מספר האנשים המחזיקים בתגי חנייה לבעלי מוגבלויות גדל ב-501% בין 2006 ל-2025, בזמן שאוכלוסיית ישראל צמחה בכ-43%, כך קובע דו"ח חדש של מבקר המדינה המתפרסם היום (שלישי). ב-5 השנים האחרונות המגמה הקצינה, ומאז 2021 עד היום המספר כמעט הוכפל, כשכיום הוא עומד על 444,873 אנשים.

המבקר מציין שתי פרשיות הונאה שנחקרו במשטרה בשנים 2022 עד 2024, המלמדות לכאורה על הונאות בקנה מידה משמעותי בהנפקת תגי חנייה. העלייה המטאורית במספר המחזיקים בתגי החנייה, כך טוען הדו"ח, פוגעת באנשים הזקוקים באמת להקלות בניידות שמאפשר התג. נקבע כי על המדינה לתקן את מכלול הליקויים "כדי להשיב לתגי החנייה ולחניות נכים את ייעודם הערכי והחברתי".

בעולם הזכאות מצומצמת בהרבה

המבקר פורס את תולדות תגי הנכה בישראל על פני יותר מ-200 עמודים, החל מתהליכי החקיקה בכנסת, דרך הגופים המאשרים והאוכפים עד לוועדות שונות שהוקמו כדי לטפל בליקויים שנוצרו במהלך השנים. בין השאר משווה המבקר בין הקריטריונים לקבלת תג חנייה בישראל לאלו הנהוגים במדינות אחרות, ומגלה שהחוק הישראלי עמום, ולכן בפועל מרחיב הרבה יותר.

בזמן שברוב המדינות הזכאות לתג חנייה לאדם עם מוגבלות נקבעת לפי היכולת לצעוד 50 עד 100 מטרים, בישראל הליך קבלת התג אמנם מצריך אישורים רפואיים שונים, אם מצבו של האדם לא מחייב תג באופן אוטומטי, אך ללא קריטריונים ברורים לזכאות. המבקר מציין כי ב-2023 הציעה ועדה מקצועית בהובלת משרד התחבורה לאמץ קריטריון מדיד של טווח הליכה כדי לקבוע זכאות לתג חנייה, אך משרד התחבורה טרם אימץ מדד זה.

אחד הליקויים החמורים שעליהם מצביע המבקר הוא חוסר ההבחנה החוקית בין חניות נכים המיועדות לבעלי רכב עם מעלון או מתקן הרמה לבין חניות נכים רגילות. המבקר טוען כי חוסר הבחנה זה יוצר קושי ממשי עבור אנשים עם מוגבלות שמתניידים באמצעות כיסא גלגלים, שכן לעיתים קרובות הם אינם מוצאים חנייה נגישה שמתאימה לצרכיהם הפיזיים. בפועל, כל בעלי תג חנייה זכאים להשתמש בכל חניות הנכים, אף שלא כולם זקוקים לשטח העודף שמיועד להורדה או העלאה של כיסא גלגלים.

המבקר מצא כי ההטבות שתג החנייה מעניק מופרזות ביחס למקובל בעולם. בין השאר, מי שזכאי לתג חנייה בישראל יכול לשייך שני כלי רכב לתג, מה שבפועל מאפשר לשני כלי רכב להשתמש בפריוויליגיות הקשורות לתג, ללא קשר אם האדם הזקוק להן נמצא ברכב. המבקר מצא כי יותר מ-50% מבעלי תג חנייה לאדם עם מוגבלות שייכו לו שני כלי רכב. לפי הדו"ח, עמותות חברתיות שונות לאנשים עם מוגבלות מציעות לבטל הטבה זו, ולשייך את התג לאדם ולא למספר רכב.

הטבות מופרזות ולא עקביות

מעבר לאובדן ההכנסות מההקלות בתשלום על אגרת רישוי הרכב, בהיקף של כ-405 מיליון ש"ח בשנת 2024, קובע המבקר כי "העלייה החדה במספר בעלי תג בשנים האחרונות ובמספר כלי הרכב המשויכים לתגים מייצרת בעיות בשטח; קושי של אנשים עם מוגבלות למצוא חנייה; פגיעה בתחושת הצדק ובתכלית התג ליצירת שוויון; ואובדן היתרון של התג עבור אנשים עם מוגבלות הזקוקים לו".

המבקר ממליץ למשרד התחבורה לשקול מחדש את ההטבות הכלכליות הניתנות לבעלי תג חנייה, בהן אגרת רישוי מופחתת, חנייה חינם בחניונים וכחול-לבן ואישור נסיעה בנתיב תחבורה ציבורית (נת"צ). מומלץ להחליט על חלופה אחרת להטבות עבור אלו הזקוקים להן.

עוד מצא המבקר כי ההטבות שמקנה תג החנייה משתנות מרשות מקומית אחת לשנייה, וזאת בשל בעיה בחקיקה עצמה, בעיה הידועה לשרי הפנים כבר שנים רבות. לדוגמא, תושבת ת"א תידרש לעבור ועדת חריגים כדי לזכות בחנייה אישית הצמודה לבית, אך בקשתה של תושבת רעננה תיבחן בידי עובדת סוציאלית. עוד מציין המבקר כי סוגיית החנייה בחינם בכחול לבן לבעלי תג חנייה אינה מתוקפת בחוק, ומדובר בנוהג שמפעילות הרשויות המקומיות, גם הוא לא באופן אחיד.

עבודת המטה לא הביאה תוצאות

הדו"ח מפרט את עבודת המטה שביצע משרד התחבורה באמצעות כמה צוותי עבודה בין-משרדיים, שהוקמו לצורך גיבוש מדיניות בנושא תגי חנייה. עם זאת, ביקורת נמתחת על העובדה שנציבות שוויון זכויות לא שותפה בעבודת המטה. חמור מכך, המבקר קובע כי "בסופו של דבר, עבודות המטה ופעילות הצוותים לא נשאו פרי בנושאים המהותיים".

המבקר הציג את הנדרש ממשרדי הממשלה השונים לאור הביקורת: על שר הפנים להתקין בהקדם תקנות שיסדירו את הקצאת חניות הנכים ברחוב בידי הרשויות המקומיות; על משרד התחבורה לממש את התחייבותו בפני בג"ץ ולקדם תיקוני חקיקה שיסדירו באופן ברור את זכויות החנייה בחניות המסומנות עבור בעלי רכב עם מעלון; על המשטרה לצאת במבצעי אכיפה ייעודיים, בשילוב פעילויות הסברה, כדי להעלות את המודעות בקרב הציבור לחשיבות שבשמירה על חניות נכים ולהגביר את ההרתעה מפני שימוש לרעה בתג חנייה.

"סוגיית תגי חנייה לאנשים עם מוגבלות, הזכאות להחזיק בהם ויכולתם של האנשים עם מוגבלות להשתמש בתגים אלה הלכה למעשה, ובכך לממש את זכותם להתנהל במרחב הציבורי כשווים בין שווים, אינה רק סוגיה חוקית", אומר המבקר, "אלא סוגיה מוסרית וחברתית. המחסור במקומות חנייה נגישים שנוצר בין היתר בשל ריבוי התגים ואי-טיפול בשורש הבעיות, ובפרט אי-מיגור תופעת השימוש לרעה בתגים לאורך השנים, מעצים את הפגיעה באנשים הזקוקים באמת לנגישות זו. על כלל הגורמים המעורבים בסוגיית תגי החנייה, ובראשם משרד התחבורה, לרכז מאמצים ולשתף פעולה כדי לתקן את מכלול הליקויים שהועלו בדו"ח זה, כדי להשיב לתגי החנייה ולחניות נכים את ייעודם הערכי והחברתי".