המאמר החריג שפורסם בשבוע שעבר ב״ניו יורק טיימס״ והאשים את ישראל באלימות מינית שיטתית נגד פלסטינים, עורר סערה חריפה בישראל ובקהילות יהודיות בארצות הברית. המאמר, פרי עטו של פרשן העיתון וזוכה פרס פוליצר ניקולס קריסטוף, כלל שורת עדויות קשות ותיאורים גרפיים – בהם טענות למעשי סדום באמצעות חפצים ושימוש בכלבים מאומנים לשם אונס.

המאמר, שכותרתו "השתיקה שפוגשת את אונס הפלסטינים", משתרע על פני 3,483 מילים ומתבסס, לפי קריסטוף, על שיחות עם 14 פלסטינים ומקורביהם, כולם בעילום שם. בכתבה נטען כי חיילי צה"ל, חוקרי שב"כ, סוהרי שב"ס ומתנחלים ביצעו לאורך המלחמה שורת מעשי התעללות מינית ועינויים כלפי עצורים ואזרחים פלסטינים באופן ממוסד ושיטתי.

״עלילת דם מודרנית״

בישראל דחו את הדברים בחריפות. משרד החוץ הגדיר את המאמר כ"אחת מעלילות הדם החמורות שהתפרסמו בעיתונות המודרנית", ושירות בתי הסוהר מסר כי מדובר בטענות "שקריות וחסרות כל בסיס". גם הוועד היהודי-אמריקאי (AJC) תקף את הפרסום, וטען כי מדובר ב"עלילת דם מודרנית" המבוססת על עבודה עיתונאית לקויה המעודדת אנטישמיות.

ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, שהוזכר במאמר, טען כי דבריו סולפו והוצאו מהקשרם. במקביל, עיתונאים ואנשי תקשורת יהודים בולטים הצטרפו למתקפה על קריסטוף. העיתונאי מתי פרידמן טען כי המאמר "פירק את החומה בין הדברים הבלתי שפויים שצפים ברשת לבין עולם התקשורת המסורתית.״

ביום חמישי הודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו כי הנחה את יועציו המשפטיים לבחון "את הצעדים המשפטיים החמורים ביותר" נגד ה"טיימס" ונגד קריסטוף. שעות לאחר מכן, מול מטה העיתון בניו יורק הפגנה בהשתתפות ארגונים יהודיים פרו-ישראליים.

מייסד MAAZ (התנועה נגד אנטיציונות), אדם לואיס קליין, שארגן ונאם בהפגנה, אומר ל'דבר' שתזמון פרסום המאמר אינו מקרי. יום קודם לכן פורסם 'דו"ח הנציבות האזרחית על הטרור המיני בשבעה באוקטובר ובשבי', בראשות ד"ר כוכב אלקיים-לוי, המתאר שורת פשעי מין שביצעו אנשי חמאס במהלך מתקפת 7 באוקטובר ולאחריה. הדו"ח, המשתרע על פני 300 עמודים, מתבסס לפי מחבריו על אלפי תמונות, מאות שעות וידאו ועדויות של יותר מ־430 ניצולים, עדים ומומחים.

"זה שה'טיימס' החליט לפרסם את האייטם הזה ממש באותו רגע שיצא דו"ח בן 300 עמודים המתעדים את האונס השיטתית שנעשה על ידי מיליציות אנטי-ציוניות ברצח העם שלהם בשביעי באוקטובר, מדבר בפני עצמו",  אומר קליין, "זה הרבה מעבר לקריסה של הסטנדרטים העיתונאים. מה שרואים פה זה דפוס ברור של תוקפנות והטייה".

ב"טיימס" הכחישו קשר בין שני הפרסומים וטענו כי לא ידעו על מועד פרסום הדו"ח הישראלי. עם זאת, במשרד החוץ טענו כי העיתון קיבל פנייה בנושא חודשים קודם לכן ובחר שלא לעסוק בו.

 

השוואה בין ההתעללות המינית של חמאס ב-7.10 למתרחש בבתי הכלא

גם אם אין בהירות מוחלטת בנוגע לכוונות ה"טיימס" בתזמון הפרסום, קריסטוף עצמו מבהיר את רצונו להשוות בין הטענות נגד ישראל לבין אלו שהופנו כלפי חמאס. "ממשלת ישראל מכחישה טענות כי היא מתעללת בפלסטינים מינית, בדיוק כפי שחמאס הכחיש שאנס נשים ישראליות", כתב. בהמשך הוסיף כי "ההתעללות המזעזעת שנעשתה לנשים ישראליות בשבעה באוקטובר מתרחשת כעת לפלסטינים יום אחר יום".

במאמרו מתאר קריסטוף מגוון טענות לאלימות מינית שיטתית המבוצעת, לדבריו, בידי חיילי צה"ל, חוקרי שב"כ, סוהרי שב"ס ומתנחלים. בין היתר נטען לפגיעות חמורות באיברי מין, לקשירה באזיקונים, להחדרת חפצים שגרמה לכאורה לצורך בכריתת איברים, ולתיעוד המעשים בידי חיילים לצורך השפלה ולעג. המאמר מתאר את המעשים כחלק מ"נוהל עבודה סטנדרטי״.

מרבית הטענות המופיעות במאמר כבר דווחו במהלך 2024 ו־2025 בערוצים שונים. את טענתו בדבר אלימות מינית שיטתית ורחבת היקף מבסס קריסטוף בעיקר על פרשת שדה תימן, על עדויותיהם של שני פלסטינים שדיווחו על אירועים ב־2024, ועל שני דו"חות מרכזיים: האחד של מועצת זכויות האדם של האו"ם (UNHRC)  והשני של ארגון "אירו־מד מוניטור לזכויות האדם.״

התעלמות מהסתירות בפרשת שדה תימן

בפרשת שדה תימן אושפז עציר פלסטיני עם פציעות קשות שכללו קרע בפי הטבעת, מה שהוביל למעצרם המתוקשר של עשרה חיילי מילואים מ"כוח 100" בחשד לביצוע מעשה סדום. ביולי 2024 פרץ למתקן הכליאה המון של פעילים המזוהים עם הימין הקיצוני, ובהם דמויות בולטות מהמגזר הדתי־לאומי, בניסיון למנוע את המעצרים. באוגוסט 2024 הודלף לחדשות 12 סרטון אבטחה מבית הסוהר, שהוצג כתיעוד של מעשה האונס, אך תחקירים מאוחרים יותר טענו כי מדובר בשילוב של קטעים ערוכים ממועדים שונים. בדיעבד התברר שהפרקליטה הצבאית הראשית, תא״ל יפעת תומר-ירושלמי, היא שהדליפה את הסרטון. היא עזבה את תפקידה ונפתחה נגדה חקירה.

גם מבחינה רפואית עלו גרסאות סותרות: בעוד שרופא המזוהה עם ארגון "רופאים לזכויות אדם" טען כי ראה סימנים לאונס, פרופ' אלון פיקרסקי מהדסה קבע כי אין עדות קלינית להחדרה חיצונית בכוח. לבסוף, כתב האישום שהוגש בפברואר 2025 לא כלל עבירות מין אלא תקיפה בלבד, ובמרץ 2026 נסגרו ההליכים לחלוטין בשל קשיים ראייתיים, עריכת הסרטון ושחרור העציר לעזה במסגרת עסקה מבלי שמסר עדות.

המחלוקת סביב עריכת סרטון האבטחה, הסתירות בין הממצאים הרפואיים ונסיבות סגירת התיק, גם הן אינן מוזכרות במאמר ב"טיימס".

״תעמולת חמאס בלבוש משפטי״

דו״ח מועצת זכויות האדם של האו״ם שעליו הסתמך קריסטוף במאמרו, האשים את ישראל באלימות שיטתית כלפי עצורים ואזרחים פלסטינים. בדו״ח נטען בין היתר לעירום כפוי, איומים מיניים, פגיעות באיברי מין ומקרי תקיפה מינית במתקני כליאה ובמהלך מעצרים.

ארגון UN Watch, המזוהה עם קו פרו־ישראלי, פרסם מסמך הפרכה בן 21 עמודים לדו"ח מועצת זכויות האדם של האו"ם (UNHRC), בארגון טענו כי מדובר ב"תעמולת חמאס בלבוש משפטי", הנשענת על מתודולוגיה פגומה וראיות לא אמינות, במטרה לבצע "היפוך מציאות מכוון" ולהטיל על ישראל האשמות שווא ברצח עם. בין היתר נטען כי הדו"ח מתעלם מתשתיות טרור ומשימוש במגינים אנושיים, ומסתמך על נתוני חמאס ועל "שמועות יד שנייה" ממקורות אנונימיים. עוד נטען כי הוועדה החילה על ישראל רף ראייתי נמוך לעומת זה שהוחל על חמאס בבדיקות קודמות של האו"ם, במיוחד בנושאי אלימות מינית. גם הביקורת הזו על דו"ח מועצת זכויות האדם אינה מוזכרת במאמר ב״טיימס״.

ארגון שהאשים את ישראל בסחר באיברים, ומייסדו השווה אותה לגרמניה הנאצית

את טענותיו הרחבות ביותר מבסס קריסטוף על דו"ח חדש של ארגון "אירו־מד מוניטור לזכויות האדם", שאותו תיאר ה"טיימס" כ"ארגון לשינוי חברתי הפועל בז'נבה". לפי מבקרי הארגון, בין הדמויות המרכזיות בו נמצאים ריצ'רד פאלק – יהודי־אמריקאי הידוע בביקורת חריפה על ישראל ובהשוואות שערך בעבר בין ישראל לגרמניה הנאצית – וכן ראמי עבדו ומאזן כהיל, שלפי טענות ישראליות נקשרו בעבר לחמאס.

"אירו־מד מוניטור" מציג את עצמו כארגון זכויות אדם עצמאי, ומאז 7 באוקטובר זכו דיווחיו לחשיפה נרחבת בכלי תקשורת וארגונים בינלאומיים. עם זאת, מבקריו טוענים כי הוא סובל מחוסר שקיפות בנוגע למקורות המימון ולשיטות העבודה שלו. בין היתר הוזכר דו"ח שפרסם הארגון בנובמבר 2023, שבו נטען כי ישראל היא אחד ה"מוקדים הגדולים בעולם לסחר בלתי חוקי באיברי אדם", וכי ייתכן שצה"ל מחזיק בגופות שאיבריהן נגנבו.

הארגון לא חושף במפורט את המתודולוגיה שבה הוא אוסף ומאמת מידע מהשטח, גם כאשר דוחותיו מביאים האשמות קיצוניות ללא הוכחות פורנזיות. בתגובה לדו"ח הנציבות האזרחית על הטרור המיני ב־7 באוקטובר, שנתמך על ידי בכירים ואנשים ציבור בעולם, ביניהם שר המשפטים והתובע הכללי לשעבר של קנדה אירווין קוטלר, נשיאת איסלנד לשעבר ועוד אמר מנכ"ל "אירו־מד", ראמי עבדו: "אם תרצו דוגמה לדו"ח רדוד וחסר ערך – זהו זה. אין בו אף פיסת מידע או עדות אמינה".

חלק מהעדויות – ללא אימות

דו"ח "אירו־מד מוניטור לזכויות האדם" משמש כאחד מעמודי התווך המרכזיים בטענתו של קריסטוף כי האלימות המינית נגד פלסטינים אינה אוסף מקרים נקודתיים, אלא תופעה "מערכתית" המהווה, לדבריו, חלק ממדיניות רחבה יותר. עם זאת, במאמר ב"טיימס" כמעט שלא נידונה שאלת אמינותו של הארגון, אף שמבקריו מטילים ספק בשקיפות שלו, במתודולוגיית איסוף המידע ובזיקות פוליטיות של חלק מהדמויות הבולטות בו.

לצד הדו"ח, קריסטוף מבסס את מסקנותיו גם על ראיונות עם 14 פלסטינים שהוצגו כקורבנות להתעללות מינית. כל המרואיינים נותרו בעילום שם, ובמרבית המקרים נמסרו עליהם פרטים מצומצמים בלבד. לפי המאמר, בין החשודים במעשים נמנים חיילים, סוהרים, אנשי ביטחון ומתנחלים, אך ברבים מהמקרים לא מצוין מי בדיוק היו המעורבים, היכן התרחשו האירועים או באילו מוסדות ומתקנים מדובר.

קריסטוף עצמו מציין כי "במקרים רבים" ניתן היה לאמת את העדויות, אך מוסיף כי במקרים אחרים הדבר לא התאפשר. המאמר אינו מפרט כמה מהעדויות אומתו בפועל ובאילו אמצעים. אף שלדבריו שוחח עם עורכי דין, חוקרים וגורמים רשמיים, לא מוצג בו אימות פורנזי עצמאי לטענות המרכזיות.

״טענה שאינה סבירה מבחינה ביולוגית״

הטענה שעוררה את עיקר הסערה נוגעת לשימוש לכאורה ב"כלבים מאומנים" לביצוע מעשי אונס ועינויים מיניים. לפי אחת העדויות שמביא קריסטוף, מרואיין שהוצג כ"עיתונאי מעזה" סיפר כי הוחזק עירום, קשור עם עיניים מכוסות, בזמן שחייל ישראלי הורה לכלב לתקוף אותו מינית. לדבריו, ניסה להשתחרר אך הכלב חדר אליו.

מאז פרסום המאמר פנו עיתונאים ואנשי רשת למומחי אילוף וכלבנות כדי לבדוק אם תרחיש כזה אפשרי בכלל. בקרב רבים מהמומחים התגבשה עמדה שלפיה מדובר בתיאור שאינו סביר מבחינה ביולוגית והתנהגותית. קריסטוף עצמו טען בתגובה לביקורת ברשת X כי קיימים מחקרים מדעיים התומכים באפשרות הזו, אך לא הציג אותם.

״אנחנו צריכים להתמודד עם הבעיות שלנו מבלי להשתתף בשיח מופרע כזה״

למרות הסערה, ה"טיימס" מסרב בשלב זה למשוך או לתקן את המאמר. העיתון גם לא הגיב לטענתו של אהוד אולמרט, שלפיה דבריו הוצגו באופן שחיזק תיאורים שלא היו מוכרים לו כלל. אדם לואיס קליין, ממארגני המחאה מול מערכת העיתון, טען כי "ה'ניו יורק טיימס' מפיץ שוב ושוב נרטיבים כאלה – מעלילת בית החולים אל־אהלי ועד לעלילת 'אונס הכלבים'". לדבריו, "המקרה האחרון חמור במיוחד בגלל התיאור החייתי והמזעזע של ישראלים, שמזכיר דפוסים קלאסיים של השמצה גזענית".

גם העיתונאי מתי פרידמן הזהיר מפני ההשפעה הרחבה של הפרשה על השיח הציבורי. לדבריו, הפצת דיסאינפורמציה מקשה לקיים דיון רציני בבעיות מוסריות אמיתיות במערכת הכליאה הישראלית. "אנחנו צריכים להיות מסוגלים להתמודד עם הבעיות שלנו מבלי להשתתף בשיח מופרע כזה", אמר. "צריך להבחין באופן ברור בין שני דיונים שונים: האחד הוא איך לשפר את ישראל והשני הוא איך לחסל את ישראל".