את אווירת חג השבועות בתחנת הרכבת בעתלית קשה היה לפספס. בין הנוסעים בחולצות הלבנות והחיילים בדרך הביתה לסוף השבוע, בלטה תמונה חריגה בנוף הרציפים: שני ארנבונים מנוקדים, שמנהל התחנה, אליהו סבג, ניסה למצוא להן בית חם.
סבג העביר בחיוך את אחד הארנבונים לידיה של נוסעת סקרנית. "אבל רק בזוג, שלא יהיו לבד", מיהר להדגיש. "יש פה שישה גורים שטיפלתי בהם וחיסנתי, והחג הזה הוא זמן מצוין למצוא להם משפחה. כואב לי להפריד אותם מהאמא, אז חשוב לי שלפחות יאמצו אותם בזוגות".
סבג (61), שמנהל את תחנת עתלית בעשור האחרון, מודה שהתושבים הוותיקים כבר "מכירים את השטויות שלי". הארנבונים, מתברר, התגלגלו אליו לגמרי במקרה. "נוסעת אחת הביאה לכאן זוג ארנבים, והנקבה בדיוק הייתה בהיריון", הוא מסביר. "לקחתי עליהם חסות וסידרתי להם פינה חמה ליד התחנה".
הוא מוביל אותנו לפינה אחורית ומוגנת במתחם התחנה. האבא, האמא ושאר הגורים עסוקים בכרסום נמרץ של ערימת חסה, בעוד שני הארנבונים המנוקדים נשארים בידיו ומשחקים בעניבתו. "את האבא צריך להרחיק קצת עכשיו, כי הוא כבר רוצה עוד המלטה", הוא מצביע על ארנב לבן ושמנמן. "ויש פה גם את החתולה דסי. תכף תראו אותה".
לשאלה המתבקשת – האם החתולה לא מסכנת את הארנבונים – סבג מגיב בצחוק: "בטח שהיא מסתדרת איתם. היא משחקת איתם ושומרת עליהם מחתולים אחרים. היא כבר רגילה שאני מביא לפה חיות מדי פעם".
חתולת רחוב וחדר מנוחה לצוות
לאחר כמה קריאות, דסי, חתולה מנוקדת וידידותית, מתייצבת למשמרת. סבג מרים אותה בידו הפנויה, מניח בזהירות את הארנבונים וחוזר לענייני הרכבות כשדסי מזדנבת בעקבותיו. "אמא שלה הגיעה לפה רעבה לפני הרבה שנים והמליטה בתחנה", הוא משחזר ומלטף את ראשה. "בזמנו בכלל לא אהבתי חתולים, אבל החלטתי לעזור. חיסנתי, עיקרתי ומצאתי לגורים בתים אצל תושבי עתלית. דסי הייתה קשורה מאוד לאמא שלה אז לא רציתי להפריד ביניהן. אחרי שהאמא מתה, היא פשוט נשארה איתי. אנחנו יחד כבר שבע שנים".
בסיור הבוקר בתחנה, מתברר שגם המבנה עצמו עומד בפני שינוי דרמטי. סבג מציג חדר מנוחה מטופח לצוות: "רצו להרוס את החלל הזה לפני כמה שנים. התעקשתי לשפץ כדי שלצוות יהיה מקום נעים לשבת בו בהפסקות". התחנה הוותיקה, ששורשיה נטועים עוד בימי המנדט הבריטי, מיועדת בקרוב לשימור. "עם סיום פרויקט החשמול של המסילה, תיבנה תחנה חדשה במרחק מאה מטרים צפונה מכאן, עם מתקנים מודרניים ויותר מקומות חנייה".
מהים אל הפסים
דרכו של סבג, תושב בת גלים, לרכבת ישראל, החלה לפני 33 שנה לגמרי במקרה. "עבדתי אז כמציל בים, והייתי בטוח ששם נמצא העתיד שלי", הוא נזכר בעודו מאשר במערכת הממוחשבת את תנועת הרכבות, תחת עינה הפקוחה של דסי. "יום אחד, כשאני במגדל ההצלה, מתקשר אליי חבר שעבד ברכבת ואומר לי שמחפשים עובדים. התלבטתי. אמרתי לשותף שלי במגדל שאני אוהב את הים. הוא פתח את הדלת ואמר לי: 'יאללה עוף מפה, ברכבת יש עתיד. מקסימום לא יהיה טוב – תחזור'".
הוא לא חזר לסוכת המציל. סבג התחיל כפקח שנוסע בכל רחבי הארץ, התקדם לניהול תחנת תל אביב-השלום ("אלו היו השנים הכי יפות"), ניהל תחנות באזור חיפה ולפני עשור השתקע בתחנת עתלית. "התחנה היא כמו הבית שלך, אתה דואג לה", הוא מסכם ופונה לטפל ברכבת נוספת שנכנסת לרציף.
ולמי שדאג לגורל הארנבונים המנוקדים – עד סוף היום נמצא גם להן בית חם. שאר הגורים, מבטיח סבג, ימתינו בתחנת עתלית למי שיפתח את הלב.
