ההזדהות עם המדינה דווקא גורמת לאזרחים ערבים ישראלים לשקול הגירה, כך עולה ממחקר שנערך במכון להגירה ושילוב חברתי במרכז האקדמי רופין במהלך מלחמת חרבות ברזל.

על פי המחקר, ככל שאזרח ערבי מרגיש שהוא מזדהה יותר עם המדינה – כך גוברת אצלו הנטייה לשקול חיים מחוץ לישראל, בעוד שבקרב החברה היהודית, ההזדהות עם ישראל לא מגבירה את הנטייה לעזוב.

המחקר נערך בשנים 2024-2025 בקרב יהודים וערבים בישראל במדגם מייצג של האוכלוסייה בגילאי 25-65. הוא בחן כיצד המלחמה המתמשכת מאז מתקפת 7 באוקטובר משפיעה על תחושת השייכות ועל הרצון להישאר בארץ.

כשמדובר על זהות לאומית והגירה, ההנחה הנפוצה בתחום המחקר היא שתחושת שייכות ומחויבות מחזקות את המגמה להישאר. המחקר הנוכחי מצא כי ההנחה הזאת נכונה בקרב יהודים, אך בקרב האזרחים הערבים מתגלה תמונה אחרת.

"זהו 'פרדוקס ההזדהות הלאומית' בקרב קבוצות מיעוט", אומרת ל'דבר' פרופ' סבטלנה צ'אצ'אשווילי-בולוטין, שעומדת בראש המכון. "המחקר מצביע על פרדוקס מעניין ומורכב בחברה הישראלית. בדרך כלל אנחנו נוטים לחשוב שככל שאדם מזדהה יותר עם המדינה, כך הרצון שלו להישאר בה מתחזק. אבל הממצאים שלנו מראים שבתקופת מלחמה התמונה אינה חד-משמעית. עבור קבוצת מיעוט, החברה הערבית, החווה מורכבויות ייחודיות בזמן המלחמה,  הזדהות עם המדינה יכולה גם להציף מתח, אכזבה וחוסר ביטחון לגבי העתיד".

לדבריה, ככל שרמת ההזדהות עולה כך מתגברת גם הציפייה שהמדינה תמלא את תפקידה: "ככל שבני קבוצות המיעוט, משתלבים טוב יותר בחברה, טוב יותר מבחינת השוק עבודה, הם יותר מצביעים על תחושת האפליה, תחושת ניכור מהחברה. אדם מצפה שלצד תרומתו לחברה, היא תהווה חממה ותגן עליו". אך הציפיות הללו נכזבות, במיוחד לאור המציאות האלימה ברחוב הערבי והמלחמה שערערה את תחושת הבטחון.

עלייה במספר הערבים שרוצים להגר

בולוטין ערכה את המחקר בשיתוף פרופסור קארין אמית ופרופסור נונה קושנירוביץ' מהמרכז האקדמי אונו וד"ר רוית תלמי כהן מהקריה האקדמית אונו. החוקרות מצאו כי 22% מהיהודים ו-23% מהערבים הצהירו על רצונם להגר מהארץ. לפני שבעה באוקטובר 2023, 18% מהיהודים ציינו שברצונם להגר – בדצמבר 23' הנתון היה דומה, אך ב-2026 חלה עלייה במספר היהודים שאמרו כי ברצונם לעזוב את המדינה.

לעומת זאת, בקרב אזרחים ערבים, אם לפני שבעה באוקטובר 7% מהם אמרו שרצונם להגר – בדצמבר 2023 חלה עלייה ל-14%, מגמה שנמשכת גם ב-2026.

האוכלוסייה השמעוניינת להגר מישראל היא בעלת הון אנושי גבוה יותר באופן משמעותי בהשוואה לאלו שבוחרים להישאר בישראל. בקרב שתי החברות – היהודית והערבית – הסיבות המרכזיות לרצון להגר נוגעות בעיקר למצב הביטחוני והכלכלי בישראל שמשפיע באופן ישיר על תחושת הביטחון האישי והיציבות הכלכלית של התושבים.

"כיום מי שיוצא הם החזקים"

פרופסור בולוטין מצביעה על הסכנה שבהידלדלות הקבוצה החזקה בקרב האוכלוסייה הערבית: "כיום מי שיוצא הם החזקים מבחינת המשאבים הכלכליים, וההון האנושי. החברה הערבית תהיה עוד יותר מוחלשת מבחינת רמת השכלה והמעמד הסוציו-אקונומי. הפערים בין חברה יהודית לחברה ערבית ילכו ויגדלו. זה מעמד שכן מזדהה עם ישראל ומגדיר את עצמו כישראלי".

תופעה מעניינת שעולה מהמחקר ומשותפת ליהודים ולערבים קשורה ליעדי ההגירה. לדברי בולוטין, "זו הגירה של שיפור איכות החיים, אבל במקביל רוצים להישאר קרוב למדינת ישראל, כלומר לשמור על משפחתיות".

היא מוסיפה כי "ההגירה היא תופעה טבעית. בחלק מהמקרים משתמשים בתהליך ההגירה לצרכים פוליטיים. אנו רואים שיש שיעור גבוה מאוד של אנשים שמתייחסים לתופעה לא כחיובית או שלילית", בשונה מהשיח הציבורי והתקשורתי על הנושא. "הם מדברים על זה בצורה אישית יותר".

בולוטין מסכמת כי "לא מספיק לשאול אם אדם מרגיש ישראלי. צריך לשאול גם אם הוא מרגיש שיש לו כאן מקום, ביטחון ועתיד".