גבריאל מוקד, מהבולטים שבאנשי הספרות בישראל במחצית השנייה של המאה העשרים, הלך לעולמו היום (שישי) בגיל 92. מוקד, פרופסור אמריטוס באוניברסיטת בן גוריון, זכור כמי שייסד את כתב העת 'עכשיו' שבו התגלו משוררים מן השורה הראשונה, כעורך וסופר, וכמבקר חד שזכה לכינוי "איש החרב". בשנים האחרונות הידרדר מצבו הכלכלי והוא עמד בפני פינוי מדירתו.

מוקד נולד בפולין בשם גבריאל מוּנְבֶ (את השם העברי מוקד הציע לו דוד אבידן), וגדל בוורשה. כשפרצה מלחמת העולם השנייה, הועבר יחד עם משפחתו לגטו ורשה. הוא ואימו, מגדלנה טייכנר, הצליחו להימלט מהגטו, אך אביו, רופא במקצועו, החליט להישאר לעזור לתושבי הגטו ולמארגני המרד, ונרצח בידי הנאצים. מוקד ואימו הסתתרו בעיר זקופנה וחיו כנוצרים וכך שרדו את המלחמה. בשנת 1946 עלו לארץ ישראל. אימו נרצחה ב-1984 במהלך שוד בדירתה בתל אביב.

ב-1957 ייסד עם ברוך חפץ את כתב העת רב ההשפעה לספרות, 'עכשיו'. ב'עכשיו' התגלו כמה מהיוצרים הבולטים של התקופה, בהם יונה וולך, יאיר הורביץ, אהרון אפלפלד ומאיה בז'רנו. במשך השנים ערך מוקד ספרים ליהודה עמיחי, ליונה וולך ואחרים, ופרסם עשרה ספרים פרי עטו. מוקד לימד באוניברסיטת בן גוריון, ובשנים האחרונות היה פרופסור אמריטוס באוניברסיטה.

מוקד כיהן כיו"ר אגודת הסופרים העבריים בשנים 2004-2001. בדצמבר 2006 הוגש נגדו כתב אישום בחשד שמעל בכספי אגודת הסופרים בעת היותו היו"ר שלה. בספטמבר 2008, אחרי הסדר טיעון, תוקן כתב האישום להפרת אמונים בתאגיד. הוא נידון למאסר על תנאי וחויב בהשבת כספי החזר הוצאות שקיבל בניגוד לנהלים.

בהמשך הידרדר מצבו הכלכלי של מוקד, הוא שקע בחובות ונמצא מאוים לפינוי מדירתו. כמעט 3,000 איש חתמו על עצומה נגד הפינוי. "בגלל הקורונה וצרות אחרות, פיגרתי מספר חודשים בתשלום שכר הדירה", סיפר אז מוקד ל'דבר', "ביקשו ממני שאשלם ואמרתי שאשלם. בינתיים קיבלתי כסף והתכוונתי לשלם את מה שאני חייב, ואז הגישו דרישת פינוי, רצו שאהיה ברחוב".

דירתו של גבריאל מוקד בתל אביב (צילום: דוד טברסקי)

ב-2019 יצא לאקרנים הסרט התיעודי על אודותיו 'איש החרב', בבימוי שלומית ורפאל כרמלי.

המשורר והעורך עודד כרמלי ספד לו בדף הפייסבוק שלו: "היה מורי, רבי וידידי, מעמודי התווך של הספרות העברית החדשה. הייתי איתו ברגעיו האחרונים ואני יכול להעיד שבניגוד גמור לחייו, איש החרב מת מוות רך מאוד".