תוכנית התחבורה של משרד התחבורה לשנת 2050 מציעה שינוי בסדרי העדיפויות התקציביים, עם דגש על הגדלת ההשקעה באיסוף וניתוח נתונים וצמצום ההשקעה בתשתיות. מסמך התוכנית, שפורסם החודש על ידי המשרד, משתרע על פני 152 עמודים ומציג שורה של תפיסות, הצעות ופרמטרים לפיתוח התחבורה הציבורית בישראל. בין היתר, הוא עוסק בשילוב בין אמצעי תחבורה שונים, בהתפתחויות טכנולוגיות ומחקריות בתחום ובאתגרים הדמוגרפיים והתכנוניים הצפויים לישראל בעשורים הקרובים.
עם זאת, המסמך כולל מעט מאוד צעדים מעשיים ברורים, כגון פרויקטים גדולים, מסילות חדשות משמעותיות או יעדים קונקרטיים. במקרים רבים, כאשר הוא מתייחס לתוכניות עתידיות, הוא מפנה לתוכניות קיימות או לכאלה הנמצאות בשלבי פיתוח, ולעיתים מסתפק בקביעה כי יש לגבש תוכנית חדשה בנושא. כך, קורא שיבקש להבין כיצד תיראה רשת המסילות או הכבישים בישראל בשנת 2050 יגלה כי תוכנית האב האחרונה של המשרד נכתבה כבר ב־2012, וכי המסמך הנוכחי מציע בעיקר דגשים לכתיבתה של תוכנית חדשה. גם בכל הנוגע להיבט התקציבי, המסמך אינו מציג תוכניות מפורטות או תקציבים מוגדרים, והעלויות מוצגות באופן כללי בלבד באמצעות "סדרי גודל" של עלות שנתית ו"עוצמת השינוי התקציבי".
במשרד טוענים שאיסוף וניתוח נתונים מניב תועלת גבוהה יותר
למרות המחסור היחסי בפרטים קונקרטיים, המסמך כולל חלק העוסק בתיעדוף מחדש של ההשקעה תקציבית. בחלק זה סוקר המשרד את דרכי הפעולה השונות העומדות לרשותו, ומציע כי רבות מהגישות ה"מסורתיות", ובהן השקעה בתשתיות וסבסוד תחבורה, מציגות יחס עלות-תועלת נמוך יחסית. במקומן, נטען כי צעדים "חדשניים" יותר, כגון שיפור איסוף וניתוח הנתונים, מנגנוני ניהול ביקושים וכלים דומים, עשויים להניב יחס עלות-תועלת גבוה יותר.
בהתאם לכך, מציע המשרד לצמצם את ההשקעה בתשתיות מסורתיות: להפחית את תקציב הפיתוח, ובייחוד את התקציבים המיועדים לסלילת כבישים חדשים, ולהפנות חלק גדול יותר מהמשאבים לשימור ומניעה. בנוסף, מוצע לשנות את מנגנוני הסבסוד של התחבורה הציבורית כך שיעודדו יותר שירותי תחבורה מבוססי ביקוש. לצד זאת, התוכנית כן כוללת הגדלה, אם כי מתונה יחסית, של ההשקעה במערכות להסעת המונים, בדגש על רכבות קלות, וכן פיתוח נמלי תעופה נוספים במודל PPP (שיתוף פעולה עם גופים פרטיים).
הגדלת ההשקעה באמצעים וירטואליים ו"נסיעות סייבר"
במקביל, מציע המשרד להגדיל באופן משמעותי את ההשקעה באמצעים וירטואליים, בעיקר באמצעות הרחבת היקף ואיכות הנתונים העומדים לרשותו ושימוש בכלים לניהול ביקושים. בין היתר, מוצע להשתמש באגרות גודש כדי להפחית עומסים בכבישים ובמרכזי הערים.
עוד מציע המסמך להשקיע במה שהוא מכנה "נסיעות סייבר" – כלומר, תמיכה בצמצום נסיעות לעבודה, ללימודים או לפעילויות פנאי, באמצעות מעבר לחלופות מקוונות ווירטואליות.
