נבחרת ישראל בכדורשער הבטיחה את הכרטיס למשחקים הפראלימפיים בלוס אנג'לס 2028 אחרי ניצחון דרמטי על ארה"ב בחצי גמר אליפות העולם בסין. שער ניצחון של אלהאם מחאמיד רוזין אושר תחילה, אך בוטל בעקבות ערעור אמריקאי; אחרי שלוש שעות המתנה, הארכה ופנדלים, ישראל ניצחה 5:7 ועלתה לגמר.

ענף הכדורשער הוא ייחודי לספורט הפראלימפי, ומיועד לספורטאים וספורטאיות עם לקויות ראייה ועיוורון. במהלך התחרות הספורטאים משחקים עם כיסוי עיניים על מנת להשוות את רמת העיוורון אצל כולם. את מיקום השער הם מזהים על פי סימון על המגרש, ואת מיקום הכדור על פי הפעמונים שבתוכו.

לאורך חצי הגמר הובילה ישראל על ארה"ב, אך האמריקאיות צמצמו את הפער וחמש שניות לסיום השוו ל-5:5. שתי שניות לסיום זרקה מחאמיד רוזין מקו הרוחב, והכדור עבר את קו השער רגע לפני תום הזמן החוקי – שער שנראה כמו שער הניצחון.

השער אושר – ואז בוטל בעקבות ערעור

"זה באמת היה משחק מטורף", שחקנית נבחרת ישראל בכדורשער, הדס בר ניצן, מספרת ל'דבר'. "השער של אלהאם היה משהו שאי אפשר היה לדמיין אותו. חיכינו שנייה, השופטים הכריזו שהכדור נכנס לפני הסיום, ובעצם זה גול. ואז חגגנו והיינו באופוריה מטורפת".

חברות הנבחרת חגגו את העלייה לגמר אליפות העולם בכדורשער שנערכה בסין. כאשר חברות הנבחרת החלו להתכונן לנסיעה חזרה למלון, מאמן הנבחרת, רז שוהם, הודיע במפתיע שארה"ב ערערה על התוצאה, והוחלט לבטל את שער הניצחון ולשחק את שתי השניות האחרונות מחדש. "זה היה פשוט דיכאון, אחרי שכבר היינו בטוחות שהשגנו את הכרטיס ללוס אנג'לס 28, שמו אותנו בחדר ואמרו לנו לחכות עד שניתן יהיה לחדש את המשחק", נזכרת בר ניצן. הן נאלצו לחכות שלוש שעות עד חידוש המשחק.

באותם רגעים קשים הגיעו בנבחרת להחלטה ששום דבר לא יעצור אותן בדרך לגמר: "ניצחנו אותן כבר פעמיים. אז ננצח אותן גם בפעם השלישית. הן רוצות לעשות את זה בדרך הקשה, הן יעשו את זה בדרך הקשה".

"לא כולם היו מצליחים להרים את עצמם ולנצח"

לאחר שיום המשחקים נגמר והשידור הישיר הופסק, שתי הנבחרות הוחזרו למגרש. ישראל חזרה נחושה לנצח את המשחק והחזיקה מעמד עד סיום ההארכה. "המשחק הגיע לפנדלים. כל שחקנית זורקת פעם אחת ומגנה פעם אחת על השער", מסבירה בר ניצן את הדרמה שהתחוללה בסיום. "ליהיא בן דוד עלתה ראשונה, עצרה את הפנדל והבקיעה. אלהאם ורוני אוחיון עלו אחריה, הן עצרו את הפנדלים, אך לא הבקיעו. אני עליתי, עצרתי את הפנדל והכנסתי גול. התיישבתי על הספסל, ועוד לא עיכלתי שניצחנו. השופטים שרקו שזה נגמר ואז כל הרגשות התפרצו. אני לא אשכח את זה בחיים, זה היה מטורף".

מה שהיה יכול לרסק כל נבחרת אחרת הפך להפגנה של עוצמה מנטלית יוצאת דופן. ישראל ניצחה את המשחק 5:7 ועלתה לגמר אליפות העולם. "לא כולם היו מצליחים להרים את עצמם ולנצח. מה שעשינו הוא באמת מטורף", היא מסכמת.

בר ניצן, בת 21 ממושב יונתן שברמת הגולן, היא לבקנית ובעלת לקות ראייה. את דרכה הספורטיבית החלה בגיל 13 יחד עם אחותה התאומה שי, בקבוצת שחייה פראלימפית ליד צמח. "תמיד אהבנו להיות במים, אמא שלנו הייתה מורה לשחייה", היא מספרת. "כילדות אהבנו לראות את תחרויות השחייה באולימפיאדה וחלמנו להגיע לשם, אבל בגלל לקות הראייה לא חשבנו שזה אפשרי. שם גילינו בפעם הראשונה שיש דבר כזה ספורט פראלימפי".

ניצן שחתה שלוש שנים, אך אז פרצה מגפת הקורונה. התקופה הקיצונית, שהקשתה על המשך האימונים, בשילוב עם כך שהתאומות היו השחייניות לקויות הראייה היחידות בארץ, הובילו את בר ניצן לפרוש משחייה.

"הבנתי שזה הספורט שאני צריכה לעשות בחיים"

חצי שנה לאחר מכן היא הגיעה ליום חשיפה לספורט שמיועד לעיוורים ולקויי ראייה בנצרת. שם היא פגשה לראשונה את הכדורשער מקרוב – הענף שבו תתאהב ותהפוך לסגנית אלופת העולם. "ידעתי שזה דורש לעצור כדור עם הגוף, וזה נורא הפחיד אותי שזה כואב, לא רציתי את זה".

הפחד התחלף באהבה גדולה, כשהיא התנסתה לראשונה במשחק. "אבא שלי אסף אותי. ואמרתי לו, אבא, אין מה לנסוע שלוש שעות וחצי לכל כיוון. אבל הוא אמר שאין מה להפסיד, ונסענו. כשניסיתי את הענף בפעם הראשונה, משהו קרה. אני זוכרת שהבנתי שזה הספורט שאני צריכה לעשות בחיים. זה היה בתקופה שהבנות היו במשחקים האולימפיים בטוקיו. אני זוכרת את זה היטב וזה נתן השראה מטורפת".

בר ניצן הצטרפה לנבחרת העתודה, ואחרי עשרה אימונים בלבד כבר הצטרפה לנסיעה של העתודה לתחרות בספרד. "לא באמת שיחקתי הרבה, וגם חוקי המשחק עוד לא היו לגמרי ברורים לי, אבל הנסיעה הזו נתנה לי בוסט מטורף".

אחרי המשחקים הפראלימפיים בפריז 2024 החלה בנבחרת ישראל תקופת התחדשות, כששחקניות מהעתודה השתלבו בהדרגה בסגל הבוגרת. בר ניצן הייתה אחת מהן. עוד לפני שהצטרפה באופן רשמי, היא וחברותיה מהעתודה ליוו את הנבחרת בפריז מהיציע ועודדו אותה לאורך הטורניר. "העובדה שכבר הכרנו את הבנות מהבוגרת עזרה. ראינו אותן משלב הבתים, ליווינו את כל התהליך שהן עברו ודחפנו אותן בכל הכוח".

ההיכרות המוקדמת הפכה את המעבר לבוגרת לטבעי יותר. "זה שילוב שעובד טוב, גם כי אנחנו חברות וגם כי אנחנו לומדות הרבה מהניסיון שהוותיקות מביאות איתן. יש שאלות שלפעמים גם המאמנים לא ידעו לענות עליהן, ולשחקנית תהיה תשובה מדויקת ומותאמת יותר".

המבחן הראשון של הסגל המתחדש הגיע באוקטובר 2025, באליפות אירופה בפינלנד. אלהאם מחאמיד רוזין ורוני אוחיון הוותיקות הובילו את הנבחרת, ולצידן שיחקו בר ניצן, שירה עטייה, רעות ארצי וסלסביל סועאד. הנבחרת העפילה עד לגמר, שם נעצרה על ידי האלופה האולימפית טורקיה. "עד אז רק ראינו אותן משחקות, ובאליפות אירופה הרגשנו לראשונה לחץ לצד המחויבות להביא הישגים. היינו נבחרת טובה ומגובשת חברתית. אלהאם ורוני היו שם כדי לתמוך בנו מנטלית ולתרום מהניסיון שלהן. זאת הייתה תחושה מטורפת שעלינו לגמר".

התפקיד שבר ניצן ממלאת בנבחרת הוא תפקיד הסנטרית, שאותו היא מתארת כעמדה שמחייבת ריכוז, שמיעה חדה ותקשורת בלתי פוסקת עם שאר השחקניות. "בסופו של דבר, הסנטרית היא סוג של מאמנת על המגרש". מכיוון שחוקי המשחק אוסרים על המאמנים לדבר במהלך ההתמודדות, האחריות הטקטית נופלת על כתפיה. "כולן עושות הגנה, אבל התפקיד שלי הוא להיות באמצע, לרכז את החלק ההגנתי ולזהות משמיעה בלבד מאיזה צד הכדור של ההתקפה יוצא ולאן הוא מגיע".

התקשורת, לדבריה, היא המפתח. "אם יש חור בצד ימין ותוכנית המשחק אומרת שצריך לתקוף שם, אני חייבת לדווח לבנות לאן הן מגיעות כדי שיהיו מדויקות. כשהכדור נעצר אני אומרת להן לאן הגיעו, והן עושות את ההתאמות לזריקה הבאה. זה להיות התחליף של המאמן בזמן אמת ולהעביר כמה שיותר מידע. כרגע אני עוד צעירה, אז אני עוד לומדת ומתמקצעת בתפקיד. יש לי עוד ניסיון לצבור".

ההכנות לטורניר נערכו בצל המציאות הביטחונית בישראל

לאליפות העולם הגיעה הנבחרת עם מטרה אחת ברורה: להשיג את הכרטיס למשחקים הפראלימפיים בלוס אנג'לס 2028. ההכנות לטורניר לא היו פשוטות ונערכו בצל המציאות הביטחונית המורכבת בישראל. "כשהייתה המתיחות מול איראן, עשינו מחנות אימונים אינטנסיביים. ישנו כמה ימים יחד והתאמנו מתוך ציפייה להגיע לגמר ולהבטיח את הכרטיס. הצלחנו לעמוד במשימה".

ישראל פתחה בצורה נהדרת את אליפות העולם עם ניצחונות בשלב הבתים: 2:12 על ארגנטינה, 2:9 על קוריאה הדרומית ו-5:6 בקרב על ראשות הבית מול ארה"ב. ברבע הגמר ישראל ניצחה 4:6 את קנדה, ובחצי הגמר ניצחה 5:7 בפנדלים את ארה"ב. במשחק הגמר הפסידה 12:4 לסין המארחת. סגל הנבחרת לתחרות שהסתיימה לפני שבועיים היה: ליהיא בן דוד, אלהאם מחאמיד רוזין, רוני אוחיון, הדס בר ניצן, שירה עטייה וסלסביל סואד.

"ברור שאם כבר הגענו לגמר, אז את רוצה גם לנצח. אבל מן הסתם, הדבר החשוב הוא הכרטיס ללוס אנג'לס. ויש לנו עכשיו שנתיים להתאמן. אנחנו רק בתחילת הדרך, וזה מטורף לאן הגענו. אנחנו הצעירות צריכות להמשיך להשתפר, ואני בטוחה שעוד שנתיים נהיה הרבה יותר טובות וניראה ממש אחרת".