פערים בהכנסות, יוקר מחיה גבוה, והוצאה ממשלתית נמוכה, כך עולה מדו"ח "תמונת מצב חברתית 2026" של מרכז אדוה, שסקר את מצבה הכלכלי-חברתי של ישראל ב2023-2025.

מהדו"ח עולה כי קיימים פערי הכנסה גדולים בחברה הישראלית: בשנת 2023 ההכנסה החודשית הממוצעת ברוטו של משקי בית שבראשם שכיר או שכירה בעשירון העליון הייתה 85,218 שקל, פי 13.6 מבעשירון התחתון – 6,278 שקל. 82% מהכנסות ההון מרוכזות בעשירון העליון, ו-58% מהן במאיון העליון בלבד. במאיון העליון, השכר מהווה רק 29% מההכנסה, ורווחי הון ודיבידנדים מהווים קרוב ל-60%.

עוד מצא הדו"ח כי בעשירוני ההכנסה הנמוכים בישראל, שבהם ההכנסה החודשית ברוטו למשק בית נעה בין 5,100 ש"ח ל-10,800 שקלים, נשים הן רוב – 53%-55%; שיעורן הולך ויורד בעשירוני ההכנסה הגבוהים יותר.

בעשירון ההכנסה ה-9, שבו משק בית ממוצע בישראל מרוויח 22,000 ל-30,000 שקלים והוא השני בגובהו, נשים מהוות רק 29%; בעשירון העליון הן מהוות רק 19%. 26.8% מהנשים משתכרות מעל השכר הממוצע (גבוה מהשכר החציוני), לעומת 42% מהגברים. יתרה מכך, על פי הדו"ח, נשים משתכרות 62% בלבד משכר הגברים.

בסעיף שכר לפי מוצא נמצא כי יהודים ממוצא מזרחי (דור שני) משתכרים שכר גבוה יותר מיהודים אשכנזים (דור שני). שכרם של גברים שהאב עלה לישראל מאסיה-אפריקה עומד על 22,400 שקלים בממוצע, לעומת 20,800 בקרב גברים שהאב עלה מאירופה-אמריקה. גברים ערבים השתכרו 10,180 שקלים, ובתחתית סולם השכר נמצאות נשים ערביות עם 6,975 שקל בממוצע.

מהסעיף על נשים שכירות עולה כי נשים ממוצא מזרחי הן בעלות ההכנסה הגבוהה ביותר ומשתכרות קרוב ל-13,000 שקלים בחודש בממוצע. במרכז אדווה מסבירים כי נתוני השכר לא משקפים את כלל הפערים וקיימים פערים נוספים בבעלות על דיור, הכנסה מהון וירושות.

פי 2 יותר עובדים עניים בחמש שנים

ישראל מדורגת שנייה ב-OECD בשיעור השכירים שמשתכרים שכר נמוך, פחות משני שלישים מהשכר החציוני. לפי הדו"ח, 23.4% מהשכירים במשרה מלאה מוגדרים "עובדי עוני". הנתון חריף במיוחד במשקי בית עם מפרנס אחד, שבהם שיעור העוני מגיע ל-22.1%, אך גם במשקי בית עם שני מפרנסים חלה עלייה לשיעור של 8.7% ב-2024.

רק 54.4% ממשקי הבית בישראל משתייכים למעמד הבינוני, לעומת 62% בממוצע מדינות OECD. על פי מרכז אדווה המעמד הבינוני משתכר 75%-200% מהשכר החציוני במשק. שיעור המשתכרים שכר שנמוך עד שני שלישים מהשכר החציוני, הוא 23.4% –  מקום שני ב-OECD.

נתון מדאיג שעולה מדו"ח הוא שגם משקי בית עובדים אינם יכולים להימנע ממעגל העוני: בחמש שנים האחרונות שיעור משקי הבית העניים עם שני מפרנסים ויותר זינק פי 2 ל-8.7%.

רמת המחירים בישראל עלתה בשנים האחרונות והגיעה למקום השני בגובהה ב-OECD. שוכרי דירות בעשירון התחתון מוציאים 54% מהכנסתם על דיור וחשבונות, לעומת 16% מההכנסות בקרב העשירון העליון.

בדו"ח מצוין כי בחמישון ההכנסה התחתון, ההוצאה על מזון מגיע ל-25% מההכנסות לעומת 15% בחמישון העליון. הסיבה לחוסר הביטחון התזונתי נובע מחוסר היכולת לממן מזון בריא ולא דפוסי הצריכה. הפיתרון לחוסר הביטחון התזונתי על פי מרכז אדוה יגיע משמירה על רמת מחירים סבירה של המזון הבריא.

הדו"ח מצביע על שורה של פערים גם בהוצאה הממשלתית על החינוך הרך: בעוד שההוצאה לילד במדינות רבות היא 17%-50% מהתמ"ג לנפש, בישראל ההוצאה היא 8% בלבד – ו-2% הוצאה ממשלתית בלבד. ב-2024 נסגרו 518 מעונות יום בשל מחסור של כ-3,000 סייעות.

בתחום הבריאות, הדו"ח מצא כי ב-30 השנים האחרונות נשחק סל הבריאות נשחק בקרוב ל-30%. ההוצאה הפרטית על בריאות בישראל עומדת על 20.5%, לעומת ממוצע של 13.4% ב-OECD. במערכת בריאות הנפש יש מחסור של כ-2,674 תקני פסיכולוגים ופסיכיאטרים, ותקציבה עומד על כ-7% מתקציב הבריאות – נמוך מהמלצות OECD ל-10%- 12%. במחלקות הרווחה ברשויות המקומיות 1,435 תקנים אינם מאוישים; במערכת הציבורית חסרו עוד לפני 7 באוקטובר כ-300 פסיכיאטריות ופסיכיאטרים.

בנוסף, נדרשת השקעה של 26 מיליארד דולר כדי שסל הבריאות לא יישחק ויוכל לספק את אותם שירותים לאור העלייה במחירים וכמות הנצרכים.

"מערכת בריאות הנפש קורסת, החינוך לגיל הרך מופקר"

במרכז אדוה קראו למפלגות השונות להתייחס לבעיות אלה במערכת הבחירות הקרובה: "הבחירות הקרובות אינן יכולות להתנהל כאילו ישראל ניצבת רק בפני אתגר ביטחוני. ישראל ניצבת בפני משבר אזרחי עמוק: משפחות מפונות עדיין נאבקות לחזור לחיים, מערכת בריאות הנפש קורסת תחת עומס, החינוך לגיל הרך מופקר, השכירות חונקת את בעלי ההכנסות הנמוכות, והעושר ממשיך להתרכז למעלה.

"מי שמבקש את אמון הציבור חייב להציג תוכנית שיקום אזרחית ארוכת טווח הכוללת הגדלה משמעותית של ההוצאה האזרחית, הפסקת הקיצוצים הרוחביים, חיזוק שירותי הבריאות, הרווחה והחינוך, וזאת על בסיס אוניברסלי ולא סקטוריאלי, השקעה ייעודית בחברה הערבית ובפריפריה, הרחבת הדיור הציבורי והחברתי, חיזוק העבודה המאורגנת והשכר, ומדיניות מס הוגנת יותר".

ד"ר מירי אנדבלד-סבג, ממחברות הדו"ח: "הנתונים מוכיחים שוב שתעסוקה לבדה אינה מבטיחה חיים ללא עוני. בשנת 2024, גם משפחות עם מפרנס אחד, ולעיתים גם עם שני מפרנסים, חיות בעוני או בקרבתו. כאשר כמעט רבע מהשכירים במשרה מלאה משתכרים שכר נמוך, אי אפשר להמשיך לדבר על שוק העבודה כעל פתרון בלעדי. הממשלה הבאה תצטרך להתמודד בכלים משולבים: העלאת התמורה לעבודה, טיפול ביוקר המחיה, ושיקום רשת הביטחון החברתית שנשחקה לאורך שנים".