"נוהל חל"ת בלחיצת כפתור שיזם האוצר, משרת בסופו של דבר גורם אחד בלבד – משרד האוצר", אמר אדם בלומנברג, סמנכ"ל כלכלה ומדיניות בהסתדרות ומנכ"ל האגף לאיגוד מקצועי בכנס האגודה לחקר יחסי העבודה שהתקיים היום (שני) באוניברסיטת תל אביב. "היינו רוצים לשאוף למודל הגרמני של 'תעסוקה גמישה'. אני מקווה שבשנים הקרובות נצליח לפרוץ את זה".
בלומנברג הדגיש כי נוהל חל"ת בלחיצת כפתור של האוצר, אולי מקצר את תהליכי החקיקה של הקלות בחל"ת במספר ימים בודדים בכל אירוע חירום, אבל לדבריו "הוא למעשה מחשק את השחקנים החברתיים בעתות חירום ולא באמת מגביר את הוודאות. הדבר המשמעותי במענה בזמני חירום הוא דווקא הפרטים הקטנים – ולא תמיד 'חל"ת למי שנעדר מעבודתו 14 יום' נותן את המענה הזה", הסביר בלומנברג.
בלומנברג הזכיר כי מנגנון ההקלות בחל"ת נוצר בתקופת הקורונה, אז הזכאות לדמי אבטלה לעובד שהוצא לחל"ת הייתה בתנאי ששהה בחל"ת 30 יום רצופים. במלחמת 'חרבות ברזל' קוצר המודל ל-14 יום, שהפכו מאז ל'ברירת המחדל' שעולה פעם אחר פעם באירועי חירום נוספים. "בעם כלביא הנחיות פיקוד העורף השתנו תוך כדי המלחמה – נלחמנו והגענו לתיקון שזה יהיה 10 ימי חל"ת מתוך 12 ימי המבצע. בשאגת הארי ברירת המחדל שוב הייתה 14, אבל בגלל שבחמשת הימים הראשונים כל המשק היה סגור ולאחר מכן אפשרו לפתוח את חלקו, הצחנו להגיע להסכמות לגבי מי שהוצא לחל"ת רק בחמשת הימים הללו. לכן אני חושב שתקנות שמגדירות מראש דרישה ל-14 ימי חל"ת כתנאי לקבלת דמי אבטלה למעשה מחשקת מראש את השיח ולא מגבירות את הוודאות".
עו"ד מיכל וקסמן חילי, מנהלת אגף עבודה ומשאבי אנוש בהתאחדות התעשיינים הדגישה אף היא כי מדובר בהישג משמעותי של השחקנים החברתיים – המעסיקים וההסתדרות, שהצליחו לגרום לכך שתהיה הלימה בין תקנות הזכאות לדמי אבטלה בחל"ת לימים בהם חלו הגבלות פיקוד העורף בעם כלביא ובשאגת הארי. "אני חושבת שאם ממשיכים עם המנגנון הזה, חשוב שיתאפשר חל"ת גמיש ולא רצוף, שנותן מענה גם לעובדים שעובדים לסירוגין", הדגישה, והוסיפה אף היא שמודל של תעסוקה גמישה, במסגרתו העובדים יכולים להמשיך לעבוד גם במצב של הפחתת שעות ומפוצים רק על היקף השעות שהופחת להם מקופת המדינה – הוא מודל נכון יותר, אולם בשלב זה לדבריה האוצר מתנגד לו.
"העמדה שהכפתור שלוחצים עליו שלכאורה יכול לתת מענה עתידי לכל מצבי החירום העתידיים הוא לא באמת אפשרי ונכון, והוא גם מכווין התנהגות בצורה שעשויה להיות לא רצויה" הוסיפה. "אסור להגיע למצב שאנשים לא חוזרים לעבודה כשאפשר, רק כי הם חוששים שהזכאות שלהם לחל"ת תיפגע". וקסמן חילי הדגישה שלמרות השיפוי של מעסיקים בגובה 20% מהשכר של חיילי מילואים עבור עלויות הזכויות הסוציאליות שלהם, בפועל מעסיקים רבים נושאים בעלויות גבוהות באופן משמעותי – וקראה לממשלה להרחיב את השיפוי לגובה ההוצאות המלא של המעסיקים.
עו"ד דיאנה בארון מקו לעובד, הדגישה מנגד כי המצב שבו אופן הפיצוי הכלכלי לעובדים בגין תקופות חירום אינו ברור, ומוסדר פעמים רבות באופן רטרואקטיבי – מביא לכך שעובדים רבים ואף מעסיקים מצויים בחוסר וודאות משמעותי עם כל אירוע חירום. "בשלושת החודשים הראשונים של חרבות ברזל קיבל קו לעובד פניות של 1,500 ישראלים, ש-75% מהן עסקו בנושא של שכר ופגיעה בהכנסה. העובדים שפנו אלינו הם המוחלשים ביותר במשק – עובדי קבלן, עובדים שעתיים, עובדים שלחלקם קושי באוריינות דיגיטלית או שפתית. בחודשים הללו היו לנו מעט מאוד תשובות לתת להם כי מארג הזכויות היה עדיין מאוד לא ברור".
לדבריה, אף שחוק הגנה על עובדים בשעת חירום אוסר על פיטורי עובד שנעדר מעבודתו על רקע הנחיות פיקוד העורף או על רקע הצורך לשמור על ילדיו בשל סגירת המסגרות החינוכיות בחירום – הסדרת הזכאות לפיצוי כלכלי או לשכר בגין תקופות אלו מוסדרת על פי רוב רק בדיעבד, בתקנות או בהסכמים קיבוציים וצווי הרחבה.
"טיפלתי בין היתר בעובדת שעתית בעסק קטן בצפון, שבן זוגה בשירות ביטחוני, והמעסיקה שלה לא הוציאה אותה לחל"ת והמשיכה להעסיק אותה בהיקף שעות נמוך. כשפנתה אליה אחר כך וביקשה השלמה לשכר – המעסיקה אמרה לה שהיא לא זכאית. למרבה המזל הייתה לאותה עובדת מספיק אוריינות כדי לדעת שהיא כן זכאית ולפנות אלינו".
לדבריה, מדובר היה על סכום של כ-3,000 שקלים – סכום לא גדול אך משמעותי לאותה עובדת שעתית, עם השלכות מיידיות על רמת חייה. "במסגרת המו"מ שניהלתי בשמה עם המעסיקה, מצאתי את עצמי מזכירה לה שיש לה דד ליין להגשת בקשה למס רכוש לפיצוי בגין תשלום השכר לעובדת. זה סוג האתגרים שעובדים שעתיים נתקלים בהם בשעת חירום". עובד אחר שליוותה, בן 67, עובד קבלן במפעל בעוטף, התקשה לקבל את המענק לעובדים בגילו שהוצאו לחל"ת מהביטוח הלאומי, שכן המעסיק שלו סירב לתת לו מכתב המציין שיצא לחל"ת.
"במאמר שאני צפויה לפרסם בכתב העת 'עבודה, חברה ומשפט', אני מציעה לבחון את הסדרת הנושא דרך שלושה קריטריונים: צריך לראות איך ההסדר משפיע על החוסן והביטחון התעסוקתי של עובדים – שני פרמטרים שההוצאה לחל"ת מאוד פגעה בהם דווקא בעת חירום; צריך לבחון איך ההסדרה משפיעה ספציפית על אוכלוסיות מוחלשות כמו עובדי קבלן ועובדים שעתיים, ולבסוף, חשוב לבחון כיצד ההסדרה משפיעה גם על מעסיקים קטנים, שהרבה פעמים תלויים בפיצויים או בשיפוי מצד המדינה כדי שיוכלו בכלל לשלם לעובדים שנעדרים מעבודתם בחירום" אמרה בארון.
"כשמדובר במלחמה נמשכת, הכרוכה בבעיות כלכלה ומשק בארץ כולה, ולרבות בנושא יחסי העבודה בה; ברי, שהמדינה כשלעצמה, כפי שמוכיחה המציאות, אינה מסוגלת לספק פתרון מיטבי", אמר נשיא בית הדין הארצי לעבודה לשעבר, השופט בדימוס יגאל פליטמן. "במצב כזה הפתרון המתבקש הוא שילוב ידיים בין גופי המשק העיקריים המניעים את הכלכלה אצלנו, במילים אחרות: ההסתדרות וארגוני המעסיקים. ראוי שהמדינה ומלכתחילה, תצטרף לשיח הבין ארגוני הזה, וכל צדדיו יחתמו על אמנה לשיתוף פעולה כל עוד המלחמה נמשכת; וישקלו בנוסף, הקמת צוותי משימה מקצועיים שידעו לטפל ולסייע, במתן מענה מהיר למקומות עבודה, על פי איפיונם ומיקומם, ובהתאם לצרכי השעה המשתנים".
פליטמן הדגיש את החשיבות בעיתות חירום של הסדרת הסוגיות ביחסי העבודה העולות מהמלחמה בהסכמים קיבוציים, בצווי הרחבה ובחקיקה מוסכמת. "ראוי לצרף לשיתוף הפעולה, ההידברות והמשא ומתן בין כל הגופים הללו , גם את המוסד לביטוח לאומי; כך שאפשר שלמטלותיו המרובות לעת הזאת תתווסף מטלה נוספת, של גביית דמי ביטוח נזקי מלחמה וחלוקתם על פי קריטריונים סוציאליים".
גלעד ווירגין מאגף שכר והסכמי עבודה באוצר הדגיש שבגיבוש מתווה החירום במגזר הציבורי הנחה את משרד האוצר הרצון לשמר את האתוס של מעסיק חיוני במגזר הציבורי. "עובדים ברשויות המקומיות ובמערכת הבריאות הם שמגיעים ראשונים לזירת הפגיעות ונותנים מענה בחירום. אחד הדברים שהיו לנו חשובים זה לא לפגוע באתוס הזה. היו לנו עובדים שנעדרו מסיבות מוצדקות כמו הורים שטיפלו בילדים, מפונים וכו', והיה חשוב לנו לשמור עליהם. אבל מנגד, היה חשוב לנו גם לעודד את העובדים כן להגיע לעבודה ולמנוע מצבים של ניצול המתווה למי שסיבות ההיעדרות שלהם פחות מוצדקות" אמר.
עו"ד איברהים כילאני, ראש צוות החקיקה ביחידה ליחסי עבודה במשרד העבודה, הדגיש כי במשרד פעלו במרץ לגיבוש חקיקה ותקנות להגנה ולסיוע לציבורים ייחודיים שנוצרו במלחמת חרבות ברזל ובסבבי העימות עם איראן – חטופים, בני משפחותיהם, מפונים, אנשי המילואים ובנות ובני זוגם ועוד. "אחד הכלים המשמעותיים שלנו הוא רישום ההסכמים הקיבוציים, בהם ההסכמות בין ארגוני העובדים והמעסיקים במצבי חירום, והמלצה לשר על חתימת צווי הרחבה", אמר, והדגיש כי בתקופת הלחימה אף קוצר תהליך החתימה על צווי הרחבה על הסכמים הנוגעים למצב החירום כך שהתאפשר בתוך שבוע אחד.
"חוסר הוודאות היה מאפיין מרכזי והגביר מאוד את הלחצים הנפשיים על העובדים ועל המעסיקים. את תחושת חוסר הביטחון", הוסיף. "קיבלנו כבר בימים הראשונים למלחמה פניות רבות של עובדים ומעסיקים שרצו להבין את חובותיהם וזכויותיהם. האתגר שלנו היה לתת תשובות מקצועיות, אחידות וראויות כשהמציאות המשפטית משתנה מיום ליום".
