עובדת שנסעה לאחיה לקנדה בגלל פרוץ מלחמת שבעה באוקטובר לא תהיה זכאית לדמי אבטלה, אף שהחלה בחיפוש עבודה בישראל בעודה בחו"ל – כך קבע בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בפסק דין שניתן ביום חמישי בשבוע שעבר. בפסק הדין נכתב: "אדם השוהה בחו"ל אינו זמין לקבלת עבודה משירות התעסוקה, ולכן אינו עומד בתנאי הקבוע בחוק".

העובדת פוטרה מעבודתה בחברת הייטק באוגוסט 2023. בתחילת חודש ספטמבר אושרה תביעתה לדמי אבטלה הזכאית למקסימום של 135 ימי אבטלה. ב-23 לספטמבר יצאה לחופשה בסרי לנקה, שממנה אמורה הייתה לחזור באמצע אוקטובר – אלא שעם פרוץ המלחמה, החליטה לנסוע לאחיה שגר בקנדה, ומשם לרכז את מאמציה למציאת מקום עבודה בארץ. ב-5 בנובמבר 2023 היא החלה בתהליך של קבלה לחברת הייטק מקנדה באמצעות  ZOOM, עברה כמה שלבי ומבחנים, וב-24 בנובמבר שבה ארצה על מנת לקיים ראיון עבודה פרונטלי. בית הדין ציין כי העובדת אכן מועסקת בחברה מאז תחילת 2024 ועד היום.

מציאת עבודה למובטלים בתוך ישראל

אף שחיפשה עבודה בישראל כבר במהלך שהותה בקנדה, החלה הליך מיונים ושבה לארץ על מנת להשלים את תהליך קבלתה לעבודה, ב-8 בדצמבר הודיע הביטוח הלאומי לעובדת כי החליט לשלול את זכאותה לדמי אבטלה בגין כל התקופה שבה שהתה לחו"ל. בשל כך נוצר לעובדת חוב על סך כ-15.7 אלף שקלים לביטוח הלאומי.

התובעת עתרה לבית הדין לעבודה בטענה כי בכל התקופה שבה נדרשה להתייצב בלשכת התעסוקה, עשתה זאת באופן מקוון בדין בעקבות המלחמה – והוסיפה כי לא הוצעה לה כל עבודה או הזמנה לראיון עבודה, וכי היא עצמה עשתה מאמצים יזומים לחיפוש עבודה, בין היתר באמצעות רשת Linkdin , שהניבו את הצעת העבודה בחברה שבה היא מועסקת עד היום. עוד הדגישה, כי העבודה במשלח ידה מבוצעת על מחשב וניתן לקיימה מכל מקום ובכל זמן. לפיכך, גרסה כי יש לפרש את 'היותה מוכנה ומסוגלת לכל עבודה' בזיקה לכלל נסיבות העניין ובראי שעת החירום שהוכרזה בארץ עם פרוץ המלחמה.

בביטוח הלאומי מנגד הצביעו על סעיף 163 לחוק הביטוח הלאומי, שקובע כי "רואים אדם כמובטל אם הוא רשום בלשכת שירות התעסוקה כמחוסר עבודה… והוא מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו או בכל עבודה אחרת המתאימה לו". לטענת המוסד, שהותה של התובעת בחו"ל הפכה אותה ללא זמינה לעבודה, ולפיכך ללא עומדת בדרישות החוק לצורך קבלת דמי אבטלה. כמו כן, נטען כי חוק הביטוח הלאומי הוא בעל תחולה טריטוריאלית, ותכליתו מציאת עבודה למובטלים בתוך ישראל ולא מחוצה לה.

בפסק דין של השופט תומר סילורה, קיבל בית הדין את עמדת הביטוח הלאומי. בית הדין הדגיש כי "הפסיקה קבעה באופן עקבי כי שהייה בחוץ לארץ, במיוחד מסיבות אישיות, שוללת את הזכאות לדמי אבטלה, גם אם העובד הוצא לחופשה ללא תשלום כפויה. גם בתקופת משבר הקורונה, שבה הוקלו דרישות ההתייצבות הפיזית בלשכות התעסוקה, לא השתנתה דרישה זו. ההקלות נועדו למיצוי זכויות המובטלים ודורשי העבודה בישראל, ולא נועדו לאפשר קבלת כספים עבור תקופה בה התובע לא שהה בישראל".

בית הדין הוסיף כי אף שלטענת העובדת הייתה נכונה לטוס בכל עת ארצה במידה שהייתה מקבלת הצעת עבודה משירות התעסוקה – הניסיון בפועל, הן מתקופת הקורונה והן ממלחמת חרבות ברזל, מלמד שבעיתות חירום לא ניתן לסמוך על תנועה סדירה של טיסות לישראל.

"לשונו ותכליתו של חוק הביטוח הלאומי היא מציאת מקום עבודה למובטלים בתוך ישראל ולא מחוצה לה", סיכם השופט סילורה. "אדם השוהה בחו"ל, אפילו לתקופה קצרה, אינו נחשב כמי שמוכן ומסוגל לעבודה בישראל ואינו זמין לקבל הצעות עבודה, או להתייצב פיזית במקום שמותאם עבורו".  עוד הדגיש כי הדבר נכון גם בתקופות חירום ומלחמה בהן מבוטלת חובת ההתייצבות בלשכות התעסוקה "שכן הדבר לא משנה את הדרישה המהותית שהתובעת תהיה מוכנה ומסוגלת לעבוד. זוהי עמדת הפסיקה של בתי הדין לעבודה ועד שלא יחול שינוי חקיקתי בעניין – זהו הדין".