"שבו טוב, חגרו חגורות. מתחילים", כך נפתחה הודעת מהמטה הלאומי לבינה המלאכותית על התוכנית הלאומית בתחום, שאותה הממשלה אישרה בשבוע שעבר. הנוסח המלא של התוכנית, שהגיע לידי 'דבר', מציג יעדים שאפתניים בנוגע לכוח מחשוב, כוונה לשיתוף פעולה הדוק עם ארה"ב – ומעט פרטים לגבי מנגנוני הרגולציה. מוצגת גם תוכנית להקמת גוף חדש, בשם המכון הלאומי לבינה מלאכותית, שנועד לפתח יישומי AI סביב אתגרים לאומיים בתחומים מגוונים. 

התוכנית גובשה לאחר שמבקר המדינה קרא לקראת סוף 2024 לגבש כזו בדחיפות. את בנייתה הוביל המטה הלאומי לבינה מלאכותית במשרד ראש הממשלה, שהוקם בספטמבר האחרון. "אנו נמצאים בחלון הזדמנויות היסטורי", אמר ראש המטה תא"ל (במיל') ארז אסקל. "בשנים הקרובות יתברר אילו מדינות יצליחו לבסס את מקומן בחזית העולמית של עידן הבינה המלאכותית ואילו ייאלצו להסתמך על טכנולוגיות, תשתיות ויכולות שיפותחו בידי אחרים". ראש הממשלה בנימין נתניהו הצהיר כי התוכנית נועדה "לבסס את ישראל כמובילה עולמית" ו"להבטיח עצמאות טכנולוגית".

התוכנית מחולקת למספר "שכבות", שדומות לתוכניות דומות במדינות אחרות: אנרגיה, כוח מחשוב, מודלים, נתונים, הון אנושי ורגולציה. מסגרת החשיבה הזו דומה למה שבחברת אנבידיה מכונה "עוגת חמש השכבות" – אנרגיה, שבבים, חוות שרתים, מודלים, יישומים.

חומרה: 100 אלף יחידות עיבוד

גולת הכותרת של התוכנית היא הקמת תשתיות מחשוב ריבוניות, כולל מחשב קוונטי המבוסס "ככל הניתן" על טכנולוגיה ישראלית. היעד השאפתני הוא להגיע ל-100,000 יחידות עיבוד (GPU), שישמשו את המגזר הציבורי והפרטי ואת האקדמיה. השבבים הכוללים יחידות עיבוד כאלו חיוניים לאימון מודלים של הבינה המלאכותית.

למען ההשוואה, בתוכנית "חזון 2030" הסעודית הוצבה ציפייה שיהיו עד 600,000 שבבי GPU מתקדמים של אנבידיה  בחברת הומיין בבעלות קרן העושר הסעודית, תוך כ-5 שנים. קוריאה הדרומית הכריזה לקראת סיום 2025 על תוכנית להתקין יותר מ-260,000 שבבי GPU.

בתוכנית הישראלית נכתב כי "כיום, פועלות בישראל תשתיות מחשוב בהיקף מוערך של כ-10,000 GPUs. זהו היקף מצומצם של תשתיות AI, שאינו תואם את סדרי הגודל הנדרשים למדינה השואפת להובלה בתחום הבינה המלאכותית". בתוכנית מוצבת ציפייה כי כושר הייצור של משק האנרגיה בישראל, העומד כיום על 20–23 ג'יגה-ואט, יורחב ל-30 ג'יגה-ואט, כדי לתמוך בדרישות של כוח המחשוב הרצוי.

נגישות למשאבי המחשוב: לא מוגדר סדר עדיפויות

התוכנית קובעת כי המדינה צריכה לאפשר "נגישות פוטנציאלית" למשאבי המחשוב כדי לענות על צורכי המדינה בשלושה ערוצים. במגזר הציבורי, המדינה תפעל להקמת "מנגנוני הקצאה ומימוש של כוח המחשוב" שיכללו את כלל משרדי הממשלה והגופים הציבוריים הרלוונטיים. הגישה תתאפשר באמצעות "ענן ציבורי" או תשתיות ייעודיות שיבטיחו יכולת תפעולית עצמאית. במגזר האקדמיה, הגישה נועדה לאפשר מחקר ופיתוח מתקדם ולהסיר חסמים העומדים בפני חוקרים. ביחס למגזר הפרטי, המדינה תפעל לגיבוש "שותפויות והסכמים אסטרטגיים" שיבטיחו כי גם לתעשייה המקומית תהיה נגישות לכוח עיבוד משמעותי כדי לשמר את היתרון התחרותי שלה.

לפי נוסח התוכנית המלא שהגיע לידי 'דבר', התוכנית לא מגדירה תעדוף מפורש בחלוקת המשאבים הללו בין שלושת המגזרים המיועדים. המשימה לגבש "מנגנוני הקצאה ומימוש" הוטלה על ראש המטה הלאומי ל-AI, שיידרש לקבוע איך יחולק כוח המחשוב בפועל.

התוכנית שואפת "לחזק את מעמדה [של ישראל] כגורם משמעותי בשרשרת האספקה העולמית בדגש על תחום ייצור השבבים", מתוך הבנה שקיימת כעת "הזדמנות אסטרטגית נדירה לחיבור בין תכנון לייצור במרחב גיאוגרפי אחד". לשם כך, הממשלה הטילה על המטה הלאומי ל-AI "לקבוע את הסף הטכנולוגי של שבבי בינה מלאכותית לייצור בישראל", במטרה כפולה: "להבטיח אספקת שבבים לצורכי מדינת ישראל ובכדי שתהווה גורם משפיע בתעשיית השבבים העולמית".

בעוד שרוב פרקי התוכנית מציגים בעיקר מטרות עקרוניות, הפרק העוסק בחומרה, אנרגיה וכוח מחשוב מציב יעדים כמותיים. כמו צרפת, בריטניה, קוריאה הדרומית, ברזיל והודו, גם ישראל שמה דגש על יכולות המחשוב. כמו כן, הדגש על מחשוב קוונטי תואם למגמה במדינות המפותחות – בהבדל חשוב: ברובן מוקדשת לכך תוכנית נפרדת, עם תקציבים עצמאיים גדולים, כשבישראל הנושא משולב בינתיים רק כתת-נושא בתוך תוכנית הבינה המלאכותית. 

רגולציה: מה שטוב לאירופה לא טוב לישראל

מבחינת רגולציה, בדברי ההסבר לתוכנית נכתב כי אין עדיין מודל גלובלי מוסכם, ובהתאם ישראל בוחרת באופן מודע לא ללכת בכיוון האירופי הרוחבי-מקיף אלא בגישה ענפית וגמישה יותר עם "פיילוטים, מסלולים רגולטוריים מותאמים… הסרת חסמים היכן שנדרש". בתוכנית הישראלית יש אמנם התייחסות לצורך בפיתוח רגולציה מתאימה, אך לא מוצגת המלצה, למשל, שהמטה הלאומי יציע לכנסת חקיקה, שתגדיר מסגרת רגולטורית כוללת. למעשה, כמעט שלא מוצגים מנגנונים ספציפיים בתחום הרגולציה. 

בניגוד לישראל, מדיניות ה-AI של האיחוד האירופי וסינגפור, למשל, מתייחסת לוודאות רגולטורית כיתרון תחרותי. נטען בהן כי רגולציה אחידה וברורה פועלת כ"שפה משותפת" המאפשרת למדינות קטנות יחסית, דוגמת סינגפור, וקואליציות מורכבות כמו באירופה, לתאם בין הרבה שחקנים, במקום לפתח יכולות כל אחד לעצמו. כך שדווקא בזכות הוודאות והאמון שהרגולציה מייצרת, הן יכולות למשוך השקעות, לחתום הסכמים ולהשפיע על נורמות גלובליות.

פיתוח כלים: מודלים המותאמים "לתרבות ולערכים"

התוכנית קובעת כי יוקם "המכון הלאומי לבינה מלאכותית", שיפעל בתפישה של "בינה מלאכותית משימתית". המכון לא יעסוק ישירות בפיתוח מודלים, אלא ביצירת כלים מעשיים. הוא יפעל באמצעות "כורי האצה": מסגרות לפיתוח כלים בתחומים כמו בריאות ותחבורה.

התוכנית מגדירה רשימה של 17 היבטים שאליהם יתייחס המכון הלאומי לבינה מלאכותית בעבודתו. אלו כוללים בין היתר מנגנוני רכש, מדדי תפוקה, שיתופי פעולה בין-מדינתיים ופיתוח יכולות סייבר.

התוכנית מתייחסת למודלים כשכבה שדורשת ריכוז ממשלתי, ולא רק הסתמכות על השוק החופשי. מוטל על ראש המטה לכלול בתוכנית העבודה שלו "התייחסות… לייצור מודלים המותאמים לתרבות, לשפה, לערכים ולנכסים הלאומיים, ההיסטוריים והתרבותיים הייחודיים לישראל". 

ברמת הביצוע, התוכנית מטילה על "המכון הלאומי" החדש לתאם בין שורה ארוכה של גורמים ממשלתיים, בהם משרד האוצר, משרד הביטחון, מערך הדיגיטל הלאומי, רשות החדשנות, משרד הכלכלה, הות"ת והמל"ג. התוכנית קובעת כי הגוף המרכז, המכון הלאומי החדש ל-AI, לא יאמן את המודלים בעצמו, אלא יכוון לכך משאבים אקדמיים, תעשייתיים וממשלתיים, שאין עליהם פירוט מדויק בתוכנית.

דאטה: פלטפורמה ממשלתית לשיתוף נתונים

התוכנית מציבה נתונים ממשלתיים כ"נכס בעל ערך לאומי אסטרטגי", שדורש מעבר ממדיניות של הסתרה כברירת מחדל למדיניות של שיתוף מבוקר, כדי להזין את יכולות הבינה המלאכותית המקומית. נתונים, כך נכתב בתוכנית, הם "החמצן הדרוש לבנייה, אימון ותפעול של מערכות בינה מלאכותית".

שני כלים יפותחו לשם כך: ראשית, הקמת פלטפורמה דיגיטלית ממשלתית מרכזית שתאפשר שיתוף נתונים לצורך אימון ופיתוח מודלים של בינה מלאכותית. הכלי השני הוא שימוש בטכנולוגיות הגנה מתקדמות, כדוגמת טכנולוגיות להגברת הפרטיות ("PETs"), המאפשרות להנגיש מאגרי מידע הכוללים מידע חסוי ומוגן, תוך מניעת זיהוי של האנשים המופיעים בהם.

הפיקוח על כל התהליך מוטל על "ועדת היגוי שתוקם בראשות ראש המטה הלאומי לבינה מלאכותית". כלומר, ההחלטה מי ישתף אילו נתונים עם מי ובאילו תנאים לא תיקבע בחוק או בידי רגולטור עצמאי, אלא במנגנון תחת משרד ראש הממשלה. בכך משתקף פער כללי בין הגישה הרגולטורית של התוכנית הישראלית לבין אלה של מדינות מפותחות בעולם, שמציעות מבנים יותר מבוזרים של רגולציה, כולל רגולטורים עצמאיים וערוצים לביקורת ציבורית, תוך דגש מובהק יותר על שיקולים של זכויות האדם, ולא רק יעילות.

הון אנושי: עידוד קליטת עלייה של מומחי AI

התוכנית מקדישה לסוגיית ההון האנושי פרק שלם ורחב היקף, תוך התחייחסות לשתי קבוצות יעד: ה"יוצרים", שהם המהנדסים והחוקרים המפתחים את תשתיות ה-AI, וה"מיישמים", הכוללים את כלל העובדים במשק שישתמשו בכלי הבינה המלאכותית כדי לייעל את עבודתם.

תחומי הפעולה בהקשר זה משתרעים על כל תחנות החיים, החל ממערכת החינוך שבה יעודכנו שיטות ההוראה ויושם דגש על מקצועות המדעים והטכנולוגיה (STEM); דרך האקדמיה שבה יורחבו המלגות לתארים מתקדמים רלוונטיים; ועד לשוק התעסוקה, שבו המדינה תבצע מיפוי ביקושים בזמן אמת ותציע מסלולי הכשרה והסבה לעובדים במקצועות שחשופים במיוחד לשינוי טכנולוגי או שעלולים להישחק. כמו כן, מוצע להקים מרכז במשרד העלייה והקליטה שיסייע למומחי AI שהם תושבים חוזרים או עולים חדשים בקליטה לישראל. 

מערכת הביטחון: משולבת בכל הרבדים

בשונה מהמקובל בתוכניות דומות בעולם, בתוכנית הישראלית הביטחון והמודיעין לא מופיעים כתחום יישום נפרד, אלא נכללים בכל השכבות. "רווחה וביטחון לאומי" מוצב כאחד מיעדי העל של התוכנית, לצד צמיחה כלכלית.

התוכנית הקדישה סעיף לשילוב הדו כיווני בין סייבר לבינה מלאכותית: משתמשים ביכולות הסייבר כדי להגן על מערכות הבינה המלאכותית, וגם רותמים את הבינה המלאכותית כדי לזהות איומים דיגיטליים ולבלום אותם ביעילות. התוכנית מגדירה כיעד לאומי מרכזי את שילוב כלי הבינה המלאכותית בפתרון אתגרים ביטחוניים,  תוך שימוש במערכת הביטחון כ"מנוע" לפיתוח טכנולוגיות חדשות ולהכשרת כוח אדם מיומן עבור כלל המשק.

מערכת הביטחון אינה מופיעה רק כצרכן קצה של הטכנולוגיה, אלא כשותפה פעילה בניהול, בתכנון ובביצוע. בשכבת התשתיות הפיזיות, משרד הביטחון משתתף באמצעות מפא"ת (המנהל למחקר ופיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית) בצוותים הקובעים את יכולת ייצור השבבים המקומית ואת הקמת המחשוב הקוונטי. בשכבת ההון האנושי, מערכת הביטחון מוגדרת כ"נדבך מרכזי" שתפקידו לגדל דור של מומחים עבור התעשייה האזרחית. אפילו בזירה הבינלאומית, גופי הביטחון הם חלק מהצוות המגבש את הבריתות האסטרטגיות – כגון ברית "פאקס סיליקה".

ההקשר הגלובלי: חיבור לארה"ב, יהדות התפוצות כנכס

התוכנית הישראלית מתארת את העולם כעובר מ"מציאות של שוק חופשי גלובלי למציאות של בריתות", וקובעת מפורשות שישראל "אינה יכולה להרשות לעצמה להיוותר במעגל השני או השלישי – עליה לבסס את מקומה במעגל הראשון". 

לשם כך, מבחינת שיתוף פעולה בינלאומי, התוכנית מתמקדת באופן כמעט בלעדי בהשתתפות ישראל בפאקס סיליקה (Pax Silica), יוזמה חדשה בהובלת ארה"ב שמגדירה מעגל שותפות למען שרשרת אספקה לטכנולוגיה מתקדמת, עם כמה שפחות תלות בציר הסיני. בניגוד לתוכניות של האיחוד האירופי ושל הודו, למשל, שמנסות להגדיר שותפים מגוונים, בישראל בוחרים במובהק להתמקד בברית עם האמריקאים, לצד "הרחבת שיתופי הפעולה עם מדינות, תאגידים גלובליים וקהילות חדשנות" כשכבה משנית.

התוכנית מתייחסת גם ל"מינוף מעמדה הייחודי של יהדות התפוצות כגשר לשיתופי פעולה". גם בהקשר הזה, הדבר עשוי לחזק את שיתוף הפעולה עם ארצות הברית, שבה גרה האוכלוסייה היהודית השנייה בגודלה עולם.

לוח זמנים ותקציב

לוח הזמנים ליישום התוכנית מחולק לשלושה שלבים. הממשלה הגדירה את 2026 כשנת התכנון והיוועצות הציבור, את שנת 2027 כהתנעה התקציבית המלאה, ואת השנים 2027 עד 2033 כחמש שנות המימוש המרכזיות להשגת היעדים התשתיתיים והאופרטיביים.

הממשלה קבעה כי עבודת המטה בכל אחד מפרקי התוכנית – כגון המכון הלאומי, תשתיות, הון אנושי ונתונים – תופץ להערות הציבור עד אמצע אוקטובר 2026. ראש המטה נדרש להביא לאישור הממשלה, במסגרת תקציב המדינה לשנת 2027, תוכנית עבודה מפורטת לשנים קדימה.

מבחינת התקצוב, התוכנית מתבססת על הקצאות קודמות – כגון החלטת הממשלה לפני חודש שפירטה תקציב של כ-2.6 מיליארד ש"ח לתוכנית הלאומית המצופה – אך קובעת כי התוכנית בגרסתה המעודכנת תכלול דרישות למשאבים נוספים הנדרשים למימוש היעדים המורחבים, יעד 100,000 ה-GPUs בפרט.

לא מוגדרת בתוכנית חלוקה תקציבית בין חלקיה השונים. מצוין בה במפורש כי היא "אינה כוללת תקציב" בשלב זה, בטרם יגיש ראש המטה את תוכנית העבודה המפורטת.

היענות לדרישות המבקר – מלבד הרגולציה

הביקורת של מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, על היערכות ישראל לבינה מלאכותית, התפתחה מ"קריאת השכמה" בנובמבר 2024, שלפיה נעשה "מעט מדי ולאט מדי", לדו"ח מפורט יותר ונוקב שפורסם לפני כשבועיים. הדו"ח החדש בחן את ישראל בהשוואה ל-11 מדינות באירופה. הוא קבע כי למרות הקמת המטה הלאומי ל-AI, המדינה עדיין לא משכילה "לתרגם את היתרון הלאומי לתוכנית פעולה ממשלתית כוללת", והפער בין פוטנציאל לביצוע הולך וגדל.

התוכנית הלאומית לבינה מלאכותית, שאושרה בשבוע האחרון, מהווה מענה שאפתני לביקורות מסוג זה. בעוד שהמבקר התריע על "הפער בין תקצוב למימוש" ועל היעדר "תוכנית לאומית ארוכת טווח" המעוגנת באחריות ממשלתית ברורה, הממשלה אישרה כעת מפת דרכים מלאה עד לשנת 2031, המעבירה את ההובלה למטה הלאומי במשרד רה"מ.

עם יצירת התוכנית הלאומית ישראל נענתה לרוב קריאות המבקר, לפחות ברמת התכנון: בהן זינוק בתשתיות המחשוב, יחס לגישה לנתונים כאל נכס לאומי, ופיתוח נרחב של אוריינות AI. עם זאת, דרישות המבקר לרגולציה "מותאמת סיכון" ולחקיקה מקיפה שלה בדומה לחוק האירופי קיבלו מענה חלקי בלבד.