קריאה של מצעים ותוכניות עבודה של מפלגות, ובייחוד מפלגות מרכז, עשויה להיות דבר מבלבל. הליכוד, המפלגה עם המנגנון הדמוקרטי הענף ביותר, לא טרחה למשל לפרסם מצע בבחירות 2022 וגם לא בבחירות 2026 – לפחות עד כה. מפלגת ישר! בראשות גדי איזנקוט, השיקה ביום שלישי את המצע שלה במגוון נושאים, בהם גם תוכנית כלכלית. גם לאחר פרסום התוכניות לא נראה שחל שינוי בגישה של איזנקוט – שנראה עד כה כמהלך בין הטיפות ומקפיד על מסרים כלליים של 'המחנה הליברלי' – אך אפשר למצוא בהן רמזים למדיניות הכלכלית שתוביל את מפלגתו.

מינויים זו מדיניות

מינוי הדמות הכלכלית במפלגה מלמד לא מעט על המסלול הכלכלי בו היא רוצה ללכת. שאול מרידור, שהיה ראש אגף תקציבים בין 2017 ל-2020 ומאמין בעמדות האגף, כולל צמצום ההוצאה הממשלתית, הפחתת מיסים ופתיחת השוק לייבוא. איזנקוט צירף גם את אורית פרקש הכהן, חברת כנסת מטעם המחנה הממלכתי שמהווה סמן ימני בוועדת הכספים בכנסת הנוכחית. מנגד יש במפלגה דמויות שמגיעות מתחום הרווחה וההגנה על זכויות הציבור המוחלש, אך לא הן לא מספקות גישה חלופית לזו של מרידור.

התעמקות במתווה הכלכלי בהובלת מרידור מסייעת בהשלמת התמונה: המתווה מציג צעדים כמו מיצוי פוטנציאל הצמיחה דרך שילוב החברה החרדית והערבית, קידום רשת רכבות מהירות, שיקום של השירות הציבורי ומאבק ביוקר המחיה.

הניסוח של זכויות וחובות מרמז על מה יגיע ולמי: "מי שעובד, משרת ותורם – מתועדף ומקבל את המגיע לו, נהנה ממדינה שמסירה מדרכו חסמים ועיוותים ופועלת בשבילו", נכתב במתווה. כלומר, זכויות חברתיות אינן ניתנות אלא צריך להרוויח אותן, ומה שהמדינה צריכה לתת לאזרחים זה הסרה של חסמים ועיוותים. חוזה מסוג זה אמנם נתפש כמוסכמה בעשורים האחרונים, אך מאבד מהרלוונטיות שיוחסה לו לאור מעורבות מדינות שונות בחיזוק הכלכלות שלהן. יתרה מכך, הוא לא מספיק במציאות של ישראל אחרי שבעה באוקטובר.

תופעת הלוואי: את הזכויות החברתיות שהמדינה לא נותנת, אזרחי המדינה נאלצים לקחת בעצמם. במקרה של החרדים, סוגיית מפתח במפלגת ישר ובחברה הישראלית בכלל, המדיניות הזאת התבטאה ביצירת מנגנון העדפה של קצבאות, פטורים ותקציבים קואליציוניים שמחולקים באופן שמחזק את ההנהגה הדתית והפוליטית מול הציבור החרדי ומגביר את התלות בהם.

התוכנית התקציבית: לא ישים ולא הוגן

פסקת הצעדים התקציביים-פיסקליים במתווה מצביעה על אחת משתי אפשרויות: או שלמפלגה אין באמת תוכנית כלכלית או שמהותה עדיין מוסתרת מהציבור. "נפחית את מס ההכנסה על ידי הטלת מיסים על מוצרים בעלי השפעות שליליות ברורות, כגון כלים חד פעמיים ומשקאות ממותקים", נכתב במתווה. אך ההצעה לא מסתדרת מבחינה כלכלית: השינוי ה'צנוע' האחרון במדרגות מס ההכנסה שהפחית לעשירונים העליונים עד 400 שקלים בחודש, עולה למדינה חמישה מיליארד שקלים בשנה; ואילו המס על משקאות ממותקים ומוצרים חד פעמיים הכניס למדינה 1.3 מיליארד שקלים בשנה לפני שבוטל. צריך למצוא תחומים רבים כאלה כדי לממן רפורמה אמיתית במס ההכנסה.

לצד חוסר ההיתכנות הכלכלית אפשר לזהות כאן גם ניסיון זול לרצות את ה'בייס': לא במקרה מוצרים חד פעמיים (שהשימוש בהם חייב להיפסק, ויפה שעה קודם) נמצאים על הכוונת ולא למשל כרטיסי טיסה, מחירי בתים במרחב הכפרי, או החזקה של שני רכבים פרטיים ויותר במשק בית אחד. גם מיסוי המשקאות הממותקים שכלול בתוכנית יכול לממן לחלופין סבסוד של מוצרים בריאים או תוכניות מניעה והסברה בריאותיות, אבל זה היה מפספס את המטרה שלה.

לכל שינוי במחיר יש אפקט תחלופה ואפקט הכנסה. על פי אפקט התחלופה, אם משקה קולה או כוסות חד פעמיות יעלו יותר, הצרכן יעבור למוצרים אחרים. אפקט ההכנסה הוא שאותו צרכן, שבמקרה הזה הוא יותר עני ויותר חרדי, ימשיך לקנות את אותה הקולה, ימזוג אותה לאותה כוס – ויישאר עם פחות כסף ביד. מרידור 'בונה' על האפקט הזה כדי להוריד את מס ההכנסה ולהפוך אותו למעין עונש למקבלי החלטות רעות לטובת סבסוד בעלי הכנסה גבוהה.

במקום מקלט מדיני, מקלט מס

במתווה מוצגת גם השקעת ענק בתשתיות לפיתוח הצפון והדרום כמרכזי תחבורה מרכזיים, והשקעה ברכבות מהירות. נותרת השאלה מהיכן יגיע המימון לכך לאור הכוונה להפחית מיסים. בנוסף, נכללת הצעה להילחם בהון שחור, כפי שכל ממשלה מעוניינת לעשות. יש כוונה גם לאחד את הפטורים ממס כך שיינתנו לפי מצב סוציואקונומי בלבד לאחר מיצוי כושר השתכרות (קריטריון סף לקבלת הטבות סוציאליות ממשרד הבינוי והשיכון) – צעד שעשוי לצמצם את הפער בין התמיכה בחרדי לחילוני שנמצאים באותו עשירון הכנסה.

אל התוכנית של מרידור מצטרפת התוכנית של פרקש הכהן להעלאת שני מיליון יהודים לארץ, אך גם בה כלולה בסעיף האחרון "רפורמה במיסוי הון לגיל השלישי", שבמרכזה הקלה בנטל המס שתינתן ליהודים מבוגרים בעלי הון – במקום מקלט מדיני, מקלט מס. ומה בדבר המדינות שיאבדו כך הכנסות ממיסים?

אייזנקוט נהנה עד עכשיו מהאמון שרכש בקרב הציבור בנושא המדיני-ביטחוני. אבל להגיד את מה שאנשים רוצים לשמוע זה לא מה שהציבור כיום צריך. יתרה מכך, משיכה של מרידור בחזרה לחיים הציבוריים מתפקיד יוקרתי בחברה פרטית מצדיקה קיום של תוכנית כלכלית אמיתית. ללא עמוד שדרה כלכלי ברור יהיה למפלגה קשה לעמוד באחת המטרות החשובות שלה – משיכת מצביעים מהגוש המתחרה.