בית המשפט העליון קיבל היום (חמישי) פה אחד את עמדתו של העיתונאי עמרי אסנהיים, וקבע כי המשטרה לא עמדה בתנאים הנדרשים לקבלת צו שיחייב אותו למסור לידיה את חומרי הגלם של הריאיון שקיים עם אלי פלדשטיין, דובר ראש הממשלה בנימין נתניהו, ושודר בערוץ כאן 11. השופטים, הנשיא יצחק עמית, אלכס שטיין וחאלד כבוב, הרחיבו את היקף ההגנה המשפטית הניתנת לעיתונאים ולמקורותיהם.

הרחבת החיסיון: הגנה על ה"רשות הרביעית"

עד לפסק הדין, החיסיון העיתונאי שהוכר בפסיקה התמקד בעיקר בהגנה על זהות המקור ובמידע שעלול לחשוף אותה. כעת קבע העליון כי אינטרס ההגנה על חופש העיתונות מצדיק הרחבה מדודה של החיסיון, כך שייקבע גם על חומרי גלם עיתונאיים שנמסרו 'שלא לציטוט', ועל חומרים שהושגו מכוח יחסי אמון מיוחדים שנרקמו בין העיתונאי למקור. עם זאת, הובהר כי החיסיון נותר יחסי וניתן להסרה במקרים המתאימים.

בפסק הדין, שעליו כתב הנשיא עמית, הודגש מעמדה המיוחד של העיתונות החופשית כמעין רשות רביעית האמונה על איסוף מידע ופרסומו לציבור. השופטים הבהירו כי יד קלה על צווים נגד עיתונאים עלולה ליצור אפקט מצנן: "אם העיתונאי ייתפס כזרועם הארוכה של המשטרה או של בית המשפט, מקורות עלולים להימנע מלמסור לו מידע לכתחילה, ובאופן זה ייפגע תפקידה החשוב של העיתונות בהעברת מידע חיוני לידיעת הציבור כולו".

הרקע: פרשת הבילד והפגישה הלילית בקריה

המאבק המשפטי נולד בעקבות חקירה שנפתחה בשלהי 2024 בפרשת הבילד, שבה נבדק החשד כי יונתן אוריך ואלי פלדשטיין מלשכת ראש הממשלה מסרו שלא כדין ידיעה סודית לעובד הלשכה ישראל איינהורן כדי שתפורסם בעיתון הגרמני.

בריאיון המדובר שודרו דברי פלדשטיין, שבהם סיפר כי קיים מפגש לילי ודחוף בחניון הקריה בתל אביב עם ראש הסגל של ראש הממשלה, צחי ברוורמן, בעיצומה של החקירה. בעקבות הריאיון, פתחה המשטרה בחקירה חדשה ("פרשת הפגישה הלילית") ודרשה לקבל לידיה את כל חומרי הגלם של אסנהיים, בטענה שהם נחוצים לקידום החקירות.

בית משפט השלום הורה לאסנהיים למסור את החומרים, ובית המשפט המחוזי דחה את הערר שהגיש לאחר שסירב להצעה להעביר את החומרים לעיונו החסוי של בית המשפט. בית המשפט העליון הפך את ההחלטה והתייצב לצד העיתונאי.

המשטרה נכשלה ברף הקפדני

בית המשפט העליון התווה מנגנון דו-שלבי להגנה על חומרים עיתונאיים בשלב החקירה הפלילית. בשלב הראשון, נדרש בית המשפט להקפיד באופן דווקני על התנאים למתן הצו, ועל המשטרה לבסס את נחיצות החומרים ולהוכיח כי מיצתה פעולות חקירה אחרות. רק אם עמדה בנטל זה, מגיע השלב השני שבו נבחן החיסיון העיתונאי.

במקרה הנוכחי, קבעו השופטים כי המשטרה נכשלה כבר בשלב הראשון ולא עמדה ברף הקפדני:

• בקשת המשטרה הייתה רחבה וכוללנית מדי, ולא הוכחה הרלוונטיות של כלל החומרים.
• המשטרה שינתה את נימוקיה לאורך ההליך, דבר שפגם בטענת הנחיצות שלה.
• עלה ספק כבד אם מוצו די פעולות חקירה אחרות לפני הפנייה לעיתונאי.

בית המשפט העליון קבע כי המשטרה לא תוכל להשתמש בצו הנוכחי. אם היא עומדת על דרישתה, עליה להגיש בקשה חדשה ומתוקנת ישירות לבית המשפט העליון, שבה תצטרך להגדיר באופן מספק וממוקד אילו חומרים רלוונטיים ולשם מה הם נחוצים. לאסנהיים תינתן זכות תגובה לפני שתתקבל החלטה חדשה.

מועצת העיתונות והתקשורת בישראל: "אנחנו מברכים על פסק הדין המכונן. החלטה זו מהווה אבן דרך דרמטית בהגנה על חופש העיתונות בישראל. קביעת בית המשפט מרחיבה את גבולות החיסיון העיתונאי ומחילה אותו מפורשות על חומרי גלם ושיחות רקע (off the record). מעבר לכך, פסק הדין קובע תקדים מהותי בהכירו בחיסיון כ'חיסיון מוסדי' שנועד לשרת את האינטרס הציבורי הרחב – חיסיון העומד לעיתונאי להגנת פעילותו המקצועית אף במקרים שבהם המקור עצמו אינו מתנגד או מסכים לחשיפת החומרים.

"החלטה זו משרטטת קו אדום ברור ומבטיחה שהעיתונות החוקרת לא תהפוך ל'זרועם הארוכה' של גופי החקירה, והיא מונעת 'אפקט מצנן' הרסני שעלול לשתק מקורות פוטנציאליים ולפגוע אנושות בזרימת המידע לחברה.

"המועצה מביעה הערכה עמוקה לשותפיה למאבק ובהם תאגיד השידור הישראלי וארגון העיתונאים והעיתונאיות, שניצבו עמה בחזית אחת להגנה על זכות הציבור לדעת. מועצת העיתונות והתקשורת בישראל יוצגה בהליך על ידי עורך הדין עמית גורביץ׳ שטען להרחבת החיסיון – בהתחשב בהתפתחויות הטכנולוגיות ובשים לב לפסיקה החדשה של בית הדין האירופי לזכויות האדם בשטרסבורג".