יש רגעים נדירים שבהם השגרה השוחקת נסדקת לחלוטין ומפנה את מקומה להקשבה עמוקה לפעימות הלב של ההיסטוריה. עבור עשרות עובדי הסתדרות, המסע המטלטל על אדמת פולין היה בדיוק רגע כזה – תנועה חדה בין תהומות הכאב והשכול של האסון הגדול ביותר שידע עמנו, לבין פסגות הרוח, הגבורה והתקומה.
בימים של שגרה עובדי ההסתדרות פרושים במרחבים, באיגודים ובמטות מצפון ועד דרום. אנחנו חולפים זה על פני זה במסדרונות ומחליפים מיילים ענייניים, אך לעיתים רחוקות זוכים להביט באמת בעיניים שמאחורי התפקיד. אדמת פולין, הדמעות המשותפות מול שערי אושוויץ ותאי הגזים במיידנק, והחיבוק הספונטני ברגעי הזוועה – חוללו קסם אנושי. הם הפכו קבוצה של קולגות למשפחה אחת מגובשת. שם הבנו בצורה המוחשית ביותר כי החוסן של ההסתדרות כבית אינו נשען על קירות בטון, אלא על הרקמה האנושית של עובדיה, שהפכו משותפים לעבודה לשותפי גורל.
אחד הרגעים שנחקקו בנשמתי התרחש בצעדה ב'נתיב הגבורה' בגטו ורשה. הפער בין השלווה המערבית של הרחובות כיום לבין הזוועות שהתחוללו שם, נשמע כזעקה מתוך האדמה. תחת רגלינו הדהד סיפורם של הצעירים שבחרו להתקומם ולהילחם על כבודם. מעבר לרוח הלחימה, פעמה בהם ערבות הדדית יוצאת דופן: גם בלב התופת הם חירפו את נפשם כדי להעביר פתק או מילת נחמה. האחווה הזו הפכה את מאבקם לקרן אור של אהבת אדם באפלה המוחלטת.
רגע שיא נוסף היה הנפת דגלי כחול-לבן וההסתדרות במחנה ההשמדה מיידנק, תוך שירת "התקווה" בקול רועד אך מלא עוצמה. שם הדהדו דבריה של שורדת השואה, פרופ' אנה לנגפוס: "הזיכרון הוא הגשר שלנו מעל פני התהום. מתוך האפר לא צמח ייאוש, אלא צמחה החלטה נחושה ונצחית: אנחנו נחיה, אנחנו נבנה". החוסן הזה הוא היסוד שעליו הוקמה המדינה, והמסע זיקק אצלנו את ההבנה כי קיומנו כאן בנוי על חוסן חברתי וסולידריות אנושית.
הנדבך המטלטל ביותר במסע היה העיסוק המוסרי ב"עומד מן הצד" – בשתיקתו הרועמת של העולם מול רכבות המוות. מתוך התופת הזו צומח החיבור הישיר לתפקידה ההיסטורי של ההסתדרות, שקמה בדיוק כדי לא לעמוד מן הצד. הבחירה להתאגד, להילחם על זכויות עובדים ולהושיט יד לחלש היא התיקון המוסרי שלנו, כפי שניסח זאת אלי ויזל: "ההפך מחיים אינו מוות, אלא אדישות. השתיקה מעודדת את המענה, לעולם לא את המעונה". עבורנו, זוהי שליחות יומיומית להיות חומת המגן של המוחלשים ולוודא שאף אדם לא נותר לבדו.
תודה עמוקה שלוחה לצוות ההדרכה המופלא, וכן ליו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד ולמנכ"ל דודו בצלאל, שמאמינים כי חיבור העובדים לשורשים ההיסטוריים הוא נדבך קריטי בבניית חוסן הארגון. תודה מיוחדת לראש המשלחת, רפי סדן, שהוביל בנשמה יתרה, ולצוות המארגן שעשה לילות כימים מאחורי הקלעים.
נחתנו בארץ, אך איננו אותם אנשים. אנו חוזרים אל שולחנות העבודה עם עיניים שרואות טוב יותר את מצוקת האחר, אוזניים קשובות יותר ללחישת החלש, וידיים שנכונות לפעול למען חברה צודקת. המסע בפולין הסתיים, אך המסע החברתי של עובדי ההסתדרות למען אור, צדק וערבות הדדית – רק התחיל.
עידן אור הוא ראש חטיבה בהסתדרות המעוף
