"אובדן לא חייב להיות טראומטי, אבל מחקרים מראים שהסיכוי לטראומה בקרב אנשים עם מוגבלות שכלית גבוה פי שלושה. כשמבשרים את הבשורה המרה בתיווך נכון, מעגל הטראומה יכול להישבר ולא להיות נצחי", אומרת ל׳דבר׳ העובדת הסוציאלית הילה תמר אדרי, שקיבלה היום (שני) עם שותפותיה ממנהל מוגבלויות במשרד הרווחה ובקרן של"ם, אות הוקרה על המיזם 'בשורה מרה לאנשים עם מוגבלות שכלית'. האות ניתן בטקס שהוקדש לפעילותם של עובדות ועובדים סוציאליים.

'בשורה מרה' הוא הנוהל שמופעל בשגרה על ידי עובדות סוציאליות או קצינות נפגעים כשצריך לבשר בני למשפחה על מות קרובים. במוצאי 7 באוקטובר, הבינה תמר אדרי שהמחקר שעליו עבדה, לגבי האופן שבו אנשי טיפול מבשרים על מות קרוב לאדם עם מוגבלות שכלית, יהיה כעת רלוונטי במיוחד. בשיתוף פעולה ובמהירות לא שכיחה, התגייסו מנהל מוגבלויות במשרד הרווחה וקרן שלם, כדי לנסח נוהל שמותאם לאנשים עם מוגבלות שכלית.

"מתוך ניסיון לגונן, למשל, עובדת סוציאלית שמבשרת את הבשורה המרה לא יודעת אם להודיע לאח עם מוגבלות על מות אחיו או אחותו, אך בכך היא לא נותנת לו הזדמנות להיפגש עם הצער", אומרת תמר אדרי, "אבל המחקר מבהיר שהם יודעים לעבד את הבשורה".

"בשבעה באוקטובר, כולם פגשו את האובדן והאבל בכל מעגל", אומרת נעמה שביט ממשרד הרווחה, שמלווה את הפרויקט. "המטרה שלנו הייתה לגרום לכך שאדם עם מוגבלות יהיה חלק מהחברה, חלק מהנרטיב הישראלי לטוב ולרע".

הלוויה והשבעה הכרחיים לעיבוד הטראומה

בעמוד המיזם באתר של קרן שלם, אנשי טיפול יכולים למצוא פרוטוקול מותאם בעברית, ערבית ורוסית; סרטון לאנשי המקצוע; סרטון אחר שמסביר מה זאת לוויה לאנשים עם מוגבלות שכלית; וסרטון נוסף על איך נכון לבשר בשורה מרה.

"הקמת הפרויקט קרתה בשבוע שאחרי שבעה באוקטובר״, מספרת שרון גנות מקרן שלם. "היינו באירוע לאומי, ועשינו מה שצריך כדי שאנשים על מוגבלות שכלית יהיו חלק ממנו. הכל מונגש בשפה מאוד פשוטה – מה זה חטוף, מה זאת מלחמה". לדברי שביט, "יש בזה משהו אפילו קשה יותר, כשהמציאות המטורפת שחווינו מתוארת במילים פשוטות בלי ליפות".

תמר אדרי בטוחה שהלוויה והשבעה הכרחיים לעיבוד הטראומה לכל אדם, ובוודאי לאדם עם מוגבלות שכלית. היא מספרת כיצד כשהייתה עובדת סוציאלית צעירה נתקלה במקרה של אישה עם מוגבלות שכלית שנהגה לחכות לאמא שלה שנפטרה עשרים שנה קודם לכן, "כנראה בגלל שלא תיווכו לה את המוות נכון".

"זה לא חייב להיות ככה. כשיש בן משפחה עם מוגבלות שכלית שפוגש אובדן, לא רק מלחמה או שבעה באוקטובר, כל האנרגיה מכוונת כדי לסייע לו. אם הבשורה מתווכת נכון, יש גם להורים ולאחים וגם לבן המשפחה עם המוגבלות השכלית, אפשרות לעבד את האסון, להיות בלוויה, לכבד את המת ולקדש את החיים".