משחק האליפות בצרפת נראה כמו רגע הלקוח מסרט הוליוודי קלאסי. שחקנית הכדורעף הישראלית ולרי גמנוביץ' חוותה עונה קשה, שבמהלכה הפכה מכוכבת בקבוצת 'נאנסי' לשחקנית ספסל בקבוצתה החדשה 'מולהאוס'.

למרות מיעוט הדקות שקיבלה על המגרש, גמנוביץ' המשיכה להתאמן קשה. במשחק הראשון בסדרת הגמר גמנוביץ' כמעט ולא שיחקה וסיימה עם נקודה אחת בלבד. לקראת המשחק השני, שנערך בתחילת החודש הנוכחי, אימה של גמנוביץ' הגיעה מישראל, לעודד את רוחה ולהיות איתה ברגעים החשובים.

קבוצתה פתחה את המשחק בצורה לא טובה והפסידה את המערכה הראשונה. במערכה השניה שחקנית ההתקפה המרכזית של הקבוצה נפצעה, וברגע האמת גמנוביץ' עלתה מהספסל והתעלתה לגודל המעמד עם 13 נקודות – בדרך למהפך במשחק וזכייה באליפות צרפת.

"הזכייה באליפות צרפת הייתה אחת המטרות הגדולות שלי", אומרת ולרי גמנוביץ' לדבר. "זה היה מרגש שאמא שלי הייתה שם בשבילי, הנוכחות שלה נתנה לי המון מוטיבציה ואנרגיה טובה. הרגשתי שנתתי את הכול במשחק, וכל העבודה הקשה שלי לאורך העונה השתלמה".

גמנוביץ' בת ה-22 משחקת כ'מצליבה', תפקיד התקפי, ונישאת לגובה די ייחודי בספורט הישראלי: 1.87 מטר. זו העונה השלישית שלה בליגה הצרפתית החזקה. "זה כבוד בשבילי לייצג את ישראל בצרפת. בכל פעם ששואלים אותי אני מתגאה שאני מישראל".

משפחה של טניסאי שולחן 

גמנוביץ' נולדה וגדלה בסנט פטרבורג ברוסיה. את האהבה שלה לספורט ולאורח חיים מקצועני ירשה ממשפחתה, שעסקה כולה בענף טניס השולחן. "זה התחיל בסבא וסבתא שלי שהיו שחקנים מקצוענים, אחר כך גם דוד שלי ואימא שלי. כשהייתי בת 12 סבתא שלי שלחה אותי לחוג כדורעף בסנט פטרבורג, וישר התאהבתי. הייתי ילדה גבוהה ואתלטית, ומהר מאוד זיהו את הכישרון שלי ושלחו אותי לבית ספר ספורט איכותי ולקבוצה טובה יותר".

שנה מאוחר יותר אימה התחילה את תהליך העלייה שלהן לישראל. היא נסעה לישראל, מצאה עבודה ושכרה דירה. היא חיפשה לביתה, שנשארה בינתיים ברוסיה, את המקום הטוב ביותר להמשיך לטפח את הכישרון הייחודי שלה בכדורעף.

דרך הקשרים המשפחתיים בענף טניס השולחן נוצר החיבור למאמנת מרינה קרבצ'נקו, שעבדה במכון ווינגייט, וקישרה את גמנוביץ' לפנימייה לספורטאים מצטיינים בווינגייט. "חיפשנו את המקום הכי טוב בארץ לקדם אותי כספורטאית. העדפנו פנימייה שאוכל להיות בה רוב הזמן, כדי שזה יהיה מקצועני. כשהייתי בת 13, ובאתי לבקר את אימא שלי בארץ, הלכתי להתאמן שם כמה אימונים".

בווינגייט התלהבו מהשחקנית הגבוהה והמוכשרת, והודיעו למשפחה שיחכו לה בתחילת שנת הלימודים הבאה. בגיל 14 עלתה גמנוביץ' לישראל, ומיד הצטרפה לפנימייה. "אפילו לא היה לי שבוע בארץ. הלכתי עם אימא שלי לחוף, להכיר קצת את הארץ, וזהו, נכנסתי לפנימייה. לא ידעתי מילה בעברית, באנגלית, כלום". במהרה הפכה לשחקנית מרכזית.

עברה קבוצה בעקבות המאמן

לפני שלוש עונות החלה לשחק בליגה הצרפתית. אחרי שתי עונות בנאנסי החליטה גמנוביץ' להצטרף למחזיקת הגביע מולהאוס, שסיימה בשנה שעברה במקום השישי בליגה. "המאמן שעבדתי איתו שנתיים בנאנסי, אנדרה סה, עבר למולהאוס, והזמין אותי להצטרף אליו. זה מועדון בכיר יותר, החוזה היה ממש טוב, ורציתי להמשיך לעבוד איתו. היה לי יותר קל להגיע לקבוצה עם המאמן שכבר עבדתי איתו שנתיים, זה יצר איזה אזור נוחות, כי הוא מכיר אותי ויודע איך אני משחקת ואיך אני כבן אדם".

מולהאוס הוא אחד המועדונים הבכירים בליגה הצרפתית, שלפני 2026 כבר זכה באליפות ב-2017 וב-2021, נוסף על 3 גביעים ו-13 העפלות לגמר הפלייאוף במשך השנים. "זה נחשב למועדון גדול, עם היסטוריה. זאת עיר קטנה, אז אין באמת הרבה מסביב, אבל המועדון ממש עוטף, ויש גם קהל מדהים, מגיע לכל משחקים, והאולם תמיד מלא עם כשלוש וחצי אלף צופים".

סה הזניק את מולהאוס קדימה: היא זכתה בסופר קאפ, ודהרה מתחילת העונה לאליפות. היא סיימה את העונה הסדירה במקום הראשון עם 23 ניצחונות והפסד בודד, כאשר בדרך היא זוכה בפעם השנייה ברציפות בגביע צרפת. "המאמן הוביל את השינוי של הקבוצה, הוא הביא איתו את הידע הרב שלו לקבוצה. חשוב לו לבנות חדר הלבשה מלוכד, ולממש את הפוטנציאל שיש לכל שחקנית".

גמר גביע מול "האקסית"

בשנתה השניה בנאנסי, גמנוביץ' הפכה לאחת הכוכבות הגדולות של הקבוצה, וסיימה את העונה הרגילה עם 343 נק'. המעבר למולהאוס היה מאתגר יותר מאשר היא ציפתה, והיא סיימה את העונה עם 156 נקודות בלבד. "מבחינה אישית הייתה לי עונה לא כל כך טובה", היא מספרת, "לא הייתי חלק מהשישייה הפותחת ועליתי במהלך המשחקים מהספסל. היו לי הרבה עליות וירידות, קשיים מנטליים להתמודד עם הצפיות הגבוהות. היה הרבה לחץ, למה אני לא מספיק משחקת, אבל זה לא באמת תמיד בידיים שלי, וגם יכול להיות שזה כי הייתי בתקופה פחות טובה".

בגמר הגביע פגשה את קבוצתה לשעבר נאנסי. במהלך המשחק היא שיחקה רק לדקות ספורות במערכה השניה והשלישית, סיימה ללא נקודות, הגישה שני סרבים ובעיקר ראתה את חברותיה לקבוצה זוכות בתואר. "זה הרגיש כאילו לא זכיתי בכלל", גמנוביץ' אומרת בעצב. "לא השתתפתי במשחק כל כך. זה היה קשה. אנחנו מתאמנות ביחד, אבל כשאת לא נמצאת על המגרש, זה מאוד קשה להתחבר לזה רגשית".

הרגע המכריע: "אנרגיות שעזרו לשנות מומנטום"

בסיום הפלייאוף עלתה מולהאוס לסדרת הגמר מול האלופה היוצאת לוולואה פריז. במשחק הראשון בסדרה גמנוביץ' עלתה פעם נוספת מהספסל ותרמה נקודה ובלוק לזכות קבוצתה. היא ראתה את המצליבה הבכירה של הקבוצה, רייגן רתרפורד האמריקאית, מובילה את הקבוצה עם 22 נקודות.

אך במשחק השני והקריטי הכול השתנה. במהלך המערכה השנייה, כאשר קבוצתה בפיגור, רתרפורד נפצעה והתקשתה להמשיך לשחק. המאמן אנדרה סה שהאמין לאורך כל הדרך בג'מנוביץ לא היסס לרגע ושלח אותה להוביל את ההתקפה.

"הרגשתי שזה היה הרגע שהמאמן שלי הכין אותי אליו כל העונה. זה לא שינה לו אם אני משחקת או לא, הוא המשיך לעזור לי, לתת לי טיפים וללוות אותי גם ברגעים הקשים לאורך כל הדרך. הוא כל הזמן אמר שהוא מכין אותי לעתיד, ברור שהוא מתכוון לשנים הבאות, אבל אז הגיע באמת הרגע שהקבוצה צריכה אותי. הצלחתי להביא למגרש אנרגיות שעזרו לקבוצה לשנות את המומנטום, והצלחתי לעשות דברים שעזרו לניצחון".

גמנוביץ' הייתה ה"אס" של קבוצתה ברגע החשוב ביותר של העונה. היכולת שלה להתעלות במשחק האליפות מראה על החוזק המנטלי שלה כשחקנית. "היה לי מאוד קשה להתמודד עם כל מה שעברתי העונה, אבל ברגע שנכנסתי, פשוט אמרתי לעצמי, זה יכול להיות המשחק האחרון לעונה. ראיתי שכל הבנות היו גמורות פיזית ומנטלית, אז החלטתי שפשוט נותנת את כל מה שיש לי. הרגשתי שכל העבודה הקשה שעשיתי תוך כדי העונה, וכל מה שעברתי, זה באמת היה בשביל הרגע הזה".

העיר הציבה מסכי ענק

העיר הקטנה במזרח צרפת, לא רחוק מהגבול של שוויץ, ליוותה לאורך העונה את הקבוצה. במשחק הקובע העירייה הציבה מסכי ענק שהאוהדים יכלו לראות ביחד, וחגיגות הזכייה באליפות נמשכו באינספור אירועים שונים במשך שלושה ימים. "זה מאוד כיף שיש סביבה כזאת לכדורעף נשים, שיש תמיכה ואהבה כזאת לשחקניות ולענף. זה יפה לראות את זה, וכמובן להיות חלק מזה".

לגמנוביץ' יש חוזה לשנה נוספת במועדון, והיא כבר נערכת להמשך הדרך במולהאוס בעונה הבאה, שבה תשחק עם הקבוצה בצ'מפיונס ליג. תהיה זו השנה הרביעית ברציפות שלה עם המאמן סה. "בשנה הבאה אני ממשיכה בקבוצה, ואני מחכה כבר לשחק בצ'מפיונס ליג. המטרה שלי היא להמשיך לעבוד קשה, להילחם על המקום שלי במגרש, ולהפוך לשחקניות מובילה בקבוצה. אני אוהבת להוביל, ולקחת את האחריות על הכתפיים, ואני רוצה להגיע הכי רחוק שאפשר בצ'מפיונס ליג".