כשיזמו מנהיגי ישראל את אירועי יום ירושלים, הם עשו זאת כדי לסמל את אחדות העיר, אך נראה שבשנים האחרונות הפך המסלול המסורתי של מצעד הדגלים דווקא לסמל של חיכוך ופילוג. מי שמסתובב בעיר העתיקה ביום זה רואה מחזה מדכא: שורות של חנויות ובתי עסק בבעלות מוסלמים ונוצרים – כולם סגורים.

זה כבר הפך עבורי למסורת אישית: ביום ירושלים אני עומד בנוכחות מגינה ברחוב הפטריארכיה הארמנית יחד עם יסכה הרני, מנהלת מרכז הנתונים לחופש דת, ומתנדבות ומתנדבים נוספים. בכניסה למנזר הארמני, המקום המועד ביותר להתקפות נגד נוצרים בארץ הקודש. זה ציר ההליכה המרכזי דרכו עוברים הצועדים משער יפו אל הרובע היהודי והכותל.

דו"חות של מרכז הנתונים לחופש דת מראים זאת בבירור. בדו"חות האחרונים, וביתר שאת בדו"ח של הרבעון הראשון לשנת 2026, כשני שליש מההתנכלויות לנוצרים בעיר העתיקה שתועדו התרחשו ברחוב זה.

משום מה נתון מובהק ומדאיג זה לא הניע את מפקדי המשטרה להציב כוח שיטור במקטע הרחוב המועד לפורענות מול הכניסה למנזר הארמני במהלך מצעד הדגלים, זאת למרות ההיערכות המוגברת בעיר העתיקה. התוצאה הייתה צפויה: בשעות הספורות בהן עברו הצועדים תועדו אין ספור תקריות של יריקות.

במסגרת הנוכחות המגינה מצאתי עצמי נע בין עמדתי בכניסה למנזר הארמני לבין צפיה במצלמות שהציבו תושבי הרובע הארמני במרכז בקרה ייעודי. מתנדב זיהה יריקה, שלח לי שעה מדויקת ותיאור – ואני מיד כיתתתי רגלי למרכז בקרת המצלמות, כדי לזהות את תיעוד התקרית. את הסרטונים שתועדו במרכז הבקרה העברתי להרני, שהגישה תלונות במשטרה. תלונות שסביר להניח שתיסגרנה עקב חוסר יכולת לאתר את החשודים.

לו היה שוטר במקום, ניתן היה לעכב את היורק מיד, להראות לו את הראיה החותכת ממרכז בקרת המצלמות ולעצור אותו. זה היה משדר מסר מרתיע לפורעים ומסר מעודד לקורבנות. אך למשטרה, כנראה, סדרי עדיפויות אחרים.

פגיעה בנוצרים בארץ מעניקה תחמושת לאנטישמים

האגרסיביות שהופנתה כלפי לא-יהודים, גם אם נעשתה בידי מיעוט שולי בקרב הצועדים, הוכיחה כי עבור רבים זה יום של הדרת דתות אחרות ועליונות יהודית. אני מודאג מגורל ירושלים כעיר של שלוש הדתות, וכל מי שחרד מפגיעה בחפים מפשע במרקם הבין דתי של העיר חייב להיות מודאג. זה מטריד גם ביחס לגורל יהודי התפוצות – מיעוט בארצותיהם, החשופים לאנטישמיות – משום שמה שקורה כאן משליך ישירות על מה שקורה שם.

ההתנכלויות הללו אינן רק עבירה פלילית. הן משבר ערכי עמוק. הן מתחילות בחינוך בבית, במוסדות הלימוד ובאקלים הפוליטי הרחב. כאשר מתעלמים מהן, שולחים מסר מסוכן לעולם: כיצד אנו כרוב, מתירים לעצמנו פגיעה במיעוטים דתיים, בזמן שיהודים כמיעוט סובלים התקפות דומות בחו"ל. פגיעה בנוצרים בירושלים מחלישה את הטיעון המוסרי שלנו כעם שסבל רדיפות, ומעניקה תחמושת לאנטישמים.

יום לפני מצעד הדגלים קיימה ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות של הכנסת, בראשות ח"כ הרב גלעד קריב, דיון חשוב בנושא. הדיון התמקד בהתנכלויות לאנשי דת ולצליינים נוצרים בעיר העתיקה, והשפעתן על גילויי אנטישמיות בעולם ועל הדיאלוג הבין-דתי. הדיון הזה הכרחי.

מרכז הנתונים לחופש דת עושה עבודת קודש: איסוף שיטתי, תיעוד ודחיפה מתמדת לטיפול. בלעדיהם היינו יודעים פחות ומתעלמים יותר. אך תיעוד בלבד אינו מספיק. נדרשת אכיפה נחושה, שינוי חינוכי והנהגה פוליטית שתגיד בבירור: פגיעה במי שנושא צלב או גלימת נזיר היא חילול שם שמיים.

תקוותי היא שבמצעד הדגלים הבא ישונה מסלול הצועדים, כך שלא יעברו דרך שער שכם והרובעים המוסלמי, הנוצרי והארמני. אם בכל זאת יוחלט להמשיך לקיימו במתכונתו הנוכחית, יש להציב כוח שיטור משמעותי בכניסה למנזר הארמני ובשאר נקודות החיכוך, כדי למנוע פגיעה במוסדות הדת ובתושבים הלא יהודים של העיר העתיקה.