הדס בר ניצן, שחקנית נבחרת ישראל בכדורשער, היא חלק מהנבחרת שהבטיחה כרטיס למשחקים הפראלימפיים בלוס אנג'לס 2028 אחרי ניצחון דרמטי על ארה"ב בחצי גמר אליפות העולם בסין. בראיון ל'דבר' היא מספרת על הדרך משחייה פראלימפית לכדורשער, על התפקיד המרכזי שלה כסנטרית, ועל הרגעים שבהם שער הניצחון של הנבחרת רגע לפני שריקת הסיום אושר, ולאחר מכן בוטל, והנבחרת נדרשה להרים את עצמה מחדש –  והצליחה לנצח.

"זה באמת היה משחק מטורף", מספרת בר ניצן על משחק חצי הגמר מול ארה"ב. ישראל הובילה לאורך המשחק, אך האמריקאיות צמצמו את הפער, וחמש שניות לסיום השוו ל-5:5. אבל שתי שניות לסיום זרקה אלהאם מחאמיד רוזין מקו הרוחב, והכדור עבר את קו השער רגע לפני תום הזמן החוקי – שער שנראה כמו שער הניצחון. השער אושר תחילה, אך בוטל בעקבות ערעור אמריקאי; רק אחרי שלוש שעות המתנה, הארכה ופנדלים, ישראל ניצחה 5:7 ועלתה לגמר.

"השער של אלהאם היה משהו שאי אפשר היה לדמיין אותו", נזכרת בר ניצן, "חיכינו שנייה, השופטים הכריזו שהכדור נכנס לפני הסיום, ובעצם זה גול. ואז חגגנו והיינו באופוריה מטורפת".

אבל אחרי החגיגות, כאשר השחקניות החלו להתכונן לנסיעה חזרה למלון, הודיע במפתיע מאמן הנבחרת, רז שוהם, שארה"ב ערערה על התוצאה, והוחלט לבטל את שער הניצחון ולשחק את שתי השניות האחרונות מחדש. "זה היה פשוט דיכאון, אחרי שכבר היינו בטוחות שהשגנו את הכרטיס ללוס אנג'לס 28", מספרת בר ניצן, "שמו אותנו בחדר ואמרו לנו לחכות עד שניתן יהיה לחדש את המשחק"

הן נאלצו לחכות שלוש שעות עד חידוש המשחק. באותם רגעים קשים, הגיעו בנבחרת להחלטה ששום דבר לא יעצור אותן בדרך לגמר: "ניצחנו אותן כבר פעמיים. אז ננצח אותן גם בפעם השלישית. הן רוצות לעשות את זה בדרך הקשה, נעשה את זה בדרך הקשה".

"לא כולם היו מצליחים להרים את עצמם ולנצח"

לאחר שיום המשחקים נגמר והשידור הישיר הופסק, שתי הנבחרות הוחזרו למגרש. ישראל חזרה נחושה לנצח את המשחק, והחזיקה מעמד עד סיום ההארכה. "ואז המשחק הגיע לפנדלים. כל שחקנית זורקת פעם אחת ומגנה פעם אחת על השער", מסבירה בר ניצן את הדרמה שהתחוללה בסיום. "ליהיא בן דוד עלתה ראשונה, עצרה את הפנדל והבקיעה. אלהאם ורוני אוחיון עלו אחריה, הן עצרו את הפנדלים, אך לא הבקיעו. אני עליתי, עצרתי את הפנדל והכנסתי גול. התיישבתי על הספסל, ועוד לא עיכלתי שניצחנו. השופטים שרקו שזה נגמר ואז כל הרגשות התפרצו. אני לא אשכח את זה בחיים, זה היה מטורף".

מה שהיה יכול לרסק כל נבחרת אחרת הפך להפגנה של עוצמה מנטלית יוצאת דופן. ישראל ניצחה את המשחק 5:7 ועלתה לגמר אליפות העולם. "לא כולם היו מצליחים להרים את עצמם ולנצח", היא מסכמת, "מה שעשינו הוא באמת מטורף".

משחייה פראלימפית לכדורשער: "הבנתי שזה הספורט שאני צריכה לעשות בחיים"

בר ניצן, בת 21 ממושב יונתן שברמת הגולן, היא לבקנית ובעלת לקות ראייה. את דרכה הספורטיבית החלה בגיל 13 יחד עם אחותה התאומה שי, בקבוצת שחייה פראלימפית ליד צמח. "תמיד אהבנו להיות במים, אמא שלנו הייתה מורה לשחייה", היא מספרת. "כילדות אהבנו לראות את תחרויות השחייה באולימפיאדה וחלמנו להגיע לשם, אבל בגלל לקות הראייה לא חשבנו שזה אפשרי. שם גילינו בפעם הראשונה שיש דבר כזה ספורט פראלימפי".

ניצן שחתה שלוש שנים, אך אז פרצה מגפת הקורונה. התקופה הקיצונית, שהקשתה על המשך האימונים, בשילוב עם כך שהתאומות היו השחייניות לקויות הראייה היחידות בארץ, הובילו את בר ניצן לפרוש משחייה.

חצי שנה לאחר מכן היא הגיעה ליום חשיפה לספורט שמיועד לעיוורים ולקויי ראייה בנצרת. שם היא פגשה לראשונה את הכדורשער מקרוב – הענף שבו תתאהב ותהפוך לסגנית אלופת העולם. "ידעתי שזה דורש לעצור כדור עם הגוף, וזה נורא הפחיד אותי שזה כואב, לא רציתי את זה".

הפחד התחלף באהבה גדולה, כשהיא התנסתה לראשונה במשחק. "אבא שלי אסף אותי. ואמרתי לו, אבא, אין מה לנסוע שלוש שעות וחצי לכל כיוון. אבל הוא אמר שאין מה להפסיד, ונסענו. כשניסיתי את הענף בפעם הראשונה, משהו קרה. אני זוכרת שהבנתי שזה הספורט שאני צריכה לעשות בחיים. זה היה בתקופה שהבנות היו במשחקים האולימפיים בטוקיו. אני זוכרת את זה היטב וזה נתן השראה מטורפת".

ענף הכדורשער הוא ייחודי לספורט הפראלימפי, ומיועד לספורטאים וספורטאיות עם לקויות ראייה ועיוורון. במהלך התחרות הספורטאים משחקים עם כיסוי עיניים על מנת להשוות את רמת העיוורון אצל כולם. את מיקום השער הם מזהים על פי סימון על המגרש, ואת מיקום הכדור על פי הפעמונים שבתוכו.

בר ניצן הצטרפה לנבחרת העתודה, ואחרי עשרה אימונים בלבד כבר הצטרפה לנסיעה של העתודה לתחרות בספרד. "לא באמת שיחקתי הרבה, וגם חוקי המשחק עוד לא היו לגמרי ברורים לי, אבל הנסיעה הזו נתנה לי בוסט מטורף".

"ללמוד מהניסיון של הוותיקות": מהעתודה לנבחרת הבוגרת ולגמר אליפות אירופה

אחרי המשחקים הפראלימפיים בפריז 2024 החלה בנבחרת ישראל תקופת התחדשות, כששחקניות מהעתודה השתלבו בהדרגה בסגל הנבחרת הבוגרת. בר ניצן הייתה אחת מהן. עוד לפני שהצטרפה באופן רשמי, היא וחברותיה מהעתודה ליוו את הנבחרת בפריז מהיציע ועודדו אותה לאורך הטורניר. "העובדה שכבר הכרנו את הבנות מהבוגרת עזרה. ראינו אותן משלב הבתים, ליווינו את כל התהליך שהן עברו ודחפנו אותן בכל הכוח".

ההיכרות המוקדמת הפכה את המעבר לבוגרת לטבעי יותר. "זה שילוב שעובד טוב, גם כי אנחנו חברות וגם כי אנחנו לומדות הרבה מהניסיון שהוותיקות מביאות איתן. יש שאלות שלפעמים גם המאמנים לא ידעו לענות עליהן, ולשחקנית תהיה תשובה מדויקת ומותאמת יותר".

המבחן הראשון של הסגל המתחדש הגיע באוקטובר 2025, באליפות אירופה בפינלנד. אלהאם מחאמיד רוזין ורוני אוחיון הוותיקות הובילו את הנבחרת, ולצידן שיחקו בר ניצן, שירה עטייה, רעות ארצי וסלסביל סועאד. הנבחרת העפילה עד לגמר, שם נעצרה על ידי האלופה האולימפית טורקיה. "עד אז רק ראינו אותן משחקות, ובאליפות אירופה הרגשנו לראשונה לחץ לצד המחויבות להביא הישגים. היינו נבחרת טובה ומגובשת חברתית. אלהאם ורוני היו שם כדי לתמוך בנו מנטלית ולתרום מהניסיון שלהן. זאת הייתה תחושה מטורפת שעלינו לגמר".

התקשורת היא המפתח

התפקיד שבר ניצן ממלאת בנבחרת הוא תפקיד הסנטרית, שאותו היא מתארת כעמדה שמחייבת ריכוז, שמיעה חדה ותקשורת בלתי פוסקת עם שאר השחקניות. "בסופו של דבר, הסנטרית היא סוג של מאמנת על המגרש". מכיוון שחוקי המשחק אוסרים על המאמנים לדבר במהלך ההתמודדות, האחריות הטקטית נופלת על כתפיה. "כולן עושות הגנה, אבל התפקיד שלי הוא להיות באמצע, לרכז את החלק ההגנתי ולזהות משמיעה בלבד מאיזה צד הכדור של ההתקפה יוצא ולאן הוא מגיע".

התקשורת, לדבריה, היא המפתח. "אם יש חור בצד ימין ותוכנית המשחק אומרת שצריך לתקוף שם, אני חייבת לדווח לבנות לאן הן מגיעות כדי שיהיו מדויקות. כשהכדור נעצר אני אומרת להן לאן הגיעו, והן עושות את ההתאמות לזריקה הבאה. זה להיות התחליף של המאמן בזמן אמת ולהעביר כמה שיותר מידע. כרגע אני עוד צעירה, אז אני עוד לומדת ומתמקצעת בתפקיד. יש לי עוד ניסיון לצבור".

"עוד שנתיים נהיה הרבה יותר טובות וניראה ממש אחרת"

לאליפות העולם הגיעה הנבחרת עם מטרה אחת ברורה: להשיג את הכרטיס למשחקים הפראלימפיים בלוס אנג'לס 2028. ההכנות לטורניר לא היו פשוטות ונערכו בצל המציאות הביטחונית המורכבת בישראל. "כשהייתה המתיחות מול איראן, עשינו מחנות אימונים אינטנסיביים. ישנו כמה ימים יחד והתאמנו מתוך ציפייה להגיע לגמר ולהבטיח את הכרטיס. הצלחנו לעמוד במשימה".

ישראל פתחה בצורה נהדרת את אליפות העולם עם ניצחונות בשלב הבתים: 2:12 על ארגנטינה, 2:9 על קוריאה הדרומית ו-5:6 בקרב על ראשות הבית מול ארה"ב. ברבע הגמר ישראל ניצחה 4:6 את קנדה, ובחצי הגמר, אחרי הדרמה של פסילת שער הניצחון, השחקניות גברו בפנדלים 5:7 על ארה"ב. במשחק הגמר הפסידה הנבחרת 12:4 לסין המארחת. אך ההפסד לא שינה את ההישג המרכזי של הטורניר: הכרטיס ללוס אנג'לס כבר הובטח בחצי הגמר. סגל הנבחרת לתחרות שהסתיימה לפני שבועיים היה: ליהיא בן דוד, אלהאם מחאמיד רוזין, רוני אוחיון, הדס בר ניצן, שירה עטייה וסלסביל סואד.

"ברור שאם כבר הגענו לגמר, אז את רוצה גם לנצח. אבל מן הסתם, הדבר החשוב הוא הכרטיס ללוס אנג'לס. ויש לנו עכשיו שנתיים להתאמן. אנחנו רק בתחילת הדרך, וזה מטורף לאן הגענו. אנחנו הצעירות צריכות להמשיך להשתפר, ואני בטוחה שעוד שנתיים נהיה הרבה יותר טובות וניראה ממש אחרת".