תושבי כפר קלנדיה, המתגוררים סמוך לגדר ההפרדה, החלו לפני כעשרה ימים להרוס את בתיהם בעצמם, ועד כה נהרסו שבעה מבנים. בשטח מתכננת המדינה להקים מתקן לטיפול בפסולת ולהשבת אנרגיה עבור מרחב ירושלים. מאחר ששטח המתקן משתרע משני צדי הגדר, הקמתו צפויה לחייב, ככל הנראה, את הזזת גדר ההפרדה אל תוך שטח הכפר.

הממשלה אישרה ב-5 ביוני 2024, במסגרת החלטה 1836, את הקמתו של מתקן לטיפול בפסולת ולהשבת אנרגיה במרחב ירושלים. חברת עדן, החברה העירונית לפיתוח ירושלים, הוסמכה לבחון חלופות למיקומו, בדגש על אזור התעשייה עטרות.

צווי הפקעה משנות השבעים והשמונים

לצורך הקמת המתקן החליטה הממשלה לממש צווי הפקעה בקרקעות הכפר קלנדיה, ובנובמבר האחרון הוציאה צווי פינוי לבניינים שנבנו בשטח. מדובר בצווי הפקעה משנת 1970, בהיקף של 1,200 דונם, ומשנת 1982 בהיקף של 137 דונם, שנועדו להקמת אזור התעשיה עטרות ומתקן בטחוני. שני המתקנים הוקמו, אך הצווים לא מומשו בכל השטח. טרם התקבלה תגובה ממשרד האוצר מדוע נשענו על צווי הפקעה משנים אלו.

באפריל האחרון החליט שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', לממש את צווי ההפקעה בשטח שנותר, כדי להקים את המתקן לטיפול בפסולת. לטענת ארגון 'בצלם', בשל הזמן שחלף ובשל שינוי יעוד הקרקע, מדובר למעשה בצו הפקעה חדש, שדורש הליך הפקעה חדש, ולא במימוש של צו הפקעה ישן כמו שבחרה הממשלה לעשות.

הקמת המתקן: החלטה שמונעת מהתושבים להסדיר את המבנים הקיימים

הוות״ל, הוועדה לתשתיות לאומיות, אישרה ב-20 באפריל השנה את הקמת המתקן על קרקע שהופקעה באזור קלנדיה, במסגרת תת״ל 189. בשטח חלים צווי פינוי, והוא כולל מבנים שנבנו ללא היתר. בעקבות ההחלטה, תושבי האזור לא יוכלו להסדיר את המבנים הקיימים.

בפני הוועדה עמדו כמה חלופות למיקום המתקן, בהן חלופה מצפון-מזרח לאזור התעשיה, סמוך לשכונת א-רם וחלופה נוספת מדרום לאזור התעשיה. הוועדה נימקה את החלטתה למקם את המתקן מצפון לאזור התעשיה, משני צדי גדר ההפרדה, בזמינות הקרקע, בנגישות התחבורתית ובגודל השטח.

חשש שמאחורי הבחירה עומדות כוונות נוספות

בעמותת ׳במקום׳ מותחים ביקורת על אופן בחירת מיקום המתקן באזור קלנדיה, וטוענים כי החלופה שנבחרה סומנה מראש עוד לפני שנבחנו חלופות אחרות. ״בדיון בחרו בחלופה לאחר שכבר הכריזו עליה כחלופה הנבחרת״, אומרת שרי קורניש מהעמותה. ״מה שמטריד אותנו הוא המהירות שבה התקבלה ההחלטה, והעובדה שהכוונות לגבי המיקום הוצהרו מראש, עוד לפני שנבחנו החלופות״. לדבריה, עולה חשש כי מאחורי בחירת המיקום עומדות גם כוונות נוספות, בהן צירוף שטחים נוספים לירושלים.

החלופה שנבחרה היא הגדולה מבין החלופות שהוצעו, ומשתרעת על פני 128 דונם. לפי הוועדה, המתקן עצמו יצריך כ-50 דונם, אך לצדו יידרש שטח נוסף למתקנים נלווים ולצורכי ביטחון, בהם שטח חשוף בין המתקן לגדר ההפרדה.

המתקן המתוכנן ייבנה בשיטת WtE (השבת אנרגיה מפסולת). הוא יכלול מיון פסולת, שריפה מבוקרת והפקת אנרגיה. המתקן צפוי לטפל בכ-500 אלף טון פסולת בשנה שהם כ-1,000-1,500 טון ביום. על פי מכון ירושלים למחקרי מדיניות, בשנת 2021 נאספו בירושלים 559 אלף טון פסולת, 40% ממנה נשלח למחזור.

למתנגדים לתוכנית עומדת האפשרות להגיש השגות, שיידונו בוות״ל או במועצה הארצית לתכנון לפני אישורה הסופי. לדברי קורניש, הסיכוי שההשגות יתקבלו נמוך, הן בשל מעמדה של התוכנית כתוכנית ברמה ארצית והן בשל הקצב המהיר שבו היא מקודמת.

השפעה על איכות האוויר

לצד התרומה לאיכות הסביבה, בדיון בוות"ל עלו הסתייגויות בנוגע להשפעת המתקן על איכות האוויר. מנגד נטען כי רמת הזיהום באזור תעשיה עטרות כבר גבוהה וכי ההשפעה הנוספת של המתקן, אם קיימת, תהיה שולית.

ד״ר חגית אולונובסקי, מומחית לניהול סיכוני בריאות וסביבה ומרצה לקיימות במכללה האקדמית אחוה, אומרת כי ניתן להפעיל מתקן לשריפת פסולת באופן שלא יפלוט מזהמים כלל, אך הדבר תלוי בעמידה בתנאים מחמירים. לדבריה, נדרשים הפרדה וייבוש של הפסולת, ובעיקר התקנה של מסננים מתאימים ותקינים. ״מתקנים כאלה נמצאים בערים הגדולות באירופה״, היא אומרת. ״זה דורש פיקוח ואכיפה. על המשרד להגנת הסביבה לוודא שהמתקן עומד בדרישות, אך זה משהו שבישראל פחות טובים בו באופן כללי״.

אולונובסקי מוסיפה כי שריפת פסולת מבוקרת היא ״הפתרון הפחות גרוע״, אך מדגישה כי הוא מחייב פיקוח הדוק על היישום: ״יכולת האכיפה של המשרד להגנת הסביבה היא מאוד נמוכה״.

מנגד, חגית עופרן מארגון ״שלום עכשיו״ אומרת כי ״כרגע התושבים לא מוטרדים מאיכות האוויר, אלא מאובדן הקרקע ומקור הפרנסה״.

ממשרד האוצר נמסר בתגובה: "מבחינה משפטית, פעולת ההפקעה והעברת הבעלות לידי המדינה הסתיימו לחלוטין בעבר (בשנת 82 עם פרסום ההודעות לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודה). שינוי הייעוד הנוכחי הוא פעולה תכנונית בקרקע שכבר נמצאת בבעלות מלאה של הרשות, ואינו מהווה לקיחה מחדש של הקרקע. מאחר שחלפו למעלה מ-25 שנים ממועד ההפקעה המקורי, החוק מעניק למדינה חופש פעולה מלא לעשות בקרקע כרצונה, כולל שינוי ייעודה למטרות מסחריות, מגורים או מכירתה לצד שלישי, מבלי שהדבר יצמיח זכויות כלשהן לבעלים המקוריים. ב-2025 נרשמה הודעה לפי סעיף 19 כלומר בוצעה פעולה של השלמת הליך ההפקעה (הפעולה של הרישום)".