יום הדיונים השלישי בערעור על הרשעתו של החייל אלאור אזריה, החייל היורה מחברון המואשם בהריגת מחבל פלסטיני, נפתח אתמול (רביעי) בשעות הבוקר המוקדמות בבית הדין הצבאי שבקריה. השופט צבי סגל, ניהל שוב ביד רמה את המשפט וביקר פעם נוספת את הכרעת בית הדין הקודמת.

סגל הקשה על התובע סא"ל נדב וייסמן ואמר כי לא ברור מדוע השופטים הדגישו שאזריה החליף גרסה תוך שעה וחצי ולפיכך עדותו נתפסה כלא אמינה, כאשר באותה הכרעת דין עצמה עדותו השניה של המ"פ, רס"ן תום נעמן, נתפסה כאמינה למרות שאמר בה דברים שלא נאמרו בעדותו הראשונה שנלקחה כמה שעות לפני כן. "אחת ההנמקות למה בית הדין לא מאמין לאזריה היא על פניה מעט צורמת, מעט לא ברורה, ובהנמקה האחרת (של רס"ן תום נעמן, מ.ר) למה כן מאמינים כי נאמר שעות אחרי. האם המילים הללו לא מבטאות משהו?" תמה סגל.

התובע במשפטו של אלאור אזריה, סא"ל נדב וייסמן (צילום: מרים אלסטר / פלאש 90).

על כך השיב התובע כי "בית הדין הסתכל על המכלול, על כל הנתונים שהוצגו לו ורכש אמון לרס"ן נעמן כשהסתכל לו בעיניים". לדברי וייסמן, "אין מה להשוות בין גרסה שמשתנה חמש פעמים, כשהחייל סותר את עצמו וגם סותר את עצמו מול כל היתר."

סגל מתח ביקורת נוספת גם על שימוש בעדותו במצ"ח של אחד העדים במשפט כאשר זה לא הגיע כלל להעיד. "האם משפטית ניתן להסתמך על מה שאמר העד במצ"ח בלי שהגיע לבית משפט? אי אפשר להתחשב בראייה שלא הוגשה לבית משפט."

על כך ענה וייסמן "נכון, היה צריך לעמת במשפט עם תורג'מן."

השופט סגל: "האם דעתך נוחה? ולמה לא הבאת את העד? דילגתם כולכם בשלב של דיני ראיות."

גם בדיון הקודם ביקר סגל מספר פעמים סגל את חבר השופטים הקודם כאשר התייחס לחקירתו המרכזית של אזריה וטען כי אחת השאלות שנשאלה כלפי עדותו של המג"ד היא שאלה מנחה. "אני שומע את הניסוחים של השאלות של וייסמן מהמשפט ושואל את עצמי איך אפשר לטעון את זה בבית דין? אני מכבד את אדוני אבל אני חושב שזה לא בסדר, זאת שאלה מנחה זאת שאלה שמכניסה את התשובה לפה של העד."

בפתח הדיון פירט סנגורו של אזריה, עו"ד יורם שפטל, מהם הנימוקים המשפטיים שמאפשרים להציג את הירי של אזריה ככזה שבוצע מתוך הגנה עצמית. שפטל נדרש להתייחס לשישה מאפיינים של הגנה עצמית וביניהם יסוד המידיוּת, תגובה פרופורציונלית, ונחיצות.

שפטל התייחס לצעקות שנשמעו בסירטון ואמר כי "יש עוד צעקות בסרטון, 'תביאו חבלן'. איזה חשש יותר גדול במידיות יש כמו חגורת נפץ על הגוף? לכן יש לנו כאן את מבחן המידיות" טען.

עו"ד יורם שפטל וצוות הסנגורים (לשעבר) של אלאור אזריה, לאחר גזר הדין (צילום: מוטי מילרוד "הארץ")

השופט סגל: "בנושא של המיידיות אם יש לו אפשרות ליידע את המפקדים שלו לסכנה ולהרחיק את הסובבים, האם לנאשם לא הייתה אפשרות? האם לא הייתה לו אפשרות להגיד, להזהיר אנשים?"

שפטל: "מה שעומד על הקריטריון של המיידיות זה לשמוע צעקות ובמקום להתחיל לשאול את האנשים, לזוז 5 מטר לאחור ולעלות בקשר, לשאול מה לעשות ובמקום זה נענה לקריאותיהם ויורה (התייחס לשוטר המתנדב שירה בטיילת בצ'ארלס קלור, מ.ר).

עוד טען שפטל כי העובדה שאזריה ירה בראשו של המחבל מלמדת כי הוא חשש ממטען. "אם לא היה חושש שזה מטען, לא היה יורה לו בראש. אבל על הגוף יש חגורת נפץ – ככה הוא חושב ומאמין", אמר שפטל.

השופט סגל ניסה לברר מדוע החייל לא ירה בידו של הפלסטיני. "מה לעשות, חגורת נפץ גורמת למוות של כל הסביבה, ולכן זה מאוד פרופורציונלי לירות בראש. בעניין הגנה עצמית הדבר הכי מידתי בעולם זה לירות במחבל ש-10 דקות לפני כן ניסה לרצוח שני חיילי צה"ל. כי רק זה יכול לנטרל כשמזיזים יד, רק ירי בראש יכול לעזור" ענה שפטל.

לאחר מכן התייחס וייסמן לטענות הסנגור והחל לשטוח את טיעוני הערעור מצד התביעה. הוא תאר את חומרת המקרה והסביר כי "הערך שנפגע במקרה הזה הוא הנעלה ביותר ומידת האשם היא הגבוהה ביותר. גזר הדין איננו עולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה."

לאחר מכן השווה וייסמן את המקרה למקרה סמל תייסיר אל-היב, שהיה לוחם גדוד הסיור המדברי והואשם בהריגתו של תום הרנדאל, באפריל 2003 ברפיח ונגזרו עליו שבע שנות מאסר.

עוד נתן וייסמן דוגמה לחייל שהורשע בהריגה ברף הנמוך עקב משחק בנשק ונגזרו עליו ארבע שנות מאסר בפועל. "אם זו הפסיקה של ביה"ד הצבאי לערעורים וזו ההלכה הנוהגת, הגזר דין שהוטל על המערער בדעת הרוב לא עולה בקנה אחד איתה. חובה להחמיר בעונשו" אמר וייסמן.

דיון רביעי ואחרון בעניין ערעורו של אזריה צפוי להתקיים ב-28 במאי ולאחריו יגיע שלב ההכרעה.