טונים גבוהים בועדת הכלכלה בדיון על פירוק תאגידי המים: ח"כ איתן גינזבורג (כחול לבן), שתומך בפירוק תאגידי המים האזוריים, התפרץ על נציגי רשות המים: "אתם מנסים לעשות פיליבסטר ולהערים קשיים". הנציגים טענו כי האופן שבו הוועדה מנסה להסדיר את החוק מאפשר "לחתול לשמור על השמנת", כלומר מאפשר לרשויות המקומיות להשתמש בתאגיד המים עבור עצמם.

הדיון המתוח התקיים הבוקר (רביעי), והיה הדיון הראשון של הוועדה בהצעה לתיקון חוק תאגידי הביוב והמים. החוק, שיזם שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן, מבקש להפוך את הרפורמה שבוצעה בנושא בראשית שנות ה-2000, שלקחה את ניהול המים בערים מהעיריות והעבירה אותו לתאגידים אזוריים. הרפורמה נחשבה להצלחה, והובילה לירידה חדה באובדן המים בקרב תאגידי המים, ולשיפור בתשתיות לאזרח. אלא שכעת מבקש החוק לאפשר עזיבה מאסיבית של התאגידים בידי רשויות, בעיקר רשויות חזקות, ולאפשר להן לשוב לנהל את תשתיות המים בעצמן. בסביבת כהן טוענים כי הדבר יוביל להוזלה בשל צמצום מספר בעלי התפקידים, אך ברשות המים התנגדו לחוק מראשיתו, בטענה שיוביל להזנחת תשתיות ובזבוז מים.

המתח: התאגיד רוצה יעילות, לרשות יש שיקולים אחרים

לדעת רבים, הבעיה העיקרית במצב לפני הקמת תאגידי המים הייתה שהעירייה יכלה להחליט כמה להשקיע בתשתיות המים שלה, ולכן בחרה להזניח אותן ולהשקיע את הכספים בצרכים אחרים של הרשות. בעיה זו לכאורה אמורה להיפתר בחקיקה החדשה, בהחלטה שהכסף יהיה נעול במחלקת המים, כך שההכנסות על מים יושקעו במים.

אלא שברשות המים מאמינים שבסופו של דבר, האינטרסים עדיין צפויים להתנגש. הדינמיקה שמתארים ברשות היא שכאשר רשות מקומית פועלת עם תאגיד מים, פעמים רבות יהיה מקח על מצבים שבסמכות שתיהן. לדוגמה, כאשר רשות המים פועלת כדי לתקן צינור, וחופרת מדרכה או כביש ישנים, מצופה ממנה להחזיר את המקטע שחפרה לקדמותו. כאן מגיע מצב נפוץ של מיקוח – בתאגיד יעדיפו להיות אחראים על שיפוץ מחדש של חמישה מטרים לכל כיוון מהצינור, כדי לחסוך עלויות וזמן, ואילו בעירייה יעדיפו שהצינור יתוקן 15 מטרים לכל כיוון, ובכך יחסוך להם שיפוצים באזור. במקרים אחרים, יטענו, ייתכן שברשות המקומית יעדיפו שלא יבוצעו עבודות בקצב הדרוש, כדי לא לפגוע בשגרת התושבים, ואילו שבתאגיד יחתרו לשיפוץ לפי התוכנית המסודרת יותר. בשני המצבים, כספים ומשאבים שלכאורה צבועים עדיין עבור פעילות המים, משמשים את העירייה לדברים שאינם מים.

לטענת הרשות וגורמי המקצוע שמצדדים בה, במצב שבו הרשות שולטת בתאגיד המים, צורכי הרשות תמיד יכופפו את האחראיות על תשתיות המים, מה שלא יהיה מורגש בטווח הקצר אך ייצר ירידה באיכות התשתיות בטווח הארוך, ויגרום לבזבוז מים גדול עבור כלל אזרחי ישראל.

רשות המים יכולה כיום לפקח על תאגידי המים ועל יחסיהן עם הרשויות ולהתערב, כוח שצפוי להצטמצם במצב שבו אין אינטרס לרשות המקומית לשתף אותן בדילמות.

האם יש צורך בתאגיד ביניים, ומי אחראי על הרשויות החלשות?

עם זאת, היות שהרשות אינה צד בהחלטה על הרפורמה, במהלך הדיון אכן בחרו נציגיה להיצמד לעניינים טכניים בניסיון להגביל את יכולתן של העיריות לפעול כרצונן בתחומי מחלקת המים. כך לדוגמה, התקיים דיון ארוך על בקשתו של משרד האוצר שמסיבות מנהליות, המעבר מתאגיד האם למחלקה העירונית יעבור דרך תאגיד זמני בשליטת העירייה.

יוזמי החוק ויו"ר הוועדה דוד ביטן (הליכוד) ביקשו שבראש הגוף המדובר יעמוד מנהל אחד בלבד שיהיה כפוף לרשות, ואילו ברשות המים ביקשו שלתאגיד הזמני יעמוד יו"ר בלתי כפוף לרשות, או שני יו"רים, שאחד מהם כפוף לה ואחד מהם לא, כדי למנוע מצב שבו התאגיד הזמני מיותר והרשות עושה כרצונה גם בתקופת המעבר. ח"כ ביטן התנגד להצעה, ואמר שמדובר בבזבוז כספים להחזיק שני יו"רים. ח"כ גינזבורג תקף את הרשות בטונים קשים מאוד בתגובה, ואמר כי הם מטילים דופי ברשויות המקומיות ובטוהר המידות שלהן. בשלב זה ביקש ח"כ ביטן מגינזבורג להוריד את הטונים ולאפשר לדיון להתקדם.

עוד זירה שבה צפו קשיים עם החוק הייתה העיסוק ברשויות המוחלשות, במיוחד הרשויות הערביות. במהלך הדיון עלתה השאלה מה עושה רשות חלשה, שרשויות חזקות יותר יבחרו לסיים את השותפות עימה בתאגיד המים – כפי שאכן יהיה להן אינטרס לעשות. "מה תעשה רשות, לדוגמה לא יהודית, שלא תדע לנהל תאגיד מים?" שאל היו"ר ביטן. נציגי המשרדים הודו שאין להם פתרון כתוב לנושא, אך הציעו מצב של "תאגיד ברירת מחדל". "ארצי?", הקשה ביטן. "יש פה צורך לפחות בתאגיד לדרום, למרכז ולצפון, שיכיל את כל הרשויות החלשות". אולם מצב כזה מעלה עוד סט חדש של בעיות, שהוסכם שיידונו במודל החדש שיגובש, למשל כיצד תאגיד כזה יצליח להחזיק את עצמו כלכלית, ומה ימנע מרשויות מקומיות חלשות להעדיף מצב שבו הן מנהלות מחלקת מים לא מוצלחת, כולל המינויים, התפקידים, והתקציבים, מאשר להיות לבדן.

בסופו של דבר, הסתיים הדיון ללא החלטות פורמליות, ואלו ייאלצו לחכות לדיון הבא, שבו יעודכן נוסח החוק.