המערכה האחרונה עם איראן התחילה בפתאומיות והסתיימה תוך פחות מיממה. אבל מבט על המתרחש בחודשיים שעברו מאז עזב המטוס האחרון של חיל האוויר את שמי טהרן ועד לאותו רגע מלמד על האופן בו התנהלה ההסלמה, ומדוע הפוטנציאל להתלקחות מחודשת עדיין קיים. מה קרה מאז הסכם הפסקת האש בתום שאגת הארי, מה השתנה במצב בלבנון, ומה הפערים בהסכמות עכשיו? סקירה.

הפסקת האש השברירית בין ישראל וארה"ב לאיראן הוכרזה מחדש ביום שני האחרון, לאחר סדרת תקיפות של ישראל באיראן ומטח טילים בליסטיים מאיראן לישראל, לראשונה מאז הפסקת האש באפריל. מטח הטילים ב-7 ביוני, שכונה בטהרן "מבצע הבטחת האמת 4", בא כתגובה לתקיפות ישראליות בלבנון ובייחוד בדאחייה שבביירות.

הפסקת האש בין ארצות הברית, ישראל ואיראן נכנסה לתוקף ב-8 באפריל האחרון, לאחר יותר מחמישה שבועות של לחימה אינטנסיבית, שהחלה ב-28 בפברואר ואליה הצטרף חיזבאללה 4 ימים לאחר מכן. ההסכם, שהושג בתיווך פקיסטני באסלאמבאד, כלל הפסקת תקיפות הדדית, פתיחה חלקית של מיצר הורמוז ושיחות על הסדר קבע.

גרסאות סותרות לגבי מעמד לבנון בהסכם

כבר עם חתימת ההסכם התפרסמו שתי גרסאות סותרות לגבי מעמד המלחמה בין חיזבאללה וישראל. לטענת יו"ר הפרלמנט מוחמד באקר קאליבאף, שר החוץ עבאס עראקצ'י ודוברי משמרות המהפכה, ההסכם כולל את החזית שנפתחה בין ישראל לחיזבאללה, כחלק מ"הצעת 10 הנקודות" של איראן. כל תקיפה ישראלית בלבנון מהווה, על פי גרסתם, הפרה בוטה של ההסכם כולו. מנגד, ישראל וארה"ב טענו כי ההסכם אינו כולל את זירת לבנון. טראמפ אמר על לבנון כי "בגלל חיזבאללה, הם לא היו חלק מהעסקה".

שעות ספורות לאחר החתימה על הפסקת האש יצא חיל האוויר הישראלי למבצע שכונה "חושך נצחי",  אחת הפעולות האוויריות המקיפות והאגרסיביות ביותר בלבנון מאז תחילת המערכה. בתוך כ-10 דקות הותקפו למעלה מ-150 יעדים, בהם מתקני שיגור, מחסני נשק, מפקדות ומנהרות של חיזבאללה. הפעולה כללה גם תקיפות כבדות ברובע הדאחייה בביירות, מעוז חיזבאללה, וכן באזורים נרחבים בדרום לבנון.

גורמים איראניים איימו כי כל תקיפה ישראלית בלבנון תיחשב להפרה ותוביל לתגובה. קאליבאף טען כי תקיפות כאלה מפרות "שלושה סעיפים" בהסכם, ועראקצ'י הדגיש: "הפרה בחזית אחת = הפרה בכל החזיתות. ארה"ב אחראית", והוסיף: "אם ההתקפות נגד לבנון לא יפסקו – נמלא את חובתנו".

ההסכם מול ממשלת לבנון, העימות – מול חיזבאללה

ב-14 באפריל התקיים בוושינגטון המפגש הישיר הראשון בין נציגים ישראלים ולבנונים, בתיווך אמריקאי. בישראל הציגו את השיחות כפתח לדיון רחב יותר על פירוק חיזבאללה מנשקו ואולי אף על הסדר מדיני עתידי, ואילו בלבנון ביקשו למסגר אותן באופן מצומצם יותר: מגעים להפסקת אש, נסיגה ישראלית וחיזוק הריבונות הלבנונית דרך פריסת צבא לבנון בדרום במקום צה"ל.

יומיים לאחר מכן, ב-16 באפריל, הוכרזה הפסקת אש זמנית בת עשרה ימים בין ישראל ללבנון, בתיווך ארה"ב. במסגרתה הוסכם שיופסקו הפעולות ההתקפיות וישראל תיסוג למה שכונה "הקו הצהוב" – גבול ברור של רצועת ביטחון ישראלית של כ-452 קמ"ר, ובתוכה עשרות כפרים שרבים מהם נהרסו כליל. צה"ל אמור לשמור על נוכחות בשטח זה, וצבא לבנון אמור להיפרס ברחבי שאר השטחים בדרום לבנון, לכאורה כדי להחליף את חיזבאללה. ארגון הטרור, שלא היה צד רשמי להסכם, דרש נסיגה ישראלית מלאה.

בנאום שנשא נשיא לבנון ג'וזף עאון לאחר ההכרזה על הפסקת האש, אמר כי "המשא ומתן הזה אינו סימן לחולשה, לא נסיגה ולא ויתור… אנחנו נכנסים עכשיו לשלב חדש: מעבר מעבודה על הפסקת אש לעבודה על הסכמים קבועים שישמרו את זכויות עמנו, אחדות אדמתנו וריבונות ארצנו". זה הנרטיב שניסה לקדם עאון מול הביקורת בקרב תומכי חיזבאללה, שרואים ב"התנגדות" כאמצעי היחיד להתנהלות מול ישראל. בעוד שטראמפ מציג את השיחות כשיחות שלום, עאון שם את הדגש על הגעה להפסקת אש. מטרתו היא לחזק את הריבונות והעצמאות של מדינתו, לא רק מפלישה ישראלית אלא גם מהתערבות איראנית, וזאת דרך שיתוף פעולה עם ארה"ב ושותפות סוניות מתונות.

בפועל חיזבאללה המשיך לירות לעבר חיילי צה"ל ויישובי הצפון, וצה"ל העמיק בהדרגה את פעולתו בלבנון, גם מעבר לקו הצהוב. חיל האוויר פעל בכלל שטחי דרום לבנון ובאופן מצומצם במעוזי חיזבאללה בביירות וצפונית לליטני. בינתיים התקיימו שני מפגשי פסגה נוספים בין נציגי לבנון וישראל על הפסקת האש ונורמליזציה עתידית בתיווך אמריקאי בוושינגטון.

שיחות תחת רחפני נפץ

לקראת סוף מאי, במקביל להתגברות תקיפות חיזבאללה על ידי רחפני נפץ נגד חיילי צה"ל ויישובים צמודי גדר, הרחיב צה"ל את ההפצצות בדאחייה והעמיק את הפעולה הקרקעית מעבר לרצועת הביטחון. ראש הממשלה בנימין נתניהו הצהיר על חציית הליטני ב-29 במאי, וכעבור יומיים הודיע צה"ל על כיבוש הבופור. בתקופה זו דווח על לחצים גוברים מצד ארה"ב להפחית את האש ובייחוד את ההפצצות בביירות, בטענה כי אלו מסכנים את הפסקת האש עם איראן ואת היכולת להגיע להסכם קבע.

ב-1 ביוני, יום לאחר כיבוש הבופור, דיווח אתר אקסיוס כי במהלך שיחת טלפון חריפה עם נתניהו כינה אותו טראמפ "משוגע" ודרש ממנו לסגת מהכוונה לתקוף בביירות. כעבור יומיים הודיעו ישראל ולבנון, בתיווך אמריקאי, על חידוש הפסקת האש השברירית. ההסכם כלל הקמת אזורי ביטחון שבהם על חיזבאללה ייאסר לפעול, נסיגה חלקית של כוחות והעברת שליטה לצבא לבנון, תוך דרישה להפסקה מלאה של ירי חיזבאללה.

אולם כבר ב-4 ביוני דחה מנהיג חיזבאללה, נעים קאסם, את ההסכם על הסף וקרא לו "כניעה" ו"הזיה". חיזבאללה, שלא היה צד להסכם, המשיך בירי לעבר ישראל, וישראל המשיכה בפעולות תגובה בדרום לבנון.

בימים שלאחר מכן גברה המתיחות: חיזבאללה הגביר תקיפות רחפנים ורקטות, ישראל הרחיבה תקיפות אוויריות, וב-7 ביוני ביצעה תקיפה משמעותית בדאחיה בביירות. בתגובה שיגרה איראן את מטח הטילים הבליסטיים לעבר צפון ישראל, בפעם הראשונה מאז אפריל – מה שהוביל להסלמה מהירה. בבוקר למחרת ביצע חיל האוויר הישראלי סדרה של תקיפות אוויריות נרחבות באיראן, וזו הגיבה בירי טילים נוסף לעבר מרכז וצפון המדינה. בהמשך היום, לאחר לחץ כבד של טראמפ, הורה נתניהו לצה"ל להפסיק את ההכנות לתקיפה נוספת על איראן.

בערב אותו היום הודיעו שני הצדדים על נסיגה זמנית: איראן הודיעה שהיא עוצרת את הפעולות ההתקפיות לעת עתה, וישראל הודיעה שהיא נסוגה מהמשך התקיפות. גורמים איראניים הזהירו כי "אם ישראל תחדש את התוקפנות, כולל בדרום לבנון, יבואו פעולות חזקות והרסניות בהרבה".

נתניהו פרסם הודעת וידאו קצרה שבה אמר כי "האש נצורה" נגד איראן, כי איראן ניסתה לכפות "משוואה חדשה" – תגובה על תקיפות נגד חיזבאללה, וכי "המשוואה הזו בלתי נסבלת ובלתי מקובלת עליי". הוא הדגיש כי אם איראן תחדש התקפות – "נגיב בכוח עצום".

בינתיים, ישראל שומרת על נוכחות בקו הצהוב בדרום לבנון, נוכחות שאותה דוחה חיזבאללה וראה בה עד כה עילה מספיקה לירי על יישובי הצפון. ישראל מצידה הודיעה שלא תסבול ירי שכזה, ושר הביטחון ישראל כץ הצהיר כי "טיל לצפון יוביל לתקיפה בדאחייה", פעולה שעליה הבטיחה איראן להגיב בירי על ישראל.

הפסקת האש בין ישראל לאיראן חודשה לבסוף על רקע דיווחים על לחץ אמריקאי וסדרת ציוצים של טראמפ, אך למעשה מעולם לא נחשף לציבור מסמך שמוסכם על הצדדים ומגדיר את תנאיה. כל "הבנה" שנחשפה או הודלפה לתקשורת נאמרה מטעם צד אחד, ונסתרה מהכיוון השני. המצב שבו כל צד מגדיר לעצמו את התנאים אינו הסכם, אלא מעין מאזן שחלקו גלוי, ורובו מצוי מתחת לפני השטח. מה שניתן להגיד בוודאות הוא שהקווים האדומים האמיתיים של כל אחד מהצדדים שונים מאלה שנקבעים בהצהרות ונשמרים מאחורי הקלעים, ושהמצב הנוכחי לא יישאר כפי שהוא לעוד זמן רב.