משרד הרווחה והביטחון החברתי את התפישה הטיפולית נוכח העלייה המטאורית במספר הישראלים המתמודדים עם שימוש מופרז בחומרים משני תודעה, ומטמיע מתודולוגיה שאינה דורש מהמכורים להיגמל כדי לקבל טיפול.

הפרדיגמה של החדשה שתיושם היא כזו של 'מזעור נזקים', המבקשת לתת שירותי רווחה מסוגים שונים לאנשים ללא התניה בתהליך גמילה, במטרה להפוך את חייהם לטובים יותר. זהו שינוי ניכר מהגישה הנוכחית הדוגלת ב'הכל או כלום': או גמילה וטיפול או המשך התמכרות והתדרדרות. בארגונים ועמותות המתמודדים עם אוכלוסיות קצה, חסרי בית ונשים בזנות, זועקים שנים נגד ההיגיון הטיפולי הדיכוטומי, ומברכים על ההתקדמות של המשרד, בזהירות.

התמכרות בצל המלחמה: "היקפי טראומה חסרי תקדים"

ביום שני האחרון קיים המשרד כנס בנושא המעבר לגישה רחבה של ניהול סיכונים, התערבות מותאמת-אדם ורצף טיפולי שאינו מותנה בהתנזרות מוחלטת, לאחר תהליך הטמעה מול העובדות והעובדים בשטח. בכנס הוצגו נתונים מטרידים, לפיהם מצבי המצוקה הנפשית לאחר שנתיים וחצי של מלחמה הובילה כ-200 אלף ישראלים לשימוש מופרז בחומרים – סמים, אלכוהול וכדורי מרשם, כשרובם אינם מטופלים.

"תחום התמכרויות עובר שינויים מואצים. התפיסות החברתיות שמנרמלות את השימוש בחומרים, מאפייני אוכלוסייה משתנים, והקשר בין התמכרויות ועבריינות פוחת", אומרת ל'דבר' עו"ס ענת שגב, מנהלת תחום התמכרויות בקהילה במינהל של"מ (שיקום ליווי ומניעה) במשרד הרווחה והשירותים החברתיים.

התחום עליו אמונה שגב מעניק מענה פסיכוסוציאלי לכ-16,000 בוגרים באמצעות היחידות, דירות המעבר, ההוסטלים, מסגרות השיקום ויחידות היום. "עד כה זה היה ממש תנאי", אומרת שגב. "אנשים קודם כל צריכים להתנקות, ללכת לגמילה עצמית או אישפוזית, ואז לקבל טיפול. היום אנחנו פותחים דלת, בעקבות המציאות שהשתנתה".

המציאות שהשתנתה, לצד החומרים החדשים שמגיעים לשוק, היא כמובן המלחמה והשפעותיה הנפשיות והחברתיות, בעיקר על צעירים. "יש היום היקפים חסרי תקדים של טראומה וחרדה והשימוש עלה", אומרת שגב. "ההיגיון של 'מזעור נזקים' עוזר לנו להגיע לאותה אוכלוסייה". הכנס עסק בהכרה שההתמודדות עם שימוש בחומרים אינה מתחלקת עוד ל"נקי או מכור", אלא מתקיימת על רצף מורכב.

"מזעור נזקים היא גישה פרגמטית מאוד"

בזמן שבמשרד מציגים את הפרדיגמה כחדשה, פעילים חברתיים העובדים עם אוכלוסיות קצה, אשר רבים מהם מתמודדים עם "תחלואה כפולה", כלומר חסרות הבית או הזנות לצד התמכרות, יודעים כבר שנים שהדרישה להתנקות אינה אפקטיבית וכי היא מונעת טיפול.

"אומרים שהגישה הזו נותנת להם לגיטימציה לשימוש, אני יכולה להבין איך זה יכול להשמע 'ווק', אבל מזעור נזקים היא גישה פרגמטית מאוד", מסבירה ל'דבר' עמית צור, דוקטורנטית לעבודה סוציאלית ועו"ס בעמותת 'מגרש ביתי', העובדת עם חסרי בית. "בן אדם מכור לא מבקש את הרשות שלי אם להשתמש או לא וברגע שאתה מכור פעיל וחסר בית יש שני מקומות לינה בארץ. על טיפול אין בכלל מה לדבר. לרוב לא מתחילים איתך הליך שיקומי".

ב'מגרש ביתי' המפעילה תכניות שיקומיות לחסרי בית כמו קבוצות כדורגל, קבוצת מקהלה, תיאטרון ופודקאסטים, דוגלים בגישה טיפולית של מזעור נזקים, מתוך ההבנה שההשתתפות בפעילות קבוצתית מסייעת ליציאה מהתמכרות. "מגיעים לקבוצות גם בשימוש פעיל", מתארת צור, "ואז אנחנו מחזקים את הקשר הפרטני לפי הצורך. מי שעובד בגישה מוטיבציונית שהולכת יד ביד עם מזעור נזקים מבין ששינוי הוא לא לינארי, לא מפסיקים להשתמש בהרואין ביום אחד".

צור איננה מבטלת את השינויים שננקטים במשרד הרווחה והשירותים החברתיים. "זו התקדמות יפה של המשרד ואני מברכת על כך, עדיף מאוחר על לעולם לא", היא אומרת. "לעשות בדיקות שתן במרכזי טיפול זה הזוי. אם מטפלים בבעיה אתם צריכים לדעת שיש תמיד נסיגה, חזרה לשימוש, ולדעת לטפל בזה".

דרישת הפעילים: שינוי גישה גם בביטוח הלאומי

צור מסבירה שהבעיה המרכזית בהתמודדות של מכורים, היא התמיכות מצד הביטוח הלאומי. ב-2007 קבע הביטוח הלאומי שהמתמודדים עם התמכרות, בשונה מכל הפרעה נפשית ובניגוד לספרי האבחנות הרפואיות ה- DSM האמריקאי וה-ICD האירופאי עליהם מתבסס המשרד, אינם זכאים לקצבת נכות אלא לקצבת הבטחת הכנסה.

"פה קבור הכלב", אומרת צור. "עם קצבת נכות אפשר למצוא דיור, ובכל מקרה בסוף כולנו משלמים על הבעיה של התמכרויות, כשהם מגיעים לבתי החולים או לבתי הכלא. צריך להקים עוד המון תוכניות, צריך עוד מקומות הלנה למכורים וצריך סל שיקום שיכיר במזעור נזקים".

"אם נמשיך בשלנו אנחנו משאירים מאחור את אלו שיפגעו מגל מהטראומה שצפוי לנו", מסבירה שגב את השינוי בגישתו של משרד הרווחה והשירותים החברתיים. "אחוז מסוים מאותם אנשים יכנסו להתמכרות עמוקה וקשה. אנחנו באים ממקום של מניעה. כולי תקווה שנצליח לבנות אמון וקשר, לתת לאנשים תקווה ולהפחית סבל ומצוקה. מגיע לכולם לחיות חיים טובים". גם שגב מסכימה עם צור שלשינוי הנחוץ שמתחיל צריך להיות ביטוי נרחב: כוח אדם נוסף, עוד מרכזים ועוד טיפולם. "יהיה צריך להיות לזה ביטוי תקציבי והכשרה בשטח, וצריך להרחיב את התקציב של המשרד בשביל זה", היא אומרת.