האתגרים שבהם נתקל איציק שחר בשנתו הראשונה כמנהל בית הספר השש-שנתי שער הנגב בעוטף עזה לא דומים כמעט לאף בית ספר אחר. "מצד אחד ניהלנו שגרה של בית ספר, כמו כל בית ספר", הוא מספר ל'דבר', "מצד שני, בתחילת השנה דפנה אליקים, חטופה ששבה, התחילה את שנת י"ב. המחנכת שלה הייתה גם המחנכת של אמילי דמארי, שכבר חזרה מהשבי, ומורה מקצועית של זיו וגלי ברמן, שאז עוד היו בשבי".

"כמנהל בית החינוך שער הנגב, עליי להוביל כאילו לא היה 7 באוקטובר, אבל לא לשכוח באף יום שהיה 7 באוקטובר", סיכם שחר את גישתו החינוכית בפוסט בפייסבוק לסיכום השנה. לדבריו, לאורך השנה הוא שם דגש על הציר החברתי-ערכי בפעילות בית החינוך. "השנה תלמידי בית הספר עיצבו לעצמם פעילויות. לדוגמא תלמידי שכבת י"ב קיבלה שבועיים של מכינה וטיול שנתי שכללו יום התנדבות בקהילה, פאנל העוסק בציונות ועוד. התלמידים אחראיים על הפעילות מההחלטה ועד הביצוע, עם הליווי של הצוות החינוכי כמובן ועם מגבלות של התכנים, מטרות והתקציב שאנחנו מגדירים".

פסיפס ישראלי

גם תלמידי שכבה ח' ארגנו יום שיא לעצמם בנושא השנתי שלהם, אנשים עם מוגבלויות. היום כלל הפנינג שבו כל כיתה הכינה תחנה המסבירה על מוגבלות אחרת אותה הם למדו במהלך השנה, ונגמר בהופעתה של להקת 'שלווה' המורכבת מאנשים עם מוגבלויות.

הנושא לא נבחר במקרה, והיה חלק מפרויקט חברתי אחר שנערך בבית הספר – 'פסיפס ישראלי', שבו כל שכבה התמקדה בחלק אחר של החברה ולמדה עליו לאורך כל שנת הלימודים. דוגמא נוספת לפרויקט היא שכבה ז' שלמדה על העליות השונות. "חשוב לי שהתלמידים ילמדו על החברה שלנו", אומר שחר, "ולא יהיו רק בתוך עצמם".

המעורבות בסביבה של התלמידים חשובה גם היא לשחר, ולכן בית הספר קיים האקתון שעסק בחיים בנגב המערבי ובמסגרתו התלמידים הצביעו על אתגרים והציעו להם פתרונות. האם הם יתממשו בפועל? שחר מחייך ומוסיף, "המשך יבוא".

"כשניהלתי את בית הספר בגזר הצטרפנו לצעדות לשחרור החטופים, שעכשיו הם התלמידים שלי"

בית החינוך שער הנגב משרת את תלמידי בית הספר המגיעים מיישובי מועצה אזורית שער הנגב, ביניהם קיבוץ כפר עזה שחבריו עתידים לחזור לבתיהם בקיץ, לדבריו. "כרגע רוב הקיבוץ נמצא בקיבוץ רוחמה, שגם הוא במועצה. נחל עוז חזרו במהלך השנה". בבית החינוך לומדים 1,020 תלמידים עם 150 אנשי צוות, מתוכם 135 מורים, והשאר מנהלה ומעטפת.

זהו בית הספר השני ששחר, 53, מנהל לאחר שניהל במשך שמונה שנים את התיכון של מועצה אזורית גזר במשך שמונה שנים. גם שם עניין אותו העיסוק החינוכי במלחמה. "החלטתי יחד עם הצוות החינוכי שכל בוקר ייפתח עם עדכון אקטואלי מהמלחמה ובהמשך הצטרפנו למאבק לשחרור החטופים בצעדות של תושבי העוטף והנוער, שהם בעצם התלמידים שלי עכשיו. כשסיימתי בגזר הבנתי שהמקום שלי הוא בשיקום קהילה באמצעות הכלי שיש לי, חינוך".

הוא גר במושב שריגים, ליד בית שמש, מרחק שעה נסיעה מבית הספר. "זו חלק מהבחירה", הוא אומר. את הפרידה מבית הספר הקודם, והחפיפה בשער הנגב, נאלץ לערוך בזום, בצל מבצע 'עם כלביא'.

עולם מושגים חדש של פוסט טראומה

שחר למד בבית הספר מהי פוסט טראומה, יום יום, ורכש עולם חדש של מושגים. "מעבר למעגל פגיעה ראשון, מי שבני משפחתם ממעגל ראשון נרצחו, ומעגל פגיעה שני, קרובים וחברים, המעגלים היותר ברורים, יש גם מעגל פגיעה שלישי ורביעי, שזה כל מי שהיה בשבעה באוקטובר, ש'רק' החזיק את הדלת של הממ"ד במשך כל השבת הזאת". עוד הוא למד שהמיפוי הראשוני של הפגיעות הוא רק צעד אחד בדרך לדיוק המענה לתלמיד. בית הספר מלווה על ידי השירות הפסיכולוגי ייעוצי של המועצה ומעניק מענים נפשיים לתלמידים, "מן הסתם יותר מבתי ספר אחרים".

הוא מדגיש כי המענה הנפשי הוא גם לצוות בית הספר ומספר על אחד המענים. "חילקנו את הצוות לקבוצות, וכל פעם קבוצה אחרת נסעה לריטריט של יומיים בחמישי ושישי, שאותו ארגנה עמותת 'משיב הרוח'". בפוסט לסיכום השנה שכתב סיפר כי הצוות ביקש מראש לא לדבר על 7 באוקטובר, "אבל אז, כשמתחילים לדבר, הכול נפתח. כל מה שנשמר בבטן, והדמעות זולגות".

מועדים שונים לאורך השנה מעלים את ההתמודדות, כמו ציון יום הזיכרון לטבח ב-7 באוקטובר. "מעבר למה עושים בטקס עצמו", מספר שחר, "יש שאלה על מה השיחות בכיתות ואיתור התלמידים שאולי כדאי שיוותרו על התהליך הזה, או לחשוב יחד איתם מי יכול ללוות אותם בימים האלו. שאלות דומות יכולות לעלות בטקס יום הזיכרון לחללי צה"ל או במסע לפולין, שם השאלות על ההשוואה לשבעה באוקטובר עומדות באוויר".

לפעמים, הוא אומר, זה פשוט בתיווך הרגישות הנדרשת, למשל בעבודה עם גופים חיצוניים. "מדריכה של חברה שעבדנו איתה בטיול השנתי פלטה אמירה אומללה במהלך פעילות היכרות לקראת הטיול", הוא אומר. "למדנו שצריך לתדרך לפני".

"המשקל של חינוך משמעותי בבחירה להישאר כאן"

לצידו, הוא מספר, פועלים אנשים רבים, בצוות בית הספר ומחוצה לו. "בית החינוך מורכב מאנשי חינוך נהדרים ,צוות הנהלה עוטף והנהגת הורים מופלאה. בלעדיהם לא הייתי עומד באתגרים שלפתחנו". נוסף על כך, בבית הספר פועלים גורמים נוספים כמו שנות שירות של צעירים ומבוגרים, חיילי פרק משימה של הנח"ל ופרויקט 'יחד' של משרד החינוך הפועל בבתי הספר בנגב המערבי ובגבול הצפון. בנוסף לשותפים המקומיים יש את ארגון המנהלים 'מנהיגים' בו שחר ממלא תפקיד בכיר, שם הוא יכול לשתף בדילמות שלו מנהלים אחרים.

"אחרי שאנשים עברו את מה שהם עברו ובחרו לחזור", אומר שחר, "ברור לי שהמשקל של חינוך משמעותי בבחירה שלהם להישאר, ושם אני נכנס: לעשות את הכי טוב שאני יכול בהובלת הקהילה הזאת, שנכנסה לי עמוק ללב ולנשמה, וגורמת לי לקום, יום־יום, לעשייה ממלאת משמעות".