בחדר ילדותה, בטסי הלסי (63) עדיין שומרת את המזכרות מחגיגות ה-200 של ארה"ב שנערכו ב-1976. אך המורה הפנסיונרית כל כך סולדת מהנשיא דונלד טראמפ עד שהיא מסרבת לחגוג את יום ההולדת ה-250 של המדינה.

"איני רוצה להיות באותה מסיבה עם אנשים שחשים מעודדים מהאופן שבו המדינה מתנהלת", אמרה הלסי, מצביעה דמוקרטית מהעיירה דוליסטאון בפנסילבניה.

דן מראצו (70), רפובליקאי ובעלים של מכבסה שגר בעיירה לנהגהורן מנור הסמוכה, מוכן לחגיגות. הוא סבור שאמריקה תחת טראמפ משגשגת, ומתכונן לציין את האירוע בהכנת ארוחת ערב לחברים ומשפחה. "האדם העני ביותר באמריקה חי טוב יותר מכמה מעשירי העולם", אמר.

בזמן שארה"ב מתכוננת לחגיגות ה-250 שנה להכרזת העצמאות מבריטניה ב-4 ביולי 1776 – מחלוקות פוליטיות שהגדירו את עידן טראמפ נבחנות כעת אל מול מה שנחשב באופן מסורתי לטקס קיצי מאחד: חגיגות ייסוד המדינה עם זיקוקי דינור, תהלוכות ודגלונים אדומים לבנים.

טראמפ החליט השנה להטביע את חותמו על ההנצחה הרשמית, אך לאור המדיניות המפלגת שלו בנוגע להגירה, כלכלה וענייני חוץ בכהונתו השנייה, אמריקאים רבים מתקשים להפריד את הפוליטיקה מהחגיגות.

"עצם הרעיון של חגיגה הפך לפוליטי ומפלגתי", אמרה. "מה שמדהים ברגע הזה הוא התפשטות הפסימיזם".

1 מתוך 5 אמריקאים לא יחגגו את יום העצמאות

אחד מתוך חמישה אמריקאים אומרים כי לא יחגגו את יום העצמאות השנה – כולל רבע מהדמוקרטים ו-8% מהרפובליקאים – על פי סקר רויטרס/איפסוס. שניים מתוך חמישה לא מאמינים שהמדינה תשרוד עוד 250 שנים.

כדי להבין כיצד האמריקאים חשים לגבי יום השנה, ברויטרס ראיינו יותר מ-24 תושבים, פעילים, היסטוריונים ונבחרי ציבור במחוז באקס, היכן שהלסי ומראצו גרים.

מחוז באקס היה בעבר חסר חשיבות פוליטית, אך כיום הוא מהווה מיקרוקוסמוס לפילוג התרבותי והמפלגתי שמזעזע את ארה"ב. המחוז, שחצוי עמוקות, נמצא במדינה מתנדנדת (מדינה שבוחריה אינם מצביעים למפלגה אחת באופן מסורתי), פנסילבניה, שבה ניצח טראמפ ב-2024 בפער של קצת יותר מ-300 קולות מתוך 400 אלף.

טביעת הרגל של טראמפ

טראמפ הציב את עצמו במרכז חגיגות יום ההולדת של המדינה. בשנה שעברה, הבית הלבן יצר את 'פרידום 250', שותפות פרטית-ציבורית שתארגן את האירועים, למרות קיומה של ועדת קונגרס בשם 'אמריקה 250', שהוקמה לפני כמה שנים בשביל אותה מטרה.

האירוע המרכזי בחגיגות 'פרידום 250' הוא יריד המדינה האמריקאי הגדול (Great American State Fair) – תערוכת ענק ויריד עולמי בן 16 ימים המתקיים בנשיונל מול בוושינגטון הבירה. היריד כולל ביתנים, דוכני תרבות ואוכל המייצגים את כל 56 המדינות והטריטוריות של ארה"ב. טראמפ ערך עצרת, שהזכירה יותר קמפיין בחירות, להשקת היריד – והוא צפוי לערוך עצרת שנייה ב-4 ביולי, תוכנית שזכתה לביקורת על כך שהוא הופך את החגיגות לאירוע פוליטי.

"A Golden Gift to the White House for its 250th Birthday Year!" – President Donald J. Trump ???????? pic.twitter.com/XV2sk6smcf

— The White House (@WhiteHouse) June 30, 2026

כמה מדינות דמוקרטיות וכמה אומנים סרבו להשתתף בחגיגות על רקע החשש שהיריד מזוהה מדי עם טראמפ. במקביל, מטבעת ארצות הברית מתכננת להנפיק מטבע זהב לכבוד המאורע שעליו תתנוסס דמותו של טראמפ.

טביתה דלאנג'לו ממחוז באקס אמרה כי הוא כל כך מוטרדת מהכיוון של המדינה תחת טראמפ עד כי לא תכננה חגיגות ב-4 ביולי, בניגוד למסורת. "אני אוהבת את המדינה שלי. אני גאה להיות אמריקאית", אמרה הפרופסורית בת ה-56, "אך אני חשה שהגירסה הזאת של החגיגות לא מתמקדת באמריקה, אלא בלחגוג את טראמפ".

במחוז באקס נמצאים כמה אתרים מפורסמים שקשורים למלחמת העצמאות של ארה"ב. אך המחוז גם היה יעד להאשמות לא מבוססות של הונאת בחירות, נלחם נגד החרמת ספרים ומחאות בנוגע למה איזו גירסה של היסטוריה אמריקאית צריכה להילמד בכיתות.

התושבים אמרו כי שהחג – למרות התמות המסורתיות של זהות לאומית והיסטוריה משותפת – לא סייע בהפחתת החששות שלהם מפני פילוג מקומי ולאומי.

רבים מהם נאבקים בשאלות על המהות והמשמעות של להיות אמריקאי: האם יש עדיין עקרונות שמאחדים את המדינה? האם המפלגתיות ריסקה את המצביעים עד כי הם מציבים את המפלגה מעל הפטריוטיות?

ג'ים וורתינגטון (69), תומך טראמפ ובעלי מכון כושר, לא מבין מדוע אנשים לא רוצים להשתתף בחגיגות ה-250. הוא מאמין שאריכות הקיום של אמריקה היא נס שראוי להוקרה, ללא קשר לזהות הנשיא. "אלה חגיגות של 250 שנות היסטוריה, הניסוי הגדול ביותר בהיסטוריה של העולם", הוא אמר.

חבר מועצת דוליסטאון, קונור אוהנלון (30), דמוקרטי, ציין כי בני דורו חיו את מרבית חייהם הבוגרים בעידן על-מפלגתי שאופיין ב"ניהיליזם וציניות לגבי הכיוון של המדינה". אך לדעתו, האמריקאים צריכים להשתמש ב-4 ביולי כדי לעשות חשבון נפש לגבי עקרונותיהם המשותפים – אף שכמה משכניו אינם כה בטוחים שנותרו רבים מהם.

דורין סטרטון, סופרת ופעילה מדוליסטאון, יכולה לעקוב אחר ההיסטוריה של משפחתה עד לימיה הראשונים של הרפובליקה: הסבא רבא רבא שלה היה אחד התושבים השחורים החופשיים היחידים בפילדלפיה ב-1776.

כעת היא חוששת ששנות הקדמה, במיוחד עבור השחורים בארה"ב, נעצרו תחת ממשל טראמפ, שביטל כמה הגנות על זכויות אדם של מיעוטים. "אני מרגישה שאני באבל", היא אמרה על יום העצמאות הקרב.

התחושות החצויות הפכו את אירועי 4 למשימה המאתגרת עבור המארגנים המקומיים: כיצד כדאי לציין את החג בלי להרגיז חלק גדול מהתושבים במחוז?

דירק קרטר, שהארגון שאינו למטרות רווח שלו, אמריקה סלברייטס, מארח את החגיגות בניו הופ בפנסילבניה ובלמברטוויל בניו ג'רזי הסמוכה, אמר כי חלק מהאנשים ביקשו לדעת אם התוכנית האומנותית תהיה מנותקת מהקשרים מפלגתיים. "אני חושב שלא לחגוג את יום ההולדת ה-250 שלנו, ללא קשר לעמדה פוליטית, היא טעות", הוא אמר.

"חשוב שנספר את הסיפורים המדויקים"

היסטוריונים מציינים שימי שנה חשובים בעבר צוינו גם בזמנים סוערים. ב-1876, המדינה התמודדה עם ההשלכות של מלחמת האזרחים שהתחוללה עשור קודם לכן; ב-1976, מלחמת וייטנאם ופרשת ווטרגייט ערערו את האמון בממשלה. אך לדברי גייג', "אחרי כמה מהרגעים הקשים ביותר באמריקה, הגיעו רגעים של שינוי עמוק".

בפארק ההיסטורי וושינגטון קרוסינג (Washington Crossing Historic Park), אתר הנצחה לאומי, ניצב לוח אבן שמזכיר לנו את מה שקרה במקום ב-1776, כשג'ורג' וושינגטון חצה את נהר הדלאוור הקפוא והוביל את חייליו בליל חג המולד למתקפת הפתעה על בסיס של חיילים גרמנים שנלחמו למען הבריטים בניו ג'רזי – מה שהיווה נקודת תפנית במלחמת האזרחים של ארה"ב.

לקראת יום השנה ה-250, הפארק ערך מחקר לגבי התרומה של נשים, חיילים שחורים ואזרחים למאמץ המלחמתי, אמרה ג'ניפר מרטין, מנכ"לית הארגון שלא למטרות רווח שמפקח על הפארק. לדבריה, הדבר החשוב ביותר הוא לשמור על גישה לא פוליטית: "חשוב שנספר את הסיפורים המדויקים, ושלא ניתן לאקלים הפוליטי להשפיע על האופן שבו אנו מספרים את הסיפורים".

ג'ון גוזייבה, שוטר בפנסיה שהשתתף במשך יותר מ-15 שנה בשחזורים של חציית הנהר, סבור שהאמריקאים בסופו של דבר יאמצו לליבם את הרגע – גם אם ליום אחד בלבד: "אולי ב-5 ביולי הם ישובו לכעוס על המדינה, אבל אני חושב שב-4 ביולי, כולם יהיו כאן".