שלושה מתוך כל ארבעה אזרחים ערבים בישראל (75.8%) תומכים בהתנדבות של מסיימי כיתות י"ב ערבים – בנים ובנות –לשירות אזרחי לא ביטחוני מטעם המדינה, כך עולה מסקר שערכה קרן קונרד אדנאואר והוצג באוניברסיטת תל-אביב בשבוע שעבר.

46.9% ממשתתפי הסקר הביעו תמיכה גדולה בהתנדבות, ורק 23.2% מהנשאלים הביעו התנגדות לרעיון. עורכי המחקר מציינים כי ההסכמה עם הרעיון הולכת וגדלה עם הגיל, אך בקרב צעירים בגילאים 18–34 יש בו תמיכה מוצקה (69.1% הסכמה). נוסף לכך, לא נמצאו הבדלי מגדר: 75.3% מהגברים ו-77.2% מהנשים הביעו תמיכה ברעיון.

המחקר נערך בהובלת ד"ר אריק רודניצקי, מנהל תוכנית קונרד אדנאואר לשיתוף פעולה יהודי-ערבי במרכז משה דיין, והוצג במסגרת ועידת אוניברסיטת תל אביב בשיתוף קרן כדר.

המחקר מבוסס על סקר טלפוני בשפה הערבית שנערך בשבוע האחרון של אפריל (26.4-3.5) וכלל 500 נשאלים (טעות הדגימה 4.4%).

הסוגייה החשובה ביותר: טיפול בבעיית האלימות והפשיעה

רוב משתתפי הסקר (71.3%) ציינו כי הסוגייה החשובה ביותר כיום עבור הציבור הערבי היא הטיפול בבעיית האלימות והפשיעה; הסדרת הסוגייה הפלסטינית קיבלה 8% בלבד; 7.4% אמרו כי הסוגייה החשובה ביותר היא טיפול בבעיות החינוך, התעסוקה והעוני; 6.1% אמרו כי הסדרת התכנון והבנייה ביישובים הערביים היא הדבר החשוב ביותר.

רבים בציבור הערבי (76.9% ממשתתפי הסקר) מעידים על ירידה בתחושת הביטחון האישי. הסיבה העיקרית היא ריבוי מקרי האלימות ביישובים הערביים (51.8%). בנוסף לכך קיים החשש מפני התפרצותה של מלחמה חדשה באזור (21.8%), מצוקה כלכלית (8.6%), ומצבם של הפלסטינים בעזה (7.4%). רוב משתתפי הסקר (68.3%) מעידים כי מצבם הכלכלי טוב בסך הכול.

זהות ושייכות

מהסקר עולה כי המרכיב הבולט בזהותם האישית של האזרחים הערבים הוא הזהות הערבית (33.3%). מרכיבים אחרים שצוינו הם האזרחות הישראלית (27.7%), השיוך הדתי (24.5%), והזהות הפלסטינית (13.5%).

בקרב המוסלמים 35.4% ציינו כי הזהות הערבית היא הדומיננטית, ורק 13.7% ציינו את הזהות הפלסטינית. בקרב הנוצרים 37.8% ציינו את הזהות הישראלית כדומיננטית, 33.4% ציינו את הזהות הערבית ו-24.9% את הזהות הפלסטינית. בקרב הדרוזים הזהות הבולטת היא הזהות הישראלית (64.8%) והזהות הפלסטינית אינה מוזכרת כזהות דומיננטית.

כמחצית ממשתתפי הסקר (53.3%) ציינו כי תחושת השייכות שלהם למדינה כיום חזקה בסך הכול. לעומת זאת, 44.5% העידו כי תחושת השייכות שלהם למדינה רופפת. בתשובה לשאלה הזו התגלו הבדלים לפי משתנים דמוגרפיים-חברתיים (דת, גיל, רמת השכלה) ומשתנים פוליטיים. למשל, שיעור הדרוזים שדיווחו על תחושת שייכות חזקה למדינה (81.7%) גבוה במידה ניכרת משיעור המוסלמים (50.5%) והנוצרים (53.3%).

בין קבוצות הגיל השונות לא נמצאו הבדלים גדולים, אך ניתן לומר כי בקבוצות הגיל המבוגרות תחושת השייכות למדינה חזקה מעט יותר מאשר בקבוצות הגיל הצעירות, ובדרך כלל תחושת השייכות למדינה הולכת ונחלשת עם העלייה ברמת ההשכלה.

במבט רב שנתי נמצא כי חשיבותו של המרכיב הדתי בזהות היא תנודתית. המרכיב הפלסטיני, שצנח לאחר אוקטובר 2023 ל-8% (16.5% במאי 2023), מתחזק אך עדיין נמצא בתחתית. למעשה האזרחות הישראלית והזהות הערבית הן החשובות יותר ומתחרות זו בזו במידת חשיבותן לאורך השנים.

מאמינים בשותפות פוליטית ערבית-יהודית

אם היו נערכות היום הבחירות לכנסת, שיעור ההצבעה הצפוי בחברה הערבית היה 53%, בדומה לשיעור שנצפה בבחירות לכנסת ה-25 (53.2%) שנערכו בנובמבר 2022. במצב זה, חד"ש-תע"ל (5.3 מושבים) ורע"מ (4.6 מושבים) צפויות לעבור את אחוז החסימה, ואילו בל"ד אינה צפויה לעשות זאת (1.8 מושבים).

לעומת זאת, אם הרשימה המשותפת תרוץ כאיחוד של ארבע המפלגות הערביות – חד"ש, תע"ל, רע"מ, בל"ד – יזנק שיעור ההצבעה הצפוי בחברה הערבית  ל-67% – השיעור הגבוה ביותר שנמדד. במקרה כזה, הרשימה המשותפת עשויה לזכות ב-16.3 מושבים, כלומר יותר מסכום המושבים שבו יזכו הרשימות הערביות במקרה של התמודדות בנפרד.

רוב גדול (77.2%) תומך בהצטרפותה של מפלגה ערבית לממשלה שתקום לאחר הבחירות הבאות – 43.3% תומכים בהצטרפות לכל ממשלה שתקום, ו-33.9% תומכים בהצטרפות לממשלת מרכז-שמאל. בפילוח על פי כוונות הצבעה, נמצא כי בקרב מצביעי רע"מ והמפלגות היהודיות נרשמה התמיכה הגבוהה ביותר בכניסה לממשלה (מעל 90%), בעוד שבקרב מצביעי בל"ד ואלה שאינם מתכוונים להצביע, נרשמה התמיכה הנמוכה ביותר – 67% ו-63% בהתאמה.

במבט רב שנתי ניכר כי מאז מאי 2023 יש עלייה מתמדת ומתונה בשיעור המצביעים הערבים שתומכים בכניסת מפלגה ערבית לממשלה.

לדברי רודניצקי, הפוליטיקה הערבית נעה בין שני קטבים: ריצה משותפת לכנסת וכניסה לממשלה: "במקרה של הפוליטיקה הערבית הדברים הללו לא הולכים ביחד. ריצה ברשימה משותפת, ואחרי הבחירות, מי שירצה יצטרף לממשלה, ומי שלא, לא יצטרף לממשלה, עשוי להיות פתרון. זה ניצול מקסימלי של האלקטורט, וניצול מקסימלי של כוח פוליטי".

רוב בציבור הערבי (59.4%) סבורים כי מצב היחסים בין ערבים ליהודים כיום אינו טוב. הסקר מגלה כי ככול שרמת ההשכלה של הנשאלים עלתה, שיעור גדול יותר חשב כי היחסים בין הערבים ליהודים במצב לא טוב.

בכל זאת, רוב משתתפי הסקר (63.7%) ציינו כי הם מאמינים בשותפות פוליטית ערבית-יהודית. בקרב הצעירים שיעור התמיכה בשותפות פוליטית ערבית-יהודית עמד של 59.3%. ניתוח מפלגתי מעלה כי רק בקרב תומכי בל"ד האמונה בשותפות הפוליטית ירדה מתחת ל-50% (41.5%).

39.7% סבורים כי בציבור היהודי אכן יש תמיכה בשיתוף פעולה פוליטי כזה. בסקר הקודם (נובמבר 2025) 56.9% היו סבורים כי הציבור היהודי יש תמיכה בשיתוף פעולה פוליטי. רק בקרב תומכי רע"מ, שהייתה שותפה בממשלת בנט-לפיד, אי אמון בכוונת השותפות של הציבור היהודי ירד מתחת ל-50% (49.7%). אי אמון זה מוסבר בין השאר בהתבטאויות של ראשי המפלגות היהודיות, הדוחות או שוללות את שיתוף הפעולה.

"בעיות אקוטיות שדורשות מענה מיידי של הממשלה"

רודניצקי: "בצל מלחמה רב-חזיתית ממושכת, רבים בציבור הישראלי הרחב אינם מודעים לשינויים בעמדות הציבור הערבי. קשה להפריז בחשיבות הממצאים: האזרחים הערבים מציגים מפת דרכים לשיקום החברה הישראלית באמצעות השתלבות והשפעה – לא רק במישור הפוליטי אלא גם במישור החברתי. התמיכה הרחבה בכניסתה של מפלגה ערבית לממשלה אינה ממצא חדש, אולם המעניין הוא שתמיכה זו לא פחתה בעקבות המלחמה, ואף עלתה במידה מסוימת.

"בצד זאת, הממצא החדש הוא התמיכה העקרונית בהשתלבותם של בוגרי י"ב ערבים בשירות אזרחי שאינו ביטחוני אשר יסופק מטעם המדינה. עבור האזרחים הערבים, לא מדובר רק באפיק להעמקת ההשתלבות בחברה הישראלית הרחבה אלא גם מתן האפשרות לצעירים ערבים לבנות בהדרגה את מסלול חייהם עם סיום הלימודים בתיכון, בדומה לזרם המרכזי של צעירים בחברה הישראלית.

"הסקר גם מצביע על בעיות אקוטיות שדורשות מענה מיידי מצד הממשלה, ובראש הטיפול בבעיית הפשיעה והאלימות, וכן שיפור המיגון ביישובים הערביים למצבי חירום ומלחמה. בהיעדר מיגון נאות, מפלס החרדה בחברה הערבית מפני התחדשות המלחמה באזור הולך וגואה. לממצאי הסקר יש חשיבות יתרה השנה בשעה שאזרחי ישראל, יהודים וערבים, עורכים חשבון נפש פוליטי לקראת הבחירות לכנסת".