עשרות ישראלים צעדו הערב (רביעי) לציון 850 ימים להיעלמותה של היימנוט קסאו מביתה במרכז הקליטה בצפת לפני למעלה משנתיים, ובמחאה על העובדה שעדיין אין קצה חוט בנוגע למה שעלה בגורלה. בצעדה שמטרתה לשמור על הסיפור בכותרות, צעדו המפגינים מתחנת רכבת מרכז בתל אביב לכיכר מוזיאון תל אביב שהייתה עד לאחרונה כיכר החטופים.

אביה של היימנוט, טספאי קסאו, ואחותה ירוסלם עלו על הבמה המאולתרת וקראו להתגייסות המונים למענה של הילדה הקטנה. יחד איתם עלו גם בני משפחות חטופים ופעילים במאבק להשבתה של היימנוט.

"הגענו לארץ ישראל מתוך אמונה גדולה. מתוך אהבה", הקריא בקולו אביחי ברודץ, שאשתו ובנותיו נחטפו לעזה בשבעה באוקטובר, את דבריו של טספאי אביה של היימנוט. "רצינו שהילדים שלנו יגדלו במדינה חזקה. במדינה שיודעת לשמור על הילדים שלה. במדינה שבה אם ילדה נעלמת, כל המדינה עומדת על הרגליים עד שמוצאים אותה. והיום, אחרי 850 ימים, אני עומד כאן ושואל: איפה היימנוט שלי?

"היימנוט שלנו קיבלה את השם שלה כי היימנוט זה אמונה. ואני עדיין מאמין. גם אחרי 850 ימים, אני מאמין שהיא תחזור הביתה.  אני לא אפסיק להאמין. היימנוט, אם את שומעת אותנו, אבא כאן. האחים שלך כאן,  אמא מחכה לך בבית. עם ישראל כאן. אנחנו לא מוותרים עלייך. תחזרי אלינו הביתה. אנחנו מחכים לך. כולנו מחכים לך". כזכור, ברודץ, שהקריא את דבריו של קסאו, היה הראשון להתייצב מול הקריה בתל אביב במחאה לשחרור החטופים.

איילת גולדין, שאחיה הדר נשבה בשבי חמאס למעלה מ-11 שנים והוחזר בעסקת החטופים האחרונה, הגיעה לתמוך במשפחת קסאו. "תשע שנים שהיינו לבד", אמרה. "תשע שנים שלא הצלחנו להפוך את הדר לסיפור של כולם ואז אחרי 7 באוקטובר ואחרי החזרנו אותם בעזרת החברה הישראלית ובעזרת החיילים המטורפים שלנו.  אחרי שהשבנו 255 חטופים, באתי מהצפון כדי להגיד לכולם שהיימנוט היא הסיפור של כולנו".

"בני- איתן, שהיה אז רק בן 12, נחטף לבדו לרצועה והיה שם 52 ימים איומים", סיפרה בת שבע יהלומי, שנחטפה גם היא עם שתי בנותיה והצליחה לברוח ממחבלי החאמס. "איתן הושב אלינו בעסקה הראשונה. אוהד, שנחטף פצוע, אבל בחיים, נרצח בשבי והושב לקבורה כעבור 510 ימים בעסקה השנייה רק כשהושב גילינו שהוא נרצח בשבי כשלושה חודשים לאחר חטיפתו. עד להשבתו, לא קיבלנו מידע על מצבו וחיינו תקופה ארוכה בערפל ובחשש גדול. אנחנו צריכים להשיב את היימנוט, אך גם צריכים לתפוס את האחראי להיעלמותה. אני מאחלת למשפחת קסאו ולכולנו, שיגיעו ימים טובים של שקט, שילדים יוכלו לשחק בחוץ בתמימות, בלי להיעלם".

טיטי איינאו, המלווה את מאבק המשפחה בשנה וחצי האחרונות אמרה בנאומה: "הגעתי למאבק הזה מתוך הקהילה שלי, מתוך הבית שלי, אבל מזמן הבנתי שזה לא סיפור מגזרי. זה לא סיפור רק של הקהילה האתיופית.

"בתקופה האחרונה, בכל פעם שיש אזעקות, רצתי לממ"ד עם הילדים שלי. חיבקתי אותם חזק, ליטפתי להם את השיער, והבטחתי להם: 'אל תדאגו, אימא כאן, הכול יהיה בסדר'. ובכל פעם כזאת, הלב שלי נשבר לרסיסים. כי חשבתי על בנצ'י.

"אנחנו לא כאן כדי לבקש רחמים. אנחנו לא מתחננים. אנחנו דורשים צדק! הגיע הזמן להפסיק להתייחס לתיק הזה כאל 'עוד תיק נעדרים'. המשחק הרגיל של המשטרה לא עובד כאן, והזמן שחולף הוא לא תחליף לצדק. מכאן, מהבמה הזאת, אנחנו דורשים פתרון מידי ויוצא דופן: הקמת צוות חקירה מיוחד, בשילוב ישיר של השב"כ".

ירוסלים קסאו, אחותה הבכורה של היימנוט שבשבוע שעבר קיבלה את אות הצטיינות הנשיא על השירות הלאומי שהיא עושה בירושלים, אמרה "היימי, אני מתגעגעת אליך. הייתי צריכה להתחיל ללמד אותך איך לסדר את השיער, איך להתאפר. את היית אמורה להיכנס איתי למיטה ולשאול שאלות של בנות וכל מה שאני יכולה לשאול זה איפה את ולמה לא עושים הכל בשבילך? אני מבטיחה לך שאנחנו עושים את הכל, זה לא פשוט אבל אנחנו מנסים! את תחזרי הביתה.

"היינו משפחה מאושרת, למדנו להיות ישראלים, להיות מכאן. היימנוט ידעה כבר עברית שוטפת,  ומישהו פשוט גנב אותה מאיתנו ובאותו רגע גם גנב את האושר שלנו ואת האור בעיניים של ההורים שלי. אני רוצה שנעזוב את מרכז הקליטה בצפת ושיהיה לנו בית שמח עם היימי, אני מבקשת עזרה, כי אנחנו לא יכולים לבד. אני יודעת שקשה פה לכולם, אני רואה כל יום חדשות ושומעת על החיילים, על מה שקורה בצפון אבל אצלנו חסרה גם אחותי והיא לבד, והיא בטח פוחדת, היא ממעליות מפחדת, אז מה עכשיו?"