נפתלי בנט, מועמד לראשות הממשלה בבחירות הבאות, הציג אתמול את "מהפכת ההסכם החדש" – תוכנית שהוא מגדיר כמהלך מקיף ל"תיקון המדינה". בפוסט שפרסם כתב: "תהיו איתי רגע, כי המהלך הזה עומד לשנות את החיים שלכם. אחרי כמעט 80 שנות מדינה, היום השקנו את מהפכת 'הסכם חדש' – מהלך מכונן לתיקון המדינה. אספר לכם בדיוק איך נתקן את כל התחומים במדינה, ואיך החיים ייראו אחרי התיקון".
אלא שמאחורי ההבטחה הגדולה לתיקון עומדת תוכנית שמעלה שאלות כבדות על דמותה של מדינת הרווחה בישראל, על האחריות של המדינה לאזרחיה, ועל המחיר שישלמו מי שכבר היום נמצאים בתחתית הסולם החברתי-כלכלי.
גם עו"ד לירן אבישר בן חורין פירטה, בריאיון ל'דה מרקר', את עיקרי "תוכנית התיקון לישראל", שבנט ביקש ממנה להוביל. לפי הכתבה, במסגרת העבודה על התוכנית בן חורין "הפגישה 250 בכירים והשלימה 22 תוכניות עבודה" לצורך מטרה ראויה זו.
רוב מכריע של ההמלצות מגיע מהימין הכלכלי
רוב מכריע של ההמלצות בתוכניות העבודה, כך נראה, מגיעות מבית המדרש של הימין הכלכלי, אפילו הקיצוני. ואכן, הגופים מטעם החברה האזרחית שהיו שותפים במהלך נמצאים במרכז המפה מבחינה כלכלית, ואף ימינה ממנה באופן מובהק, מכון קהלת למשל. מצער שלא היו מספיק נציגים המזוהים עם תפיסה סוציאל-דמוקרטית, וזאת בתוכנית שיזם מי שנתפס על ידי רבים כתקווה של מצביעים המשתייכים לפלג הליברלי, מימין ומשמאל, בישראל.
מבחר קטן, כי קצרה היריעה, מהתובנות וההצעות שהועלו בתוכניות אלה: מיצוי השתכרות ושירות צבאי יהיו תנאי לתמיכה בחרדים; הכנסה לנפש כבר לא תשמש קריטריון למתן תמיכה לתושבי ישראל; מערכת חינוך אחת, ללא תמיכה בזרמים בדלניים, תוך מתן חופש פעולה נרחב יותר לרשויות המקומיות ולמנהלי בתי הספר בניהול המערכת, כחלק מ"ביזור סמכויות הממשלה והפחתת רגולציה"; כינון חוקה לישראל ועוד.
רעיונות שכופרים באדנים הבסיסיים של מדינת רווחה
חלק מרעיונות אלה כופרים באדנים הבסיסיים של מדינת רווחה מודרנית. למשל: כיצד בדיוק יוגדר "מיצוי השתכרות", ומי יקבע האם המאמץ להשתכרות הוא מספיק? האם אדם צריך לקבל כל עבודה שמוצעת לו? ולאיזה מרחק מצופה ממנו לנסוע? האם אדם חייב לעבוד במשרה מלאה? מה בדבר מי שיש לו מוגבלות חלקית שאינה מאפשרת לו, מצד אחד, קבלת קצבת נכות, אך בהחלט מפריעה לו "למצות" יכולות בשוק העבודה? מה בדבר אנשים המטפלים בבני משפחה חולים? כיצד יפוצו מי שהמדינה טעתה בזיהוים? והחשוב ביותר – דרישה זו מתעלמת מצד הביקוש בשוק העבודה.
בפריפריה ישנם רבים שאינם יכולים "למצות השתכרות" לא מפני שאינם מעוניינים בכך, ולעיתים אפילו לא מפני שאינם מסוגלים, אלא בשל מצב שוק העבודה במקומות מגוריהם. כל השאלות הללו הן כבדות משקל, ועיסוק אמיתי בהן יעמיס בירוקרטיה ענפה ומסורבלת, שהצוות ששקד על התוכנית סולד ממנה.
ההצעה שלא להתחשב בהכנסה לנפש כדי להעניק סיוע מהווה גם היא תקדים קיצוני, שאינו עולה בקנה אחד עם אושיות מדינת הרווחה המודרנית ועם אף אחת מהמדינות המפותחות שמגדירות עצמן, מי יותר ומי פחות, ככאלה. העלמת מרכיב כזה ממתן סיוע לנזקקים היא לא פחות מסגירת שערי הביטחון הסוציאלי בישראל.
העמקת אי השוויון, כשישראל כבר מובילה בדירוג רמת העוני
בעוד שההצעה לקיום לימודי ליב"ה לכול מקובלת על מרבית האוכלוסייה בישראל, ההצעה להמשיך להעצים את סמכויות מנהלי בתי הספר משמעה המשך ההפרטה במערכת החינוך, והיא צפויה, על פי מחקרים רבים בתחום, להעמיק את אי-השוויון בחינוך, שהוא גם כך מהגבוהים בעולם.
כבר כיום, עוד לפני יישום תוכנית מעין זו או אפילו חלקים שלה, ישראל מובילה בשורה של מדדים כלכליים-חברתיים המצביעים על רמת סיוע נמוכה מדי לנזקקיה. כך, גם בניכוי הוצאות ביטחון, הוצאותיה לרווחה כאחוז מהתמ"ג הן מהנמוכות בעולם המערבי. שיעורי העוני בישראל, מנגד, ממקמים אותה בין 1 ל-3 המדינות שבהן רמת העוני של נפשות היא הגבוהה במדינות המפותחות. שיעורי העובדים והעובדות בשכר נמוך בישראל, עובדים במשרה מלאה, גם הם בין הגבוהים במערב, וכמובן רמת אי-השוויון בחינוך, פערי הנגישות לשירותי בריאות בפריפריה, פערי שכר מגדריים שגם הם מהגבוהים בעולם המפותח ועוד ועוד.
החזון אינו מביא בחשבון את העניים והמעמד הבינוני-נמוך
הניסוי שנעשה בתחום זה בתוכנית הכלכלית של 2002/2003, שבין היתר קיצצה באופן עמוק את קצבאות הילדים וקצבאות הבטחת ההכנסה, העלה במידה ניכרת את שיעורי העוני למשך יותר מעשור. מי יכול להעריך את ההשלכות של משפחות שנפלו למצב של עוני ושהו בו במשך שנים בעקבות הקיצוצים הנרחבים בתשלומי הרווחה מאותן שנים, גם אם בהמשך התמתנו שיעורי העוני? האם הוגי והוגות התוכנית הביאו בחשבון למעלה ממחצית מהאוכלוסייה הענייה וזו שבמעמד הבינוני-נמוך – שאינם שייכים למגזר מסוים, אך יטופלו על פי החזון ביד קשה?
למרבה הצער, נראה שהוגי התוכנית השאפתנית לא ראו לנגד עיניהם אף אחת מהעובדות ומהבעיות הללו. ואם כן ראו, ובכל זאת בחרו בתוכנית השופכת את התינוק עם המים, התהייה והאכזבה אפילו גדולות יותר.
לקראת הבחירות אנו מתבשרים כמעט מדי יום על גיוס של רכש חדש למפלגות המבקשות להתמודד מול הקואליציה הנוכחית. חלק מהמצטרפים החדשים מילאו שורה של תפקידי מפתח בשירות המדינה, ואין סיבה לחשוד שאינם מעוניינים בהסטת הספינה של המשק והמדינה לכיוונים מבטיחים ומעודדים. חשוב שכשהם מפשילים שרוולים לצורך זאת, יראו לנגד עיניהם את כלל האוכלוסייה בישראל.
ד"ר מירי אנדבלד-סבג היא חוקרת במרכז אדוה
