האם סרט קולנוע מסוגל לפצח את הכמעט בלתי אפשרי במציאות הישראלית הנוכחית, ולגרום ליהודים וערבים לצחוק יחד מאותם רגעים? יוצרי הקולנוע והבמאים זהר שחר וג'מאל ח'לאילה מוכיחים שדווקא דרך הפארסה אפשר לגעת בעצבים החשופים ביותר שמנהלים את חיינו. הסרט שיצרו "בלה بيلا" מתבונן במורכבות החיים הערביים-יהודיים דרך פריזמה קומית, מבלי ליפול למלכודות הדידקטיות המוכרות.
"לא חיפשנו ליצור סרט חינוכי שפותר בעיות", מצהירים היוצרים. "רצינו שיהיה מצחיק, ושנראה עד כמה כולנו תקועים בתוך הבועות של עצמנו". המבחן של הגישה הזו נערך השבוע בהקרנה מיוחדת בבית הגפן בחיפה. קהל מעורב התכנס לצפייה משותפת שהולידה רגעים רבים של צחוק, וחשוב מכך, יצרה מרחב שאיפשר שיחה עמוקה ופתוחה מיד לאחר מכן. כחלק מהרצון להעמיק את המפגש, בית הגפן אף הצהיר על פתיחת מרחב עבודה פתוח בבית הקפה שמחוץ לאולם, והזמין את הקהל להגיע וליהנות מהמרחב.
המצוד אחר היונה המסולסלת
במרכז עלילת הסרט "בלה" עומד יקי (אלישע בנאי) שאביו המנוח היה מגדל יונים. כשמתברר לו ש"בלה", יונה מסולסלת וייחודית שקיבל בירושה, שווה למעשה הון עתק, הוא נחרד לגלות שהיא כבר נשלחה בטעות לשמש כאטרקציה בחתונה מעבר לקו הירוק. מכאן יוצא יקי יחד עם בת זוגו לימור (ג'ייד דייכס ויקס) למבצע מפותל וסוריאליסטי להשבתה הביתה.
אל המסע מצטרפים בילאל ונרג'יס (חנא ביראך ואסיל פרחאת), חבר ילדות של יקי שעבד אצל האב המנוח ואשתו. לאורך יום אחד נדחסות לתוך העלילה המשעשעת חתונה פלסטינית בלב הגדה, סולחה מסורתית, מפגשים טעונים במחסום, ועיסוק מהותי בשפה כבסיס השברירי ביותר לתקשורת. הסרט מישיר מבט אל המרחב הלימינלי של ערביי ישראל, שמקיימים קשר רציף עם הגדה המערבית.
"קשרי משפחה וזהות לאומית פלסטינית שכל כך לא ברורה לציבור היהודי-ישראלי, הם נושאים שמאוד מעסיקים אותי", מסבירה שחר. "רצינו להנגיש את הזהות של הזוג מתוך ערביי ישראל. הסרט אולי מבדר ובא לכאורה בקלילות, אבל הוא נוגע בנקודות שקשה לנו להסתכל עליהן".
לכבס את הכביסה המלוכלכת
החיבור המקצועי בין השניים החל בשנת 2015, לאחר לימודי הקולנוע. שחר, בוגרת בית הספר לקולנוע סם שפיגל המתגוררת ביישוב הקהילתי קציר, בחרה לשלוח את ילדיה לגן דו-לשוני בכפר קרע. "הצחיק אותי לשמוע את ההורים רבים על מה יהיה לאכול בקייטרינג. הייתה בזה הרבה אירוניה", היא נזכרת. מתוך זיהוי הפוטנציאל הקומי בשגרת היום-יום הזו, היא חיפשה שותף שיביא נקודת מבט משלימה, וכך הגיעה אל ח'לאילה מעכו, שמביא עמו פסיפס זהויות מורכב לא פחות.
"נולדתי לאמא מוסלמית ואבא קומוניסט, ובגן הייתי בכלל במסגרת יהודית. משם, מכיתה א' ועד י"ב, למדתי במנזר נוצרי", מספר ח'לאילה. לדבריו, שבירת הייצוגים הבינאריים היא ההישג המרכזי של היצירה. "רוב הסרטים שנעשים פה בארץ נעים כל הזמן בתמה של קורבן מול תליין. לנו היה חשוב לראות את הפלסטינים בגדה ולא להתעסק בדבר הזה, אלא להביא חיים, שמחה ודרמה קומית, מבלי לשנות עמדה".
"נפגשנו בתחנת דלק בכפר קרע, וכבר אז הרגשתי שיש חומר לעבוד עליו", משחזר ח'לאילה. הזהויות המורכבות של השניים הזינו תהליך כתיבה ארוך. "הדרך שלנו הייתה לדבר בינינו על כל מה שהדמויות לא יכולות לדבר עליו", משתפת שחר בפרקטיקת העבודה. "זה מגיע מתוך הבנה עמוקה של המציאות. בסרט רואים כמה נקודות עיוורון יש לכל אחד – הדמויות בסרט מרוכזות כל כך בעצמן, עד שהן לא מסוגלות לראות שום דבר מעבר לזה".
הסרט אינו חס על אף אחד מהעמים, וחושף גם צדדים לא מחמיאים בשתי החברות. באחת הסצנות, למשל, מוצגת שתיית אלכוהול מוגזמת. "היה לנו חשוב קצת לכבס כביסה מלוכלכת מעל שתי החברות", מסבירה שחר את הבחירה. "לקחת מרחק וליצור אירוניה. רצינו להצחיק, אבל גם להבהיר שאין שחור ולבן. ולשם כך, יצרנו דמויות של אנשים טובים אבל ממש לא מושלמים".
הצעה לאהבת אדם
הדרך להפקה לא הייתה פשוטה. "לקח זמן עד שמישהו רצה להפיק סרט של שני מפגרים שרוצים לכתוב על יונה", צוחקת שחר. הצילומים הסתיימו באמצע ספטמבר 2023, ושלב העריכה המכריע תוכנן ל-8 באוקטובר, יום לאחר פרוץ המלחמה. המציאות המדממת בחוץ חדרה מיד לתוך חדר העריכה.
"זה לא הסרט שתכננו, אבל זה כן הסרט שערכנו מתוך הצעה לאהבת אדם", מדגישה שחר. "הוא היה מוזר גם לפני 2023, אבל כיוצרים שמאמינים שאין לנו ברירה חוץ מלחיות טוב יחד במדינה שנבנתה דרך מיתוסים של מנצחים, מפסידים ומלחמות. רצינו לייצר מיתוס אחר, של אנשים שנאבקים ביחד, על טוב ועל חברות".
עוד טרם המלחמה, שני היוצרים האמינו שקומדיה היא הכלי האפקטיבי ביותר לפירוק מתחים ויצירת חלל לשיחה משותפת. לדברי שחר, ההחלטה ללכת על קו סוריאליסטי החי בעולם ריאליסטי, עם בחירות אסתטיות שנוטות לפארסה, מתכתבת כל העת עם המציאות הפוליטית. "הפוליטיקה נמצאת רק ברקע, ומקדימה נמצאים הסיפורים של בני האדם", ח'לאילה מאשר.
הסרט יצא להקרנות מסחריות בינואר האחרון בהפצת יונייטד קינג. היוצרים מודעים לאתגר העצום שבהפצת יצירה כזו בזמן הנוכחי. "היציאה של הסרט לאקרנים בתוך מלחמה, סרט שעוסק כביכול בכל מה שלא בא לנו לדבר עליו, לא הוכיחה את עצמה ברמת הגעה למאות אלפי צופים", מודה שחר בכנות. "ולכן חשוב לנו כל כך לייצר הקרנות קהילתיות ומפגשים מעורבים. החלום שלנו היה קהל יהודי ופלסטיני שצוחק מבדיחות משותפות ורוצה לדבר אחר כך. זו הגשמת חלום".



