אחת ההנחות השגויות והעמוקות ביותר בתחום השיקום היא שהתהליך יכול להתחיל רק אחרי גמילה מלאה מכל סם. אבל כשמדובר בנשים במצבי סיכון קשים, ההנחה הזאת מפספסת את העיקר. עבור רבות מהן, השימוש בסמים אינו רק הרגל מזיק שצריך לעקור, אלא דרך לשרוד כאב, טראומה מתמשכת, פגיעה, עוני ולעיתים גם זנות והורות תחת עומס נפשי כבד. אם זו המציאות, שיקום אמיתי לא יכול להתחיל בדרישה לוויתור מיידי על אמצעי ההישרדות, אלא בבניית אמון, ביטחון וקשר שמאפשרים לדמיין חיים אחרים.

במשך שנים פעלו מסגרות הטיפול הממשלתיות מתוך תפיסה שמבקשת למשטר את השימוש בסמים כחסם כניסה, במקום להתמקד באשה המסתייעת. בהוסטלים ובמרכזי יום, שבהם המקומות מועטים והקריטריונים נוקשים, נבנתה מערכת שמודדת נשים לפי בדיקות וסנקציות. עישנת קנביס כדי להרגיע חרדה? הבדיקה יצאה 'מלוכלכת' ותישאי בתוצאה. הבדיקה 'נקייה'? תוכלי להמשיך. כך הפכה ההבחנה בין 'נקייה' ל'מלוכלכת' לחסם כניסה לשיקום, אף שהיא מתאימה למעט מאוד נשים, ודוחקת רבות אחרות אל מחוץ למענה.

התוצאה הייתה ברורה: נשים נפלטו ממסגרות טיפול ושיקום, או לא פנו אליהן מלכתחילה, כי ידעו מה יידרשו להקריב כדי להתקבל. האלטרנטיבה חייבת להיות אחרת: לראות בכל אישה את מי שמובילה את השיקום של עצמה. המשמעות היא להתאים לה את התהליך, ולא לדרוש ממנה להתאים את עצמה לתוכנית. לצורך זה הוקמה לפני כמעט 15 שנה עמותת "הופכות את היוצרות", שמפעילה מסגרת ללא תנאים מוקדמים וחסמי כניסה. לאורך השנים התבססה עבודתה על למידה מהנשים עצמן ועל התאמת המענה לצרכים שהן מציגות. עבור רבות מהן, זו הייתה הפעם הראשונה שבה יכלו לבקש עזרה בלי לחשוש מתיוג, משיפוט או מסטיגמה.

כשהמענה מותאם באופן הוליסטי, האישה יכולה לזהות מחדש כוחות וכישרונות, להתחזק כאם, ליצור קשרים מיטיבים ולבנות תחושת ערך ושייכות. משם צומחת גם מוטיבציה לשינוי, ולעיתים גם הבחירה להיגמל. גם אם השימוש בסם אינו נפסק מיד, אפשר כבר לראות תנועה לעבר חיים יציבים ובריאים יותר: תפקוד, עבודה, בית, קשר עם מערכות החינוך והבריאות ופנייה לסיוע כשצריך. כך ההגדרות מתרופפות, והדלת נפתחת למענה רחב, אנושי ואפקטיבי יותר. הרי זו אמורה להיות המטרה מלכתחילה.

בשנים האחרונות אפשר לראות ניצנים של שינוי גם במערכת הממשלתית, וזה מבורך. אבל אסור לעצור שם. אם רוצים באמת לסייע לנשים בגובה העיניים, צריך להפסיק למדוד אותן רק דרך המצוקות שלהן ולהתחיל לפגוש אותן כבנות אדם שלמות, עם צרכים, כוחות וזכות לשיקום בקצב שלהן. אישה היא תמיד יותר מסך הטראומות, ההתמכרויות או הנסיבות שבהן נקלעה – והמענה הציבורי חייב סוף סוף להיראות בהתאם.

לילך צור בן משה היא מנכ"לית 'הופכות את היוצרות'. העמותה נתמכת על ידי משרד הרווחה