שבו הדמויות המטפלות נותרות לעתים חסרות אונים אל מול הילדים ואל מול המערכת. האחריות לכך שהמדריכים יחוייבו לעבור הכשרה מתאימה מוטלת על משרד הרווחה, שנכשל בתפקידו ולא עומד בסטנדרט הראוי שקיים כיום בנושא זה ברוב מדינות העולם המערבי.
הגיעה העת לשנות
איך משנים? מה עושים? קבוצת סטודנטים לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב, המשתתפת בקליניקה לשינוי מדיניות בניהול והנחייה של ד"ר ליה לוין וסמנכ"ל עמותת "ידיד", רן מלמד, החליטה להרים את הכפפה ולדרוש את מה שלדבריהם היה צריך להיעשות מזמן: "כל מדריך המועסק בפנימייה יעבור הדרכה מחייבת מטעם משרד הרווחה לפני כניסתו לתפקיד, הגיע הזמן שהילדים ובני הנוער במסגרות החוץ ביתיות יקבלו את הדאגה לה הם ראויים."
הסטודנטים מדגישים: "כחברה יש לנו האחריות להגן על הילדים חסרי הישע, ובמיוחד אלה שפרסנו עליהם את חסותנו. אנו מחויבים להעניק לילדים אלה את הזדמנות השיקום וההשתלבות בחברה בצורה המיטיבה ביותר. לכן, עלינו לוודא כי אלה הבאים עם ילדינו במגע יום-יומי יקבלו את ההכשרה הטובה ביותר לעשות זאת, ללא כל פשרות".
אלון משרקי ואור קדמיאל הם סטודנטים לעבודה סוציאלית וחברי הקליניקה לשינוי מדיניות בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל-אביב