
הניסיון של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' בשבוע האחרון להעניק הקלות במס ליישובי יהודה ושומרון, הציף מחדש את תביעתם של יישובי קו העימות הצפוני לתיקון העוול כלפיהם. הגדלת הטבות המס ושינוי המבנה שלהן היו חלק מהדרישות של ראשי הרשויות בצפון מאז החלו הדיונים על תוכנית השיקום – אך הממשלה מעולם לא הבטיחה דבר, לא התייחסה לסוגיה ברצינות, וגם כעת ספק גדול אם משהו מזה יתממש.
97 יישובים בקו העימות הצפוני, במרחק של 0 עד 9 ק"מ מגבול לבנון וסוריה, זכאים כבר עשור לזיכוי מס בשיעור שנע בין 10% ל-20%. יישובים אלה, בדומה לכ-300 יישובי פריפריה אחרים בישראל, החלו לקבל זיכויי מס כבר ב-1975, אך קריטריוני הזכאות הוסדרו בחוק רק ב-2015. ההסדרה הזו הגיעה אז רק לאחר שורת הבטחות שניתנו לתושבי הצפון בעקבות משברים ביטחוניים קודמים, בהם מלחמת לבנון השנייה בצפון ומבצע "צוק איתן" בדרום.
מנגנון זיכוי המס מתבסס על שלושה קריטריונים עיקריים: מצבו הסוציאו-אקונומי של היישוב, מרחקו ממרכז הארץ ומרחקו מהגבול. בצפון, מנעד ההטבות נע בין 10% זיכוי ליישובים עורפיים יותר (קצרין, געתון, מעיליא), ל-14% ליישובים כפריים צמודי גדר (חניתה, מטולה, משגב עם), ועד 20% לקריית שמונה ושלומי. מנגנון הזיכוי מאפשר ליהנות ממנו הלכה למעשה רק למשתכרים שכר בינוני ומעלה. ולא בכדי: בניגוד לרושם שנוצר לאחרונה, כאילו מדובר בעוד כלי שיקומי לתושבים המופגזים, מטרתו המקורית של החוק שונה – להוות אבן שואבת למשפחות שיגיעו לקו העימות מבחוץ.
בהשוואה לעוטף עזה, קו העימות הצפוני המונה כרבע מיליון תושבים (פי שניים מהדרום) מופלה פעמיים. כל 50 יישובי עוטף עזה הנמצאים במרחק של עד 7 ק"מ מהגדר, זוכים לזיכוי מס בגובה מרבי של 20%. בצפון, לעומת זאת, רק תושבי שלומי וקריית שמונה זוכים להטבה המקסימלית הזו. קיבוצים ומושבים כמו חניתה, אביבים, משגב עם ושומרה, יחד עם המושבה מטולה, נאלצים להסתפק ב-14% בלבד.
הבדל של כמה אחוזים כאלה הוא עניין של מאות אלפי שקלים למשפחה, אבל הסיפור אינו כלכלי גרידא. בפועל, הדיפרנציאציה הקשה שהמדינה כפתה על הצפון הקשתה מאוד על ההנהגה המקומית להציג חזית אחידה בנושא ההטבות. זאת, קל וחומר, כאשר מחבריהם בדרום נחסך הדיון הזה כבר לפני עשור, כשנקבע שכל יישובי העוטף יקבלו זיכוי זהה. ייתכן שזו הסיבה לכך שהנושא לא עמד בראש סדר העדיפויות בדיונים על תוכניות השיקום, ולמעשה נכפה על הצפון רק בשל חוסר היכולת של בצלאל סמוטריץ' לקדם זיכוי מס דומה ל-60 יישובים ביו"ש.
הצעות החוק השונות שהוביל ח"כ צבי סוכות עבור סמוטריץ' ניסו במשך חודשים לעקוף את מנגנון הקריטריונים הקיים. הצעות אלו הוגשו כהצעות חוק פרטיות על ידי סוכות, ולא כהצעות ממשלתיות מטעם שר האוצר – והדבר נעשה בכוונת מכוון: השניים ניסו לחמוק מהייעוץ המשפטי שיפסול את החוק מראש, והיו להם סיבות טובות לכך. יועמ"שית ועדת הכספים, עו"ד שלומית ארליך, הבהירה כי הקריטריון היחיד שהציגו השניים לקבלת ההטבה, יישובים שבהם קיימת חובה להסיע תלמידים באוטובוסים ממוגנים, הוא גמיש מדי, אינו עומד במבחן ההבחנות של חוקים דומים, ומוגש ללא מקור תקציבי. על פי הערכות האוצר, החוק יעלה לקופת המדינה כ-130 מיליון שקלים באובדן הכנסות.
כמענה לביקורת, הציע סמוטריץ' לכלול בהצעת החוק תוספת של 4% לזיכוי המס עבור כלל יישובי קו העימות, במטרה להצמיד את הצעתו לתקציבי תוכנית הצפון. אלא שמהר מאוד התבררו האותיות הקטנות: סמוטריץ' התכוון להעניק את ההטבה אך ורק ליישובי צמודי-גדר (כדי להעלות את הזיכוי שלהם מ-14% ל-18%), ולא לכלל היישובים בטווח 0 עד 9 ק"מ. המטרה הייתה לצמצם משמעותית את עלות ההצעה, אבל התרגיל הזה התפוצץ לסמוטריץ' במהרה. בתגובה, כל ראשי מועצות קו העימות ניתקו עמו מגע והפסיקו לשתף פעולה, בטענה שהפיצול הזה רק מעמיק את הפערים בתוך הצפון. כעת, קיים ספק גדול אם המהלך יאושר כלל.
בלחץ שר האוצר נדחו אתמול ברגע האחרון שתי החלטות ממשלה קריטיות עבור הצפון: הראשונה, תקצוב תוכנית השיקום לטווח ארוך בהיקף של כ-5 מיליארד שקלים; והשנייה, מתן מענה מיגוני מיידי למרחבים הציבוריים בכל אזור קו העימות, שנמצא כרגע כולו תחת אש. ישיבת הממשלה, שצפויה להתכנס מחר בצפון, אמורה לאשר תוכניות עבודה שהיו אמורות להיות מוכנות כבר בתחילת הפסקת האש של דצמבר 2024 – כלומר, לפני שנה וחצי.
גם כעת, יותר משנה וחצי לאחר מכן, התוכניות הללו רחוקות מלהיות שלמות. הן אינן מספקות, למשל, מענה למיגון פרטי ביישובים המרוחקים 5 עד 9 ק"מ מהגדר, ולא פותרות את המשבר הכלכלי העמוק של קריית שמונה שרק הלך והחריף מאז חודש מרץ. כל זאת מתרחש בעוד סמוטריץ' נסוג מ"חיבוק הדב" לצפון ומקדם את זיכויי המס ליישובי יו"ש בלבד.
השורה התחתונה חושפת טקטיקה פוליטית קרה: במשך שבוע שלם כיתתו ראשי הרשויות מהצפון את רגליהם לכנסת יום אחר יום, הציגו נתונים ונלחמו בוועדות – מבלי לדעת שהמשחק סגור מראש. הטרטור הממושך שלהם במסדרונות המשכן לא נועד לגבש פתרון, אלא לקנות זמן פוליטי. המהלך הזה לא רק מרוקן מתוכן את השותפות עם ההנהגה המקומית, אלא משאיר את הצפון באותה נקודת קיפאון שבה הוא נמצא כבר עשרים שנה.


