למרות שוק העבודה ההדוק, השכר הריאלי עלה ב-2025 רק ב-0.3%, כך עולה מהדו"ח השנתי שפרסם היום (חמישי) משרד העבודה. על פי מחברי הדו"ח, הסיבות לקיפאון בשכר הריאלי הן הירידה בשכרם הריאלי של עובדי המגזר הציבורי, של 1.6%, הריסון בענף ההיי-טק, והעובדה שחלק ניכר מהביקוש לעובדים ממוקד בענפים עם שכר נמוך, שמתחילת המלחמה הועסקו בהם עובדים זרים ביתר שאת.

במשרד העבודה הוסיפו כי לאורך כל 2025 נותר שיעור המשרות הפנויות ברמה גבוהה: לאחר תנודות מתונות בחצי הראשון של השנה, חלה עלייה עקבית בחודשים יולי עד דצמבר, ושיעור המשרות הפנויות עלה לרמה גבוהה של 4.6%, כ-152 אלף משרות. עלייה זו משקפת קושי באיוש משרות במרבית הענפים, ובמיוחד בינוי, אירוח ואוכל ומסחר. לעומת זאת, שיעור האבטלה נותר נמוך ברמה ההיסטורית ועמד על כ-3.5%, ואף 3.2% בניכוי החריגה במהלך מבצע עם כלביא. שיעור התעסוקה התייצב סביב 60.3%, קרוב אך עדיין נמוך מעט מרמתו טרום המלחמה, 61%. פער קטן זה ניתן לייחס לירידה בשיעור התעסוקה של בני 40-25 ולירידה בתעסוקה ביישובי הצפון.

על פי התיאוריות הכלכליות המקובלות, המשק ההדוק היה אמור להביא לעליית שכר העובדים. עם זאת, כאמור, עליית השכר הריאלי נותרה נמוכה ומתחת לקו המגמה מאז תחילת המלחמה. במשרד העבודה אומרים שאחד ההסברים העיקריים לכך טמון בעובדה שהשכר הריאלי של עובדי המגזר הציבורי ירד ב-2025 ב-1.6% בהשוואה ל-2024, ושקצב העלייה בו הוא הנמוך בכל המגזרים. הירידה נגרמה בין היתר מהשתת חלק מהוצאות המלחמה על עובדי המגזר הציבורי בהפחתות שכר של 3.3%, המחמירה את הפער המבני של השכר במגזר הציבורי מול המגזר הפרטי שהיה קיים עוד לפני המלחמה.

לצד זאת, מציינים במשרד העבודה כי מתחילת מלחמת חרבות ברזל הוגדלו מכסות העובדים הזרים, והממשלה אפשרה את כניסתם גם לענפים שבעבר העסיקו עובדים פלסטינים, אך גם לענפים שלא היו בהם עובדים זרים מעולם כמו ענפי המסחר והשירותים. מספר העובדים הזרים גדל מכ-150 אלף טרם המלחמה לכ-230 אלף ברבעון האחרון של 2025, וצפוי להמשיך לעלות. על פי היעד הממשלתי עובדים זרים יהיו 3.3% מהאוכלוסייה במדינת ישראל, כ-337 אלף איש.

הגדלת המכסות לעובדים זרים הביאה אומנם להקלה במחסור בעובדי בניין וצפויה להקל גם על קושי במציאת עובדים בתחומים נוספים, אך כניסת עובדים זרים מעלה חשש לצמצום אפשרויות התעסוקה לעובדים מקומיים, ליצירת תלות גדולה של המשק בעובדים חיצוניים במיוחד בעת חירום ולפגיעה בשכר ובפריון של עובדים ישראלים, בעיקר בעלי השכלה נמוכה. במשרד העבודה מצביעים על העובדה שהרבה מהביקוש לעובדים מתרכז בענפים שהשכר בהם נמוך, כמו ענף הבינוי, המסחר, האירוח והתחבורה.

"ייתכן שהמעסיקים אינם מעלים שכר כדי לגייס עובדים ישראלים, אלא ממתינים לאיוש המשרות בעובדים זרים", נכתב בדו"ח. "כך נוצר מצב שבו שיעורים גבוהים של משרות פנויות אינם מתורגמים להעלאות שכר, שכן ההיצע הצפוי של עובדים זרים מחסל את התמריץ להתחרות על עובדים ישראלים באמצעות שכר גבוה".

במשרד העבודה מזכירים גורם נוסף לדשדוש בעליית השכר הריאלית: העלייה המתונה בשכר הריאלי של עובדי ענף ההיי-טק, שעמדה ב-2025 על 0.8% בלבד, בעקבות גל הפיטורים והקפאות הגיוס ב-2023-2022. במשרד העבודה הוסיפו כי אי-הוודאות הביטחונית והכלכלית ממשיכה לרסן את נכונות המעסיקים להתחייב להעלאות שכר גדולות, וכי ייתכן שגם החשש מהשפעת הבינה המלאכותית על הענף מצמצמת את כוח המיקוח של העובדים בו.

ביישובי קו העימות בצפון שיעור התעסוקה עמד ב-2025 על 74% לעומת 77.6% לפני המלחמה. הפגיעה הקשה ביותר ביישובים אלה היא בקרב גברים, ששיעור התעסוקה שלהם ירד מ-79% לפני המלחמה ל-64% בחציון השני של 2025. איכות ואופי התעסוקה ביישובים אלה נפגעו קשות. ניתן לייחס זאת לריכוזיות הענפית ולתלות הגבוהה בענפי הייצור (תעשייה, בינוי, חקלאות), שככל הנראה מתקשים יותר בהעסקת עובדים בשעת משבר.

במשרד העבודה ציינו כי היכולת לעבוד מהבית הפכה למנגנון גמישות מערכתי. בחודשי שגרה שיעור העובדים מהבית נע סביב 17%-20% מכלל המועסקים, ובמבצע עם כלביא הגיע בשיא ל-25%. נראה שהניסיון שצברו מעסיקים ועובדים בעבודה מהבית בשנים האחרונות, החל ממגפת הקורונה ועד לשנות המלחמה, הפך למעין 'נוהל לעבודה בחירום' זמין ובפרישה רחבה מספיק על פני מרבית הענפים כדי לבלום חלק מהנזק הכלכלי בתקופות חירום.

שיעור התעסוקה של נשים חרדיות עמד על 81% ב-2025, נתון שעומד ביעד הממשלתי ל-2030 חמש שנים לפני המועד. עם זאת, נותרו אתגרים להתמודד עימם להמשך בהיבטי היקף תעסוקה ואיכות התעסוקה, ובפרט במעבר מענפי חינוך, בריאות ורווחה לענפים בעלי פריון גבוה יותר. נשים ערביות רשמו ב-2025 את שיעור התעסוקה הגבוה ביותר שנמדד עד כה: 48.6%. עוצמת השינוי ניכרת בהשוואה ל-41.9% ב-2022 ול-31.8% ב-2015, ומייצגת קפיצה של כ-17 נקודות אחוז בעשור. היעד הממשלתי של 53% ל-2030 נראה בר-השגה אם יישמר הקצב שנרשם בשנים האחרונות. קפיצה בשיעורי התעסוקה נצפתה בקרב נשים ערביות בנות 40-25, והוא עלה מ-38.7% ב-2015 ל-55.4% ב-2025. בקרב נשים חרדיות בגיל זה שיעור התעסוקה עלה במהלך העשור ב-11 נקודות האחוז ועמד על 85.4%, גבוה אף מזה של נשים יהודיות שאינן חרדיות בנות אותו גיל, 84.7%.

גברים חרדים מציגים את התמונה הקשה ביותר בשוק העבודה הישראלי. שיעור התעסוקה של קבוצה זו עמד ב-2025 על 53%, כמעט ללא שינוי ביחס ל-53.1% ב-2022. מדובר בעלייה של נקודת אחוז בלבד לעומת 52% שנרשם ב-2015, קיפאון כמעט מוחלט לאורך עשור שלם. נתון זה מעורר פסימיות בנוגע לעמידה ביעד הממשלתי של 65% ל-2030. חלק מהקיפאון מושפע משיעור נמוך של גברים חרדים צעירים בשוק העבודה. שיעור התעסוקה בקבוצה זו עמד בסוף 2025 על 47.3% בלבד, נמוך משיעור התעסוקה בכל קבוצות האוכלוסייה, גברים ונשים גם יחד, ונמוך מכפי שהיה לפני עשור – 51%. במשרד העבודה ציינו כי ייתכן שהשיח סביב חוק הגיוס יצר תמריץ לצעירים החרדים להישאר במסגרת הישיבות, דבר המשתקף גם בעלייה במספר בחורי הישיבות והאברכים שעלה מ-92.5 אלף ב-2013 ל-169.5 אלף ב-2023, גידול חד בהרבה מקצב הגידול הדמוגרפי של החברה החרדית.

גברים ערבים סיימו את 2025 עם שיעור תעסוקה גבוה ביחס לשנים האחרונות: 76.3%, לעומת 75.5% ב-2015 ו-74.1% ב-2022. קבוצה זו הייתה היחידה בקרב הגברים שהצליחה להתאושש במלואה מהירידה שגרמה המלחמה ולעבור את רמתה ערב פרוץ הלחימה. עם זאת, בקרב הצעירים הערבים השיפור היה מוגבל יותר.

השפעות שירות המילואים המתמשך באות לידי ביטוי בירידה בשיעור התעסוקה של גברים יהודים שאינם חרדים, שעומד כיום על 85.6%, לעומת 87.3% ב-2022. נשים יהודיות לא חרדיות מציגות שיעור תעסוקה של 82.6% ב-2025, ירידה של 0.8 נקודות האחוז לעומת 2022. ניתן לייחס חלק מהירידה בשיעור התעסוקה בהשוואה לתקופה שקדמה למלחמה להשפעת שירות המילואים, של בני זוגן בעיקר, ואי-הרציפות של המשק באזורי לחימה.