עו"ד אדוה ויצגן לוי, הממונה על החברה הערבית בפרקליטות מחוז דרום, סיפרה בכנס באוניברסיטת בר אילן על מקרה שבו הובא למיון בבית החולים סורוקה פצוע ירי צעיר. משפחתו של הפצוע, איסמעיל (שם בדוי), התאספה מחוץ לבית החולים לתכנן את הנקמה, ואביו של הפצוע אמר לבנו: "שמע בני, פעם נפצעים, פעם פוצעים".

באותו הזמן, "עובדת סוציאלית סגרה את הווילון, וניהלה עם איסמעיל שיח אחד על אחד. המטרה היא לגייס אותו ולקבל הסכמה, לפחות ראשונית, להעביר אותו לגורמי טיפול בקהילה". מרגע שהושגה הסכמה ראשונית של המטופל, עובדת סוציאלית נוספת יצרה קשר עם האב, והצליחה לשכנע אותו לעצור את מעגל הדמים, ולפנות להליך גישור.

המקרה הזה התאפשר במסגרת תוכנית 'עוצרים את הדימום' שפועלת בבית החולים סורוקה בבאר שבע, והוצגה אתמול (שני) בכנס 'גישורים' בבר אילן. התוכנית מפתחת שיתוף פעולה הוליסטי בין רופאים, עובדים סוציאליים, פרקליטות המדינה וגורמים בקהילה, כדי לנסות לקטוע את מעגל הדמים של האלימות בחברה הערבית.

שיחת ווטסאפ עם המשטרה

נקודת הזינוק של המנגנון היא כבר בדקות הקריטיות שבהן פצוע אלימות מובהל לבית החולים. ד"ר נור עבדאלהאדי שחברי, ראש מטה חברה ערבית במשרד הבריאות, סיפרה כי "כשפצוע פוגש לראשונה את הצוותים הרפואיים, אנחנו במרוץ לטפל בו, ומצד שני מחוץ לחדר המיון יש אווירה מבעבעת ומתח בלתי פתור". היא תיארה חשש מנקמה או מפגיעה בזמן אמת, "מה שיכול לקרות גם בתוך כותלי בית החולים. הצוותים הרפואיים מתמודדים גם עם הפצוע וגם עם המשפחה בחוץ". במסגרת התוכנית, אנשי הרפואה פונים במקרים כאלו מיידית לעובדים הסוציאליים.

העובד הסוציאלי גיא ברקן, יוזם תוכנית 'עוצרים את הדימום' בבית החולים, אמר שאנשי הרפואה נטו להרחיק את עצמם רגשית מהאירועים כדי לתפקד מקצועית, אך המציאות דרשה שבירת מחיצות. לדבריו, הפרויקט שבר את הנתק בין צוותים רפואיים לגורמים משפטיים וקהילתיים. "אפילו עושים שיחת ווטסאפ משותפת", הוא סיפר, "וכל אחד אומר מה הוא יכול לעשות כדי לעזור. למשל המשטרה יכולה להגיד לי, 'גיא, תשאיר את הפצוע עוד עשר דקות בחדר הניתוח, כדי שיהיה מעצר".

הכוונה היא לראות את המטופל לא רק כחולה, אלא כאדם בתוך משבר חברתי. ברקן סיפר שהפידבק החיובי מהמטופלים עצמם הוא המנוע של הפרויקט: "אחד המטופלים אמר לי שעצם הפנייה אליו עשתה שינוי. אמרנו לו 'אנחנו רוצים לסייע לכם להתמודד עם האלימות שחוויתם', אחרי שהוא חשב שנטשו אותו. יותר מ-60% מהמטופלים אומרים: 'אנחנו רוצה מציאות אחרת עבור הילדים שלנו', וזה מה שגרם לי לעשות את השינוי".

ויצגן לוי הסבירה כי "חלק מהחידוש בפרויקט הוא החיבור הלא טבעי בין מערכת החוק, מערכת הבריאות, ומערכת הרווחה. אלו מערכות שלא רגילות לעבוד יחד". הפרקליטות, לדבריה, מרחיבה את פעולתה מעבר לתפקידה המסורתי: "הפרספקטיבה שלנו היא צופה פני עתיד, איך לסיים סכסוך".

לגרום למטופלים להרגיש שעוטפים אותם

תחנה נוספת וקריטית ביותר של שרשרת שיתוף הפעולה הזו נמצאת בתוך הישובים עצמם. שם פועל ואחיד אלסאנע, מנהל מחלקת ביטחון וחוסן קהילתי בעיריית רהט. אלסאנע מבהיר כי המיזם שנולד בסורוקה משתלב ישירות בתוכניות הממשלתיות למלחמה באלימות (החלטה 549). "הקהילה ברהט סובלת מירי יומיומי", הוא אמר, "ואין לה כלים להתמודד עם זה".

אלסאנע הסביר כיצד התיאום עם בית החולים מאפשר לפעול נגד מעגל הדמים בשלבים המוקדמים ביותר שלו. "כלי אחד זה לבודד את הפצוע ולהרחיק ממנו את האנשים. תמיד מתגודדים מסביב למיטת הפצוע, וכך מתקבלים החלטות לפעול באלימות, ולכן אנחנו מגיעים קודם. הלוואי שכל המטופלים ירגישו שעוטפים אותם, שאנחנו רואים שיעברו את זה".

המאמץ המניעתי הזה נמשך ממסדרונות בית החולים אל רחובות רהט, באמצעות מנגנונים קהילתיים שנועדו להבטיח את מיצוי הדין ולמנוע העלמת ראיות. תופעה שלעיתים קרובות גורמת לחוסר אמון במערכת. "עכשיו ברהט יש לנו צוות סיירת הורים, שנמצא כמעט בכל שכונה. יש בו נציגים מכל השכונות, שמגיעים לזירת פשע ומבודדים אותה עד שהמשטרה תגיע. שלא תגיע המשטרה ותגיד, 'אתם כחברה הערבית מטשטשים את הזירה'. אז התחלנו לשמור על הזירה, בתקווה שזה יגיע לעוד מקומות בארץ".

המערך המורכב הזה מדגיש את היותה של מערכת הבריאות צומת שאליה מתנקזות סוגיות חברתיות בוערות, לא רק רפואיות. "הבנו במשך השנים שאנחנו צריכים לא רק צוותים רפואיים, אלא מנהיגות רפואית שמחוברת לשטח ויכולה להוביל", אמרה ד"ר עבדאלהאדי שחברי, "הקונספט של מערכת הבריאות הוא תמיד טיפול ולא מניעה, אבל הטיפול החברתי האמיתי הוא המניעה. אנחנו עושים שינוי משמעותי לכיוון הזה, ולכן צריך שיתוף פעולה בין מערכות, טיפול יותר שורשי".