דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
20.4°תל אביב
  • 21.7°ירושלים
  • 20.4°תל אביב
  • 21.9°חיפה
  • 19.4°אשדוד
  • 18.2°באר שבע
  • 25.0°אילת
  • 21.2°טבריה
  • 19.1°צפת
  • 18.7°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל

כמו סועד אנגלי במסעדה צ'כית

טורו של נדב מנוחין בוואלה תרבות: אם תחנת 88FM אכן הופכת לעוד גלגלצ, זה הדבר הכי טוב שיקרה לה הוא טקסט לא פחות ממכונן.

לגילוי הנאות המתגלגל של מנוחין יש שלושה(!) מופעים שונים בטור: בתחילה הוא מודיע כי הוא עצמו שירת בגלגל"צ, לאחר מכן הוא מודה כי מרבית עורכי התחנה החדשים שירתו אתו, ולסיום הוא מעניק עדות אופי, כזו הנשמעת בבתי משפט בשלב הטיעונים לעונש: הם נחמדים, מסבירי פנים ומשלבי ידיים.

מכאן ניתן לשער כי הטור של מנוחין הוא בעצם ההתייחסות הפומבית הראשונה של עורכי כאן88 החדשים, ובראשם אביעד רוזנבוים, מנהל המוסיקה בתאגיד, לזעם המאזינים כלפיהם. וגם אם מנוחין לא נשלח בפועל לייצג אותם, זו הזדמנות נדירה להציץ אל עולמם. ולכן, למרות ההיקשים השגויים, הטיעונים הקלושים, ההשתלחות באוהבי התחנה, או בורותו בלוח השידורים שלה, אני מציע לכל אוהבי 88 לחרוק שיניים ולקרוא בעיון, כי הקול – קול מנוחין, והידיים – ידי רוזנבוים.

מנוחין, שלא במתכוון, משרטט את התהום הפעורה בין עורכי התחנה החדשים, לבין מאזיניה. מצאתי חמישה הבדלים עיקריים.

מאזינים פסיביים מול מאזינים אקטיביים

כמו סועד אנגלי במסעדה צ'כית, מנוחין מכיר את האותיות, אבל לא מצליח לחבר ביניהן, והתפריט נותר בעבורו לא מובן. הוא רואה מחאה ולא מצליח להבין אותה. אז מה עושים כשלא מבינים את המציאות? מכחישים אותה.

את עגמת הנפש של המאזינים מגדיר מנוחין כ"סערה בכוס מים", ומחאתם ככזו ש"התחרפנה". מי שהזדמן לדף הפייסבוק של 88FM לאחרונה, יכול להבין שמדובר בכוס מים גדולה במיוחד. ראו למשל את הפוסט בעל השם האירוני כאן עונים שהתמלא במאות תלונות כעוסות, ללא תגובת התחנה. בקבוצת המאבק משמר 88 חברים נכון לרגע זה יותר מ-5,200 חברים. ומספרם עולה במאות מיום ליום.

"ואיך אין לי בעיה להגיד שאין קשר בין המוחים לבין ההאזנה לתחנה?" שואל מנוחין ועונה לעצמו, "משום שהיא התחילה עוד לפני שהסתיים לו יום שידורים אחד". הוא שוב טועה. המחאה החלה הרבה קודם, כשרסיסי מידע החלו להתאסף לכדי תמונה עגומה. ראשית הבנו מיהם הקברניטים המיועדים של התחנה בעידן החדש, אחר כך נודע לנו על שיטת ההפרד ומשול העריכתית הצפויה בתחנה, ואז, שמענו על תהליך הקבלה המשפיל של מקצועני הרדיו האהובים עלינו. כבר בחורף שוגרו עצומות, ונשלחו פניות מתחננות לבעלי תפקידים בתאגיד. במרץ נערכה הפגנה מול אולפני קול ישראל בקריה. לכן יום השידורים הראשון לא הפתיע אותנו, הוא פגע בנו.

זה לא יגרום לו להאמין לאותנטיות שלה, הוא הרי לא נתקל מעולם במאזינים קנאים בתחנתו היפואית על שני מליון מאזיניה. מוזר בעיניו שתחנת רדיו מתייחסת בכבוד למאזינים שלה, והם מחזירים לה אהבה גדולה. מאזינים, לשיטתו, תפקידם לזמזם, מקסימום יקבלו תודה בשידור אחרי שיתזמנו איזה פקק תנועה מזדמן. אז שלא יאמין, שיקרא לפחות את הטוקבקים לכתבה שלו בוואלה.

ראייה עסקית מול ראייה תרבותית:

כבוגר בית החרושת לפלייליסט, מנוחין אץ לחפש מספרים. כמה מביך היה לצפות בו נכנס שוב למסעדה הצ'כית, ומנסה לפצח את "רשימת מאה השירים המושמעים לשנת תשע"ו", רשימה משועשעת וחסרת משמעות לתחנה שאין בה פלייליסט. דיוויד בואי והביטלס ברשימה, זעק, ושכח כי באותה השנה בואי הלך לעולמו. הוא הרי לא מכיר את התכניות "סטארדאסט" ו"שומעים חיפושיות" שעצם שידורם הזניק את הקלסיקונים הללו לרשימה.

נתון נוסף בו הוא מנפנף הוא 6.9% אחוזי החשיפה של התחנה, על פי סקר TGI האחרון. נתון זה באמת ראוי לציון, דווקא משום שהוא גבוה מאוד עבור תחנת נישה. כמעט שבעה אחוזים מכלל המאזינים הם מאות אלפי מאזינים נלהבים. תחנות מקבילות בעולם, דוגמת RADIO6 היוקרתית מבית ה-BBC יכולות רק להתקנא בנתון כזה. ובכלל, האם זה באמת חשוב? האם תחנה בעלת גוון אלטרנטיבי צריכה להתחרות בתחנות זרם מרכזי דוגמת גלגל"צ או 99? אם כבר, ראוי להשוות אותן לתחנות כמו קול המוסיקה או כאן תרבות, ובמרחב הזה מצבה לא פחות ממצוין.

נניח ששיעור ההאזנה בה היה כפול מזה, משולש, מרובע, האם זה היה מעיד על איכותה? שידור ציבורי לא נמדד רק במספרים, הוא נמדד גם במשמעותו הציבורית, התרבותית והערכית. גלגל"צ, למשל, הוא ממתק להמונים, אך אין בו שום תועלת לכלל. האין נדב מנוחין חושב שחובבי ג'אז, מוסיקת עולם, רוק קלאסי, אלטרנטיבי, מתקדם וכבד, פאנק, בלוז ואולדיז זכאים גם הם להנות מרדיו ציבורי? מסתבר שלא. הגישה העסקית מחפשת את המסה הגדולה, את המכנה המשותף הצרכני הרחב ביותר, היא מטשטשת את ההבדל בין אהוב לחשוב. 88FM, היא ברית של דחויי פלייליסט שהפכה לבית עבורנו. אם נסולק גם מפה, ניפרד רשמית מהרדיו הישראלי.

אל-זמניות מול תרבות של להיטים

באותו ניתוח "צ'כי", מנוחין ספר 48 שירים ישנים. זה נורא מבחינתו. הוא קורא לתחנה "להתחדש", כי המתכונת הקודמת "מיושנת". מבחינתו רדיו טוב הוא רדיו להיטי ועכשווי. מדוע? אופקיה של 88 היו רחבים תמיד, גם סגנונית וגם זמנית. סוף השבוע שהוקדש לאולדיז כלל שירים משנות החמישים ועד לשנות התשעים במגוון סגנונות, תכניות אחרות נתנו כבוד לאמנים הגדולים ביותר שפעלו. מה אכפת לי אם ב-1980 מתו לנון, בונהאם וקרטיס? להקותיהם ראויות להישמע גם היום.

מנוחין נוקב בלא מעט יוצרים והרכבים אלטרנטיביים חדשים, שלטענתו לא מושמעים בתחנה. הוא מתבסס, כמובן על אותה רשימת המאה המופרכת, שכוללת שירים אבל לא אמנים. אני חייב לציין שאת כולם הכרתי דרך 88FM. זו ההזדמנות גם להפנות את קוראי הכתבה לתגובתו המפורטת של בועז כהן, אחד מעוגני התחנה, כטוקבק לטור.

הוא סומך על העורכים החדשים שיביאו את השינוי, אבל אבוי – בדיוק ההפך קורה מאז הושקה כאן88. למשל התכנית "חי בערב" שודרה במשבצת 19:00 הנחשקת, הופקה על ידי סטודנטים, אירחה בכל יום(!) הרכב אינדי, נתנה במה לאמנים בלתי מושמעים בפינה שנקראה "פינת הפרגון", והושמע בה לוח ההופעות היומי. התכנית בוטלה במתכונת החדשה. מגישיה, טל ארגמן וירון חי מנשה הנפלאים, משדרים במקומה שרשרת להיטי אייטיז-ניינטיז בעריכת יוצאת גלגל"צ הטרייה – נעמה הדסי. בנוסף לכך שודרו בקביעות שיר השבוע של גדי לבנה, "ג'אם 88", "קוקטייל 88", "רוקר טוב" ו"נעים בכביש מארחת" – כולן תכניות שחשפו אמנים ישראלים לא מוכרים.


פופוליזם אפנתי מול תשוקה למוסיקה

מנוחין קורץ לא מעט מבין השורות. "88 היפה והטובה" פה, "אליטיסטי" שם, "ואתם חושבים שגלגל"צ לבנה", קריצה, והנה "בועתית". ואם לא הבנתם את הרמז, הגלגל"צניק מקנח בנאום שלא היה מבייש את מלקולם אקס : "הם מתגייסים משום שהתחנה הזאת היא סמל אליטיסטי, סמל שמייצג תרבות גבוהה המוגנת מכל "הלכלוך" שמאפיין כביכול מקומות אחרים. זאת פיסת הגמוניה שאיכשהו נמנעה עד כה מליפול בידי ההמון, והנה ממהרים לנהל עליה קמפיין "עורכי גלגל"צ נוהרים ל-88, קובלנץ מביא אותם באוטובוסים". הם נאחזים בה כמו שהם נאחזים בסמלים אחרים".

מבין כל ההאשמות זו הנבזית ביותר. אנחנו לא במשחק הזה. הריב המתוקשר בין מירי רגב וגלגל"צ כלל לא נוגע לנו. מבחינתנו פופ ממזרח ומערב הוא בדיוק אותו הדבר. אנחנו בוודאי שלא הגמוניה ולא אליטה. אנחנו מיעוט שייצוגו בספירה הציבורית תלוי לחלוטין בתחנת רדיו אחת. ב-88 כלל לא משדרים מהדורות חדשות, ואין לעדה, לדת או לפוליטיקה שום תפקיד, לא בקרב אנשי התחנה, ולא בקרב מאזיניה. "מוסיקה היא הדת שלנו" נכתב בכניסה לאולפן התחנה, וזה המוטו היחידי שלה. עם זאת, לידיעת לוחם הצדק מבית וואלה – אנחנו שותים גם אספרסו, וגם קפה 88.

שדרנים ועורכים: מורי דרך או פקידים

"למה זאת בעיה שעורך מוזיקלי עם ניסיון מוכח יסייע לשדרן?" שואל מנוחין הצעיר, ובת צחוק מרירה נפלטת מפי. על פי חישוב שלי, הדוקטור למוסיקה, משה מורד, מנהל 88 שידר את "להיט בראש" המיתולוגית בשנה בה אביעד רוזנבוים נולד. כל שדרי התחנה מנוסים, וידענים הרבה יותר משלושת הגלגל"צניקים החדשים, שגילם אינו עולה על שלושים. מתכונת התחנה בעשרים ושתיים שנות קיומה התבססה על תכניות אישיות בהן השדרים ערכו את המוסיקה שהגישו. הם צברו כמות לא מבוטלת של אוהדים ואוהבים, והם נחשבים לא רק לאנשי רדיו, אלא לסמכות מוסיקלית אמתית.

האם באמת אבנר גורלי או יואב יפת זקוקים לסיוע מיועץ תכניות הראליטי, רועי דלמדיגו? במה נעמה הדסי ילידת הנייטיז יכולה לתרום לטל ארגמן, כוהנת הניינטיז? האם רפאל עיני המקורי והבועט זקוק לעריכתו השבלונית של רוזנבוים בכל בוקר? במה הם יוכלו לתרום לאגדות רדיו כמו דורי בן זאב או גדי לבנה? מה בועז כהן או רוני ורטהיימר יוכלו ללמוד מהם? האם איש כמו בן רד זקוק להשלמות ידע בענייני רוק? ובמה הם עדיפים על גלית גורא-עיני וגליה גלעדי מעוררות ההשראה שנזרקו מהתחנה? זה אפילו לא עניין דורי. שדרי התחנה הצעירים, גיל מטוס ותומר מולווידזון הם אנציקלופדיה מוסיקלית. מה כבר הם יקבלו ממי שקידם עד אתמול את ביונסה וקולדפליי? הנה התרשמותו של בן שלו, מבקר המוסיקה של הארץ.

אותו "סיוע" הוא בעצם תהליך הגלגליזציה של הערוץ. זו דרכם לאיין את הייחודיות של השדרים, שהפכו מפרסונות רדיופוניות ללוחצי פליי מדוכאים. זו דרכה של גלגל"צ. "האם כל מי שיצא מגלגל"צ הוא שד מיינסטרים מסוכן?" שואל ברצינות מנוחין, כקונטרה הוא נותן שלושה שמות: יואב קוטנר, אורלי יניב וקוואמי. השלושה לא צמחו בגלגל"צ, כמובן, הם אנשי גלי צה"ל. יניב וקוטנר שם משנות השבעים. מדובר בשני שדרים נהדרים. חבל שגלגל"צ הגלתה אותם לגטו לילי (ועוד יחד). על קוואמי מיותר להרחיב: הוא סולק עם תכניתו "הקצה", הטריגר שהביא להקמת רדיו הקצה המשובח. אבל רגע, מנוחין שואל על מי שיצא מגלגל"צ? אז מי באמת יצא מגלגל"צ בעשרים וארבע שנות קיומו? מי בכלל מבין מאזיני התחנה יכול לנקוב בשמותיהם של חמישה עורכים בתחנה כיום? מי משדר שם בכלל? איזה כוכב רדיו הצמיחה התחנה מאז הוקמה? איפה קוטנר החדש? זו המנטליות הפקידותית של התחנה. בעוד ש-88 התבססה על ייחוד אנשיה, גלגל"צ מתבססת על האלמוניות שלהם, על ועדות פלייליסט נוקשות, ושדרים שמדקלמים דיווחי תנועה. 88 החדשה בדרך לשם.

ובינתיים, במסעדה הצ'כית שבמשרדי "כאן" עומדים רוזנבוים וחבריו ובוהים בשתי הספרות הללו בתפריט: שמונה ועוד שמונה, את זה הם מכירים, אבל לא ממש מבינים מה כל זה אומר.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!