"כשהייתי נער במועצה מי ששיחק כדורגל היה יורק עליי", מספר ל'דבר' מור לביא (31), רכז הלהט"ב במועצה האזורית אשכול, שיזם את ה'אשכוליגה', שבגמר שלו בשבוע הבא תשפוט ספיר ברמן, שופטת הכדורגל הטרנסית הראשונה בישראל. "זה קורה במועצה של 32 יישובים, בהם יישובים שמרניים. אני בהזיה מהדבר הזה".

הרצאה של שופטת הכדורגל הטרנסית ספיר ברמן. לביא: "זה קורה במועצה של 32 יישובים, בהם יישובים שמרניים. אני בהזיה מהדבר הזה" (צילום: מועצה אזורית אשכול)

שנתיים ושמונה חודשים אחרי 7 באוקטובר, המועצה שספגה את המכה הכי כואבת ומדממת, מציינת את חודש הגאווה באירועים ביישובים השונים. רכזי הלהט"ב ברשויות המקומיות ובמועצות האזוריות, תפקיד שנוצר בתקופת הממשלה הקודמת, עומדים בפני קיצוץ תקציבי שיבטל את התקן הזה ברוב המקומות. אם המחאה הציבורית ודרישת ההסתדרות לא ישנו, בסוף החודש עשרות רשויות ברחבי הארץ, ובמיוחד בפריפריה, ייאלצו לפטר את הרכזים ולסגור את הפעילות מצילת החיים. "המשרד סגר את הברז", אומר לביא, חבר קיבוץ כרם שלום. "אם המדינה רוצה לתמוך באזרחים, היא צריכה להבין שיש אנשים שאין להם מרחב שהם יכולים להיות בו חופשיים ושווים. צריך את העזרה של המדינה בשביל זה. קהילת הלהט"ב סובלת ממקרי אלימות קיצוניים וחוסר שוויון, בייחוד בפריפריה".

מור לביא לובש בגד שעיצבה אור רבין מניר עם בהשראת שדות העוטף השרופים. "התחושה לאחרונה היא שאפשר לחזור לנשום, ולעסוק בדברים שהיו חשובים לפני 7 באוקטובר" (צילום: רועי בר)

לביא יודע על מה הוא מדבר. כמו להט"בים רבים מהפריפריה, גם הוא עשה את המסלול של עזיבת האזור אחרי הצבא ומעבר לתל אביב, שם אפשר להיות קצת יותר הוא, אחרי שנים שהיה צריך להתמודד עם הסביבה. "התחלתי לצאת מהארון בכיתה ט', מול מעגל מצומצם של אנשים, עד שבאיזשהו שלב זה פשוט קרה. לא היה טקס על פודיום. בקיבוץ התגובות היו טובות, הייתי כבר עם ביטחון עצמי, אבל בבית הספר היה יותר קשה, בריונות. בכלל בבית הספר האזורי כשהייתי נער הייתה הרבה להט"בופוביה, נעלו זוג חברות שלי שהיו ביחד בארון של השרת, היו יריקות. היום זה מאחורינו, הסיטואציה יותר חיובית".

בשנים שחי בתל אביב הפיק ליין מסיבות מצליח ועסק בתרבות ובחינוך. הוא חזר לכרם שלום כמה שבועות לפני 7 באוקטובר. "באותה שבת לא הייתי בקיבוץ, אימא שלי ואחי היו. פיזית הם בסדר. אימא שלי חזרה כשהקהילה חזרה לפני כשנה, אחרי שנה וחצי של פינוי".

בשלושת החודשים האחרונים לביא הוא רכז הלהט"ב של המועצה, תפקיד שלא אויש מאז אותה שבת ארורה, ומנסה להבין איך נראים חיים של להט"ב בפריפריה אחרי אותה שבת ושנים של מאבק להחזרת החטופים. "התחושה לאחרונה היא שאפשר לחזור לנשום, ולעסוק בדברים שהיו חשובים לפני 7 באוקטובר. להיזכר במאבקים רחבים, על הזכויות שלנו עצמנו. במשך שנתיים התחושה הייתה: 'יש לי אוכל, יש לי מים, יש לי משפחה לידי? אז היה לי קצת קשה, מה זה לעומת חברים שלי, אנשים שעבדתי איתם, שחטופים בעזה?' התחושה הייתה שזה לא לגיטימי לחשוב על מה שאני צריך עכשיו. בחודשים האחרונים יוצאים מזה, אבל זה לא קל".

השנה אין אירוע מרכזי, מעבר למסיבת גאווה ראשונה שהייתה במועצה בשבוע שעבר, אלא אירועים קטנים ביישובים. "בחרנו לפזר את אירועי הגאווה, ויש הרצאות באמת מדהימות של ספיר ברמן, סטנדאפ של שיר ראובן, סדנאות דראג ביישובים ומופע גדול של דראג בסלון".

מופע סטנדאפ של שיר ראובן. "המאבק של הקהילה הגאה לשוויון דורש כוחות, וזה קשה במרחב הכפרי עם ההומוגניות" (צילום: מועצה אזורית אשכול)

מסקר שעשו באשכול עלה שמרבית הלהט"ב באזור יוצאים מהארון בגילים מאוחרים יותר ורבים מהקהילה הלהט"בית שחיים ביישובי המועצה הגיעו לשם ולא גדלו בה. "בתל אביב הייתי יוצא לפעמים על עקבים מהבית, פה אני עם הסניקרס. המאבק של הקהילה הגאה לשוויון דורש כוחות, וזה קשה במרחב הכפרי עם ההומוגניות, ועוד אחרי המלחמה והמאבק להחזרת החטופים. מצד שני, אני מזהה גם חוסר פחד, אף אחד לא מסתיר את עצמו. כרכז הלהט"ב, אני עוד מנסה ללמוד מה נכון לאזור הזה".