קיצור שבוע העבודה במגזר הציבורי הביא לצמצום פערים בשעות העבודה בין גברים לנשים, לשיפור ברצון של עובדים להישאר במגזר הציבורי, להפחתה בתחושת שחיקה ותשישות בעבודה ולהגברת שביעות הרצון מהאיזון בין עבודה לחיים אישיים – כך עולה ממחקר מלווה למהלך שיזמו משרד האוצר וההסתדרות. לפי המחקר, גם מקומות העבודה יוצאים נשכרים מהשינוי: 33% מהמנהלים דיווחו על שיפור באיכות העבודה של העובדים.

כחלק מהסכם המסגרת שחתמה ההסתדרות מול משרד האוצר, הוסכם כי שבוע העבודה במגזר הציבורי יקוצר מ-42 ל-40 שעות בשתי פעימות (אוקטובר 2023 וספטמבר 2024) – ללא הפחתה בשכר. הדו"ח, אשר נכתב על ידי ד"ר יובל אופק וקריסטינה ורגה ממכון המחקר Key Impact, הוא תוצר של מחקר שליווה את יישום ההסכם ביוזמת משרד האוצר, ההסתדרות והג'וינט במטרה לבחון את השפעות והשלכות המהלך.

המחקר התבסס על סקרים עליהם השיבו 520 עובדים ומנהלים וכן 21 ראיונות עומק עם עובדים ו-14 ראיונות עומק עם מנהלים, לצד ניתוח מידע מנהלי פורמאלי ממערכות המידע של החברות והגופים. כל מקומות העבודה שנסקרו הם גופים ציבוריים שהסכימו להשתתף בהערכה הינם גופים בשירות הציבורי: ארבעה משרדי ממשלה (האוצר, העלייה והקליטה, האנרגיה והתשתיות ואיכות הסביבה), הביטוח הלאומי, חברת החשמל ומועצה איזורית גולן.

עלייה בתפוקה ושיפור באיכות

מנהלי יחידות בארגונים שהוערכו, דיווחו כי קיצור שבוע העבודה לא רק שלא הוביל לפגיעה בתפוקות או באיכות העבודה והשירותים הניתנים לאזרחים – אלא אף תרם לשיפורם בקרב חלק ניכר מהעובדים והמנהלים. שיפור זה מוערך תוך שמירה על רמת הדרישות זהה לזו שהייתה טרם הקיצור. 21% מהמנהלים העריכו כי חלה עלייה במספר התוצרים ו-33% זיהו שיפור באיכות העבודה של עובדיהם. המנהלים השיבו באופן גורף כי איכות העבודה לא נפגעה בעקבות המהלך. רק 5% מהמנהלים השיבו כי כמות תוצרי העבודה נפגעה.

בקרב העובדים שדיווחו על ירידה בהיקף שעות עבודתם, 34% דיווחו על עלייה בתוצרי העבודה ו-43% דיווחו על שיפור באיכות עבודתם. כותבי המחקר מעריכים כי ההפחתה בשעות העבודה מובילה להתייעלות ושיפור באופן ביצוע העבודה. הן העובדים והן המנהלים הדגישו כי הם סבורים שההתייעלות נבעה בעיקר מהתנהלות העובדים עצמם ולא משינויים ארגוניים מכוונים שנעשו בעקבות הקיצור.

לא משלימים את הפער בשעות נוספות

כיוון שמטרת המהלך של קיצור שבוע העבודה הייתה שיפור האיזון בין עבודה ופנאי, אחת החששות היו שקיצור שבוע העבודה ה'פורמאלי' לא יביא לירידה במספר שעות העבודה המבוצעות בפועל (שכן עובדים פשוט יעבדו יותר 'שעות נוספות'). תוצאות הדו"ח מלמדות כי ההסכם הביא להפחתה בשעות העבודה בשטח: הנתונים מצביעים על הפחתה ממוצעת של כ-8.5 שעות עבודה בחודש, שהן כ-1.95 שעות בשבוע.

יתרה מכך – החוקרים הצביעו על כך שברוב הארגונים נרשמה דווקא ירידה בהיקף השעות הנוספות, כך שהקיצור היה אפקטיבי אף יותר מההנחה ההתחלתית של מתכנני המהלך. כ-38% מהעובדים דיווחו שהפחיתו שעות נוספות, 22% דיווחו שלא שינו את היקף השעות הנוספות שהם מבצעים. עם זאת – 40% דיווחו כי הגדילו אותן דווקא מסיבות שונות.

הירידה החדה ביותר בקרב גברים

בבדיקה פרטנית, עולה ש-78% מהעובדים והמנהלים בארגונים שנדגמו חוו קיצור של שעה ומעלה בחודש ועבור רובם מדובר בקיצור משמעותי של מעל 4 שעות. עם זאת, כ-17% מהעובדים חוו דווקא על עלייה, לרוב מתונה, בהיקף שעות העבודה שביצעו.

הורים לילדים, ובפרט לילדים קטנים, עבדו פחות שעות בממוצע הן לפני קיצור שבוע העבודה והן לאחריו, כשהפער בין עובדים עם ילדים ועובדים ללא ילדים נותר יציב ועומד על כ-5.9 שעות חודשיות.

בהיבט המגדרי, נמצא כי נשים ובעיקר אמהות עבדו מלכתחילה פחות שעות (סביר להניח כי בשל אילוצים חיצוניים). משום כך הירידה בשעות העבודה בעקבות המהלך הייתה גבוהה יותר דווקא אצל גברים, שחוו ירידה של 11.79 שעות חודשיות לעומת 6.26 שעות בקרב נשים. נתון זה מחזק את ההנחה שלקיצור שבוע העבודה תרומה לצמצום פערים מגדריים בשעות העבודה. מנגד, מנהלים דיווחו על כך שמלכתחילה היקפי העבודה שלהם גבוהים יותר, וקיצור שבוע העבודה בכל זאת השפיע עליהם פחות.

צמצום השחיקה והתשישות

הן העובדים והן המנהלים דיווחו כי קיצור שבוע העבודה תרם באופן משמעותי לתחושת האיזון בין עבודה לחיים אישיים עבור רובם. כ-43% מהמשיבים דיווחו כי יש להם יותר זמן לעצמם ו-53% דיווחו על יותר זמן עם המשפחה. עובדים רבים ציינו שהדבר אפשר להם להשקיע יותר בעבודות בית ובניהול חיי היום יום, וכשליש מהעובדים אף ציינו כי הדבר אפשר להם להקדיש זמן להתפתחות מקצועית.

70% מהעובדים ו-61% מהמנהלים דיווחו על שביעות רצון גבוהה מקיצור שבוע העבודה. למעלה ממחצית מהעובדים דיווחו כי המהלך השפיע לטובה הרצון שלהם להישאר במגזר הציבורי ועל תפיסתם את הארגון בו הם עובדים. 18% מהעובדים דיווחו כי למהלך השפעה חיובית לצמצום תחושת השחיקה שלהם בעבודה ו-19% דיווחו על ירידה בתחושת התשישות שלהם מיום העבודה. רוב העובדים אף תפסו את המהלך כמתגמל כלכלית במידה בינונית או גבוהה. 78% מהנהלים הבכירים הביעו שביעות רצון מיישום המהלך בארגונם.

לקראת קיצור נוסף של שבוע העבודה?

בעקבות ממצאי המחקר, המליצו החוקרים על קידום תרבות ארגונית הרואה בחיוב עבודה יעילה בשעות מופחתות במגזר הציבורי, לצד היישום הטכני של קיצור שבוע העבודה, להתאים את תהליכי העבודה ומנגנוני קבלת ההחלטות לשעות עבודה מופחתות. כמו כן קראו לבחון את האפשרות לבצע קיצור נוסף בשבוע העבודה במגזר הציבורי. "לא ניתן לקבוע בוודאות שהמערכת הגיעה לנקודת שיווי המשקל האופטימלית בין שעות עבודה לבין תפוקה ואיכות עבודה", כתבו החוקרים. "על קיצור נוסף של שבוע העבודה, מומלץ לעשותו באופן מדורג, ובליווי מנגנוני ניטור והערכה שוטפים שיבחנו את ההשפעה של כל שלב על התפקוד, הרווחה, השחיקה והביצועים הארגוניים".

עו"ד הילה שיינוק, מנהלת מחלקת אסטרטגיה ומדיניות בהסתדרות: "כשקידמנו את המהלך לקיצור שבוע העבודה, האמנו שאפשר לייצר מציאות טובה יותר לעובדים בלי לפגוע בתפוקה. היום הנתונים מוכיחים את מה שטענו לאורך כל הדרך. עובדים שיש להם יותר זמן למשפחה, לבריאות ולחיים האישיים הם עובדים מחויבים, ממוקדים ופרודוקטיביים יותר. קיצור שבוע העבודה, שההסתדרות הובילה, הוא לא רק הישג חברתי חשוב, אלא גם מהלך כלכלי נכון שמחזק את שוק העבודה ומיטיב עם המשק כולו".