88% מהאימהות בישראל סבורות כי חופשת הלידה בתשלום אינה מספיקה, וכ-40% מהן מאריכות אותה מעבר לתקופה המשולמת בחוק. כך עולה מסקר שערכה שדולת הנשים בישראל, אשר הוצג היום (שני) בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. בשדולת הנשים מציינים כי מדינת ישראל אינה אוספת כיום נתונים מנהליים באשר למשך חופשות הלידה שנשים לוקחות בפועל, ולכן עד היום לא ניתן היה להעריך את הפער בין המדיניות הרשמית למציאות בשטח.

הנתונים הנוכחיים מתבססים על סקר אינטרנטי שנערך בסוף חודש פברואר באמצעות מכון גיאוקרטוגרפיה, בקרב 1,003 נשים בנות 18 ומעלה, המייצגות את המגזר היהודי והערבי בהתאם לשיעורם באוכלוסייה. לאור הממצאים, בשדולה קוראים למשרד העבודה להתחיל לאסוף את הנתון באופן שוטף, במטרה לבסס את מדיניות התעסוקה וההורות על עובדות ומספרים ולא על הערכות בלבד.

מהנתונים עולה כי חופשת הלידה הממוצעת שלוקחות נשים בישראל עומדת על 23.6 שבועות (כחמישה וחצי חודשים), פער משמעותי לעומת תקופת הלידה המשולמת המסתכמת ב-15 שבועות בלבד. 21% מהנשים העידו כי ניצלו את חופשת הלידה המלאה הקבועה בחוק, העומדת על 26 שבועות (אשר חלקה כאמור אינו משולם), ו-20% דיווחו כי האריכו את התקופה לשנה ויותר.

התפלגות משך חופשת הלידה בישראל. כ-40% מהאימהות נאלצות להאריך את חופשת הלידה מעבר ל-15 השבועות שבתשלום (מקור: סקר שדולת הנשים בישראל)

החזרה לשוק העבודה מלווה אף היא באתגרים קשים עבור אימהות רבות. 21% מהאימהות לילדים עד גיל 18 דיווחו כי מעסיקים מנעו מהן זכויות הקשורות להיריון וללידה או הערימו עליהן קשיים במימושן, לפחות פעם אחת. 19% נוספות העידו כי הן מכירות אישית אישה שחוותה פגיעה דומה. בנוסף, מתוך 556 נשים שדיווחו כי יצאו לחופשת לידה וחזרו לאותו מקום עבודה, 60% נתקלו בקשיים שונים עם שובן: 43% דיווחו על קשיים באיזון בין הבית לעבודה, 16% על קשיים אישיים, 9% חוו קשיים מול ההנהלה, 8% חוו קשיים מקצועיים ו-4% התמודדו עם קשיים חברתיים מול הקולגות.

סביבת העבודה ממשיכה לאתגר נשים גם מעבר לתקופת הלידה. 44% מהנשים ציינו שקיבלו בעבר יחס לא הוגן בקבלה לעבודה, בשכר או באפשרויות קידום רק בשל היותן נשים, ו-35% מהן דיווחו שקיבלו שכר נמוך משל עמיתים גברים בתפקיד מקביל. כשנשאלו על השיקולים בבחירת מקום עבודה, רק 34% מהנשים הציבו את גובה השכר כשיקול המרכזי. לעומתן, 20% בחרו בשעות עבודה נוחות, 20% באתגר אישי ועניין, 14% העדיפו עבודה מהבית (חלקה היברידית וחלקה מלאה), ו-11% תעדפו את הקרבה לבית.

הנתונים מצביעים על מגמה ברורה לפיה סדרי העדיפויות משתנים ככל שהמשפחה גדלה: שיעור הנשים המציבות את גובה השכר כאחד משלושת השיקולים המרכזיים יורד עם העלייה בגיל הילדים, והוא הגבוה ביותר דווקא בקרב נשים שאינן אימהות (73%). בהתאמה, הדרישה לשעות עבודה נוחות פוחתת ככל שהילדים מתבגרים. נתון דרמטי במיוחד מראה כי כ-82% מהאימהות העובדות הסכימו במידה כלשהי עם ההיגד המהדהד: "אם לא הייתי אמא, כנראה שהייתי בוחרת לעבוד במשרה אחרת". מנגד, כ-80% מהעובדות שאינן אימהות הסכימו עם האמירה כי לו היו להן ילדים, היו נאלצות לבחור במשרה שונה.

ח"כ עדי עזוז (צילום: חיים גולדברג/ פלאש 90)

יוזמת הדיון ח"כ עדי עזוז (יש עתיד) התייחסה לממצאים ואמרה: "כשיותר מארבע מכל חמש אימהות אומרות שהאימהות השפיעה על בחירת המשרה שלהן, כבר אי אפשר לטעון שמדובר בבחירות אישיות. אלה נתונים שמחייבים את הממשלה להפסיק להתעלם מ'קנס האימהות', ולגבש מדיניות שתאפשר לנשים לשלב בין קריירה למשפחה בלי לשלם על כך מחיר כלכלי".

עו"ד רחלי סונגו, מנהלת קשרי ממשל בשדולת הנשים בישראל, הוסיפה: "כאשר 82% מהאימהות העובדות מודות שאלמלא היו אימהות ייתכן שהיו בוחרות במשרה אחרת, וכשהמדינה מממנת 15 שבועות בלבד של חופשת לידה בעוד שבפועל התקופה נמשכת כמעט חמישה וחצי חודשים – אי אפשר להמשיך להציג את התופעה כבחירה פרטית. זהו כשל מבני בשוק העבודה. המדינה חייבת לבחון מחדש את מדיניות הלידה וההורות, לקדם חופשת לידה נפרדת לאבות, ולבנות שוק עבודה שמאפשר להורים לשלב בין עבודה למשפחה מבלי להיפגע בשכר ובקריירה".