עשר שנים מלאו לברקזיט, הצעד שמעצב זהויות פוליטיות עד היום ושניפץ פרויקט בן חצי מאה של התקרבות ליבשת, לאחר משאל העם שבו בריטניה הצביעה בעד עזיבת האיחוד האירופי. הברקזיט (British exit) הפך למציאות ב-23 ביוני 2016. כ-52% – או יותר מ-17 מיליון אנשים – הצביעו לעזוב את האיחוד.
אך כמו בכל גירושים, התהליכים והביורוקרטיה של השלמת העזיבה לא היו מהירים: זה לקח כמעט חמש שנים.
הברקזיט נולד מתחושה הולכת וגוברת של תסכול לא רק כלפי האיחוד אלא גם בשל המשבר הפיננסי ב-2008. תומכי העזיבה התחברו לתסכול וטענו כי בריטניה לבדה תוכל להתמקד בסדרי עדיפויות פנימיים. המתנגדים לעזיבה הזהירו כי היא תוביל לשיבושים כלכליים ותסכן את מעמד בריטניה בעולם.
עשור לאחר מכן, מצב העניינים הוא כדלהלן:
אף שמגפת הקורונה והמלחמות באוקראינה ובאחרונה באיראן לא סייעו, ברור כעת שהכלכלה הבריטית לא התאוששה. סוחרים מתלוננים על המכשולים שכעת ניצבים בפניהם במסחר עם שכניהם האירופים – האיחוד האירופי בן 27 המדינות נותר שותף הסחר הגדול ביותר של בריטניה.
ואף שאין מכסים על מוצרים בריטיים בעת הכניסה לאיחוד, יש שורה של מכשולים אחרים, כמו מסמכי מכס בלתי נגמרים, אישורי גבול והגבלות על ויזה. עסקות והסכמים שתומכי הברקזיט סברו שייצאו לפועל, בעיקר עסקה גדולה עם ארה"ב, לא התממשו.
לדברי מומחים, הכלכלה הבריטית קטנה ב-4%-8% מאשר הייתה אילולא הייתה יוצאת מהאיחוד. משמעות הדבר היא רמת חיים הרבה יותר גבוהה ומיליארדים רבים שהיו מוזרמים לשירותים הציבוריים, כולל לשירות הבריאות הלאומי (NHS) ההיסטורי. הפוליטיקאים שתמכו בברקזיט הביטחו להשקיע 350 מיליון ליש"ט (468 מיליון דולר) בשנה בשירות, אך גם הבטחה זאת לא מומשה.
"הברקיט הפך את הכלכלה הבריטית לקטנה ביחס למה שהייתה אמורה להיות", אמר ג'ונתן פורטס, פרופסור בקינג'ס קולג' לונדון. "ההשפעה לא הייתה של קריסה פתאומית, אלא של הידרדרות הדרגתית של הסחר, ההשקעות והפריון", הוא כתב במאמר דעה בעבור מכון המחקר The UK in a Changing Europe.
תומכי הברקזיט טוענים מנגד כי העזיבה אינה דבר שניתן לשפוט אותו בטווח הקצר – היה להם ברור כי יחול שיבוש כלכלי קצר מועד בשיבה לשליטה גדולה יותר במדיניות, כולל בנושא ההגירה.
סוגיית ההגירה
הברקזיט שם סוף לתנועה החופשית בין בריטניה לאיחוד האירופי, אך לאבטחת הגבול של בריטניה היו תוצאות מעורבות. השליטה על ההגירה הייתה הבטחה מרכזית של תומכי העזיבה – והיא עבדה.
אף שההגירה נטו – ההפרש בין מספר הנכנסים האירופים לבריטניה למספר האירופים היוצאים ממנה בשנה – צנחה, מספר המהגרים ממדינות שאינן באיחוד זינק. זאת חלקית בשל שינויים בוויזה שהממשלה השמרנית הכניסה כדי לסייע למגזרים שנזקקו נואשות לכוח עבודה זר, למשל טיפול סיעודי.
עם זאת, בסך הכול, יש שימנים שהממשלה משתלטת על מי שיכול להיכנס לבריטניה באופן חוקי. ההגירה נטו נפלה בחדות, מיותר מ-900 אלף ב-2023 ל-171 אלף ב-2025, על פי AP.
ועדיין רבים זועמים על העובדה שמהגרים נכנסים למדינה באופן לא חוקי – בעיקר מאפגניסטן וסודן. מספר הספינות הקטנות שנושאות פליטים הגיע לשיא ב-2022 – 46 אלף ספינות כאלה ניסו להיכנס לבריטניה; ב-2025 ירד המספר ל-41 אלף.
הסוגייה הפכה לאחת המרכזיות אף שמדובר בחלק קטן מכלל ההגירה לבריטניה. הזעם הציבורי מתמקד בכך שהציבור הוא זה שמשלם על המגורים של מבקשי המקלט במדינה.
מתחרטים על הברקזיט
בשנים שמאז הברקזיט, הנוף הפוליטי בבריטניה נסדק. התמיכה בשתי המפלגות הגדולות, השמרנית והלייבור, יורד. המפלגה השמרנית סולקה ב-2024 מהשלטון לאחר 14 שנים. ממשלת הלייבור שעלתה במקומה לא הרשימה במיוחד – וראש הממשלה קיר סטארמר הודיע היום (שני) על פרישתו.
כ-50% תומכים בהצטרפות מחודשת לאיחוד האירופי
אם היה נערך משאל העם היום, מה היית מצביע?
ירוק – להצטרף לאיחוד
כתום – להישאר מחוץ לאיחוד
אפור – לא יודע
מפלגת רפורם הימנית, בהובלת נייג'ל פרג' שתמך אולי יותר מכל פוליטיקאי אחר בברקזיט, מפתה כיום מיליוני מצביעים. המפלגה מובילה בסקרים כבר יותר משנה. במקביל יש תחושה במדינה שהברקזיט נכשל.
על פי שני סקרים של איפסוס, 52% מאזרחי בריטניה רוצים להצטרף שוב לאיחוד האירופי ואילו 33% מתנגדים. חברת הסקרים מצאה גם ש-48% סבורים שהתוצאה של הברקזיט גרועה מהמצופה, ואילו 9% בלבד חושבים שהיא טובה יותר. בנוסף, 48% תומכים במשאל עם היום לגבי החברות של בריטניה באיחוד לעומת 27% שמתנגדים.
החזרה תהיה קשה
על רקע מצב העניינים, מפלגת הלייבור נאלצה להלך על חבל דק מאז נבחרה ב-2024. לאחר שפסלה את האפשרות להחזיר את השעון לאחור – או אפילו להצטרף לשוק המשותף – היא לא הצליחה למצוא מספיק מרחב פוליטי לתמרן.
סטארמר ניסה לאתחל את הקשרים עם אירופה על רקע האי אמון שנבנה במשך שנים במהלל המשא ומתן על הברקזיט, שנסוב בעיקר על ההקלות בסחר. הוא קיווה להכריז על אמצעים נוספים בנושא בפסגה של האיחוד בחודש הבא, אך עד אז הוא כבר לא יהיה ראש הממשלה.
היורש המצופה, אנדי ברנהאם, מיתן בחודש שעבר את הרטוריקה שלו בנוגע להצטרפות מחודשת לאיחוד כדי להגדיל את סיכוייו לנצח בבחירות לפרלמנט בשבוע שעבר, שבהם ניצח את המועמד ממפלגת רפורם וזכה במושב שהיה ידוע בתמיכתו בברקזיט.
"איני מציע שבריטניה תשקול חזרה לאיחוד האירופי", הוא אמר. "אני מכבד את ההחלטה שהתקבלה במשאל עם. אם לא נכבד את ההצבעה, זה יערער את כל מה שאמרתי על חיזוק הדמוקרטיה".
