בזמן שהמתיחות הדתית במרחב גואה, והמציאות הביטחונית הגיאופוליטית והדתית מתערבבות זו בזו, חוקרים ואנשי דת משלושת הדתות המונותיאוסטיות נפגשו לכנס בנושא תפקידה של הדת ומנהיגים דתיים ביצירת שלום ופתרון סכסוכים בתקופת משבר.

"סובלנות דתית אינה שאלה תיאורטית או אקדמית בלבד, אלא סוגיה שנוגעת לחיי היומיום של כל אזרח במדינת ישראל. דווקא בתקופה שבה הקולות הקיצוניים מתגברים, והחברה הישראלית מתמודדת עם מתחים, מחלוקות וקיטוב, חשוב ליצור מרחב שבו ניתן לנהל שיח מכבד בין קהילות, דתות וזהויות שונות", פתח פרופ' נסים בן דוד, נשיא המכללה האקדמית גליל מערבי, את כנס 'סובלנות דתית: מהלכה למעשה?'.

הכנס נערך בחסות המכון לחקר החברה הערבית בישראל במכללה האקדמית גליל מערבי ביום שני בצל המתיחות הביטחונית וההתפתחויות האחרונות בזירה האיראנית. במהלכו עסקו המשתתפים בשאלות של דיאלוג, סובלנות ותפקידם של מנהיגים דתיים בתקופות של משבר ואי-ודאות.

ד"ר סלוא עלינאת־עאבד מהאוניברסיטה הפתוחה וד"ר לילא עבד רבו, חוקרת במכון טרומן לקידום השלום באוניברסיטה העברית, הביאו לדיון את תפקידן ומקומן של הנשים בשיח הבין-דתי.

"למרות שבשנים האחרונות גוברת המודעות לחשיבותן של נשים בתהליכי בניית שלום ובשיח בין-דתי, הן עדיין כמעט שאינן נוכחות במוקדי קבלת ההחלטות", אמרה ד"ר עלינאת-עאבד. "נשים הן אלו שיוצרות בפועל את המפגש הבין-דתי, מקיימות דיאלוג מתמשך ובונות קשרים של היכרות ואמון גם במציאות של חשדנות ומתיחות".

היא הצביעה גם על פערי העמדות בין הנשים המוסלמיות לנשים היהודיות. "הדרישה של הנשים המוסלמיות היא ‫לאזן את הכוחות בשטח. הן סרבו לקבל את השלום המדומיין. ‫מבחינתן של המשתתפות היהודיות, ‫היה מאוד חשוב נושא השלום ‫מבפנים. היהודיות כל הזמן דיברו במונחים ‫של שלום עם עצמי".

פרופ' נוהאד עלי מהמכללה האקדמית גליל מערבי הציג את המורכבות הטמונה במפגש שבין אמונה, זהות, כוח פוליטי וסובלנות. "לאורך ההיסטוריה הדת שימשה מקור למשמעות, לתקווה ולמוסר, אך גם לסמכות, למאבקים ולעימותים. הגשר בין אמונה מוחלטת לבין סובלנות דתית הוא מורכב ויוצר מתח, כי דתות רבות מחזיקות בתפיסה שלפיה הן נושאות אמת מוחלטת ולעיתים תפיסה זו מקשה על קבלת אמונות אחרות. מנגד, רבות מהן מחנכות לכבוד האדם, לסובלנות ולפתיחות כלפי הזולת. דרך אחת לגשר על הפער הזה היא חזרה להגדרה הסוציולוגית של הדת, שאינה עוסקת בשאלה האם אמונה מסוימת היא נכונה או שגויה, אלא על מקומה בחברה, והשפעתה על עיצוב זהויות וערכים".

ד"ר אבנר סער מהמכללה האקדמית גליל מערבי, שוחח על תפקידם של מנהיגי הדת בעיצוב נורמות חברתיות, פתרון בעיות ויצירת תנאים למשא ומתן. "זיהיתי מרכיבים מהותיים בקיום שיח אל מול האחר כמו כבוד, רגשות, דת, תרבות, מחויבות לתהליך ועוד, כאשר בכל חלק ניתן למצוא את נקודת החיבור וההשקה".

לדברי ד"ר סער יישוב סכסוכים הוא מרכיב בסיסי כבר מראשית האסלא, כשהנביא מוחמד שימש כבורר ומגשר. "ישנה חובה לקבלת תמיכה דתית הוליסטית כולל 'אישורים' לניהול משא ומתן ואנשי הדת מחזיקים בסמכות שמעצבת התנהגות בפועל בקהילה, ובמאבק על דמותה של החברה. למנהיגות הדתית יש כוח ממשי להשפיע על המציאות. כאשר אימאם משמיע קול ברור נגד אלימות ופגיעה בחיי אדם, עשויה להיות לדבריו השפעה עמוקה יותר מזו של גורמי שלטון רשמיים".

"להשכין שלום בתוכנו"

הרצאתו הקדימה את המושב שבו שוחחו אנשי הדת על תפקידם. "לפני שמדברים על שלום בין עמים וחברות, תחילה צריכים להשכין שלום בתוכנו", אמר הרב עדיאל בוארון, רב קהילה במעלות. "ההצלחה של עם נובעת מהלכידות הפנימית שלו, והיא זו שיוצקת את האסטרטגיה ומכוונת את המטרות. עלינו להיות יותר אסרטיביים ביצירת מפגשים פנים אל פנים עם האחר".

אבונא איבראהים שופאני, ראש הכנסייה היוונית־קתולית בפקיעין, הוסיף: "חברי הקהילה שומעים לקולנו, אך הם גם מזהים מתי נוצר חיכוך בין עקרונות הדת לבין הפוליטיקה. חשוב לחנך את הילדים לכבוד הדדי, לשבור מחיצות ולהבחין בין דת לבין מאבקים פוליטיים".

השייח' ד"ר עומר כיאל, לשעבר מפקח ארצי במשרד הפנים, ציין: "המעגל הראשון שבו ילד סופג ערכים של סובלנות הוא המשפחה. האל ברא עולם מגוון, ובדיוק כפי שיש בו פסיפס של עצים ועננים שלא זהים אחד לשני, כך יש בו גם בני דתות שונות, שכל אחד מהם פועל לפי אמונתו ומסורתו. לכן עלינו ללמוד לחיות יחד מתוך כבוד והכרה באחר. שורש הבעיה הוא והחשש ההדדי, וכאשר נבין שיש מקום לכולם על פני האדמה ונדרוש מהמנהיגים להפסיק להנציח עימותים, נוכל לעלות על המסלול הנכון".

השייח' ד"ר ג'מיל ח'טיב, אימאם ומפקח המורשת הדרוזית במשרד החינוך לשעבר: "יש לנו שפות שונות אבל יש לנו גם אחת משותפת – שפת האנושות. זו שפתו של הנביא מוחמד וזו גם שפתם של כלל הנביאים, שעיקרה סובלנות, כבוד לזולת וקבלת האחר. כאשר מכירים אחד בשני אפשר לחיות יחד. למושג ג'יהאד יש פירושים רבים, והנקמה היא רק האחרון שבהם. ג'יהאד הוא בראש ובראשונה עשיית טוב וקידוש השם – גם הכנס הזה הוא ג'יהאד".

ארבעה עקרונות חלופיים להסכם השלום

בהרצאתו איתגר דורון דנינו את ההנחות שעמדו בתשתית המו"מ בין ישראל לפלסטינים עד כה. לדבריו, שני הצדדים מונעים מתוך רגשות דתיים עמוקים. הוא הציע ארבעה עקרונות חלופיים להסכם השלום. "העיקרון ראשון, לא כולם חייבים לתמוך בהסכם מאותה סיבה. לא לזהות אינטרס משותף, אלא לזהות אצל כל אחד מה האינטרס שלו. העיקרון השני, צריך לאפשר לכל ציבור להסביר את התמיכה שלו בהסכם בשפה שלו. כל קבוצה צריכה למצוא בתוך ההסכם משהו שמתאים לעולם הערכים שלה".

"שלישית" אמר דנינו, "צריך להתחשב גם באמונות דתיות ולא רק בפוליטיקה הרגילה. במזרח התיכון אנשים רואים בסכסוך עניין דתי, ועניין שהוא היסטורי, ולכן הפתרון, כל פתרון שיהיה, שלא יתחשב בכך שזה גם סכסוך דתי, יתקשה לקבל לגיטימציה אמיתית".

דנינו המשיך לטעון כי "הדרך לשלום תדרוש רעיונות חדשים, רעיונות יצירתיים, שיכולים גם לכבד רגשות דתיים, יכולים לכבד את הזיכרון ההיסטורי, יכולים לכבד את הנרטיבים, ויכולים לכבד וגם לדאוג לצרכים הפוליטיים העכשוויים". לדבריו שתי הפרדיגמות, שתי מדינות לשני עמים וסוף הסכסוך, הן חלק משיח אירופי-ליברלי. הוא סבור כי שורש הרתיעה של הצדדים הוא ההנחה שכל ויתור הוא סופי ומוחלט, ולכן מנוגד להבטחות אלוהיות. אם ההסכם יוגבל בזמן, ובסיומו ניתן יהיה לחדש אותו, או לפתוח מחדש במסע ומתן, ייתכן שיהיה יותר קל לקבלו. זה משהו שברעיון, אפשר להגדיר אותו ברעיון היובל".

"אופציה נוספת שניתן לחשוב עליה, יש משפט שאומר, להשם הארץ ומלואה, כל האדמה שייכת לאלוהים. כששני הצדדים מכירים מראש בכך, שהארץ שייכת בראש ובראשונה לאלוהים, לאללה, מכאן, שהתביעות על חלקים מאותה ארץ, ששייכת לאלוהים, ששייכת לאללה, היא לא בהכרח תביעת בעלות מוחלטת". הוא דרש מכל הצדדים להכיר בלגיטימיות של הצד האחר. "אם אנשים כאלה שהם שכנים אמיתיים, ובני בית, חייבים למצוא פתרון, כי אף אחד לא הולך לשום מקום".

‫

"לדתות השפעה עמוקה על עיצוב עמדות, זהויות והתנהגויות בחברה, ולכן הן יכולות להיות גורם המעצים סכסוכים, אך גם משאב משמעותי לקידום פיוס ודו-קיום" אמר יו"ר המכון לחקר החברה הערבית בישראל, פרופ' מוחמד סואעד. "בסופו של דבר, החיים המשותפים בישראל מחייבים לא רק סובלנות, אלא גם אחריות, הקשבה ונכונות לפעול יחד".