תכנית סל"ע (סטודנטים למען עובדים) שבה השתתפתי בשנתיים האחרונות כחלק מלימודיי באוניברסיטת תל חי, היא עבורי הרבה יותר ממלגה. היא מרחב שבו זכיתי להעמיק חברויות עם אנשים מיוחדים, ללמוד לעומק על הזכויות שלנו בעולם העבודה ולקבל כלים פרקטיים שילוו אותי קדימה. אבל מעבר לידע ולכלים, סל"ע הפכה עבורי לקהילה חמה, כמעט משפחה שנייה — כזו שפועלת יחד, חושבת יחד ומוציאה לפועל אירועים למען הקהילה הרחבה בצפון.

המפגשים במסגרת התוכנית פתחו אצלי הרבה מחשבות ושיחות על סולידריות חברתית, על חשיבות ההתאגדות ועל הכוח שיש לנו, כצעירים וצעירות, לפעול יחד ולשנות מציאות. יצאתי מהתוכנית לא רק עם ארגז כלים מקצועי, אלא גם עם חברי אמת — כאלה שאני יודעת שיישארו איתי הרבה אחרי תקופת המבחנים האחרונה ואחרי שנעזוב את ספסל הלימודים.

הקהילה שלנו התחילה כבר לפני שנתיים, בתקופת המלחמה, כשכולנו עוד היינו מפונים. השנה הרגשנו קפיצת מדרגה אמיתית, כשאל הקבוצה הצטרפו עוד כ-15 חברים וחברות חדשים. בדיעבד, הבנו כמה הם היו חסרים לנו כבר מהשנה הראשונה. מהר מאוד הבנו שזה לא רק מרחב פורמלי של תוכנית מלגות, אלא מקום שבו צומחות חברויות אמיתיות: מארוחות שישי שארגנו יחד, דרך יציאות משותפות למסיבות ולברים באזור, ועד חגיגות ימי הולדת, סמינרים ושיחות נפש אל תוך הלילה.

בתוך המציאות המורכבת של הצפון נוצר בינינו חיבור אנושי קרוב ותומך. עברנו יחד תקופה לא פשוטה, בכינו על המצב, הרמנו אחד את השנייה, וניסינו — גם בתוך לימון חמוץ במיוחד — למצוא דרך לסחוט ממנו קצת לימונדה.

לקראת אמצע הסמסטר הראשון השנה התחלנו לחלום יחד על פרויקטים שנרצה להוביל בצפון. מתוך השיחות האלה גיבשנו קבוצה מובילה, והמטרה הייתה ברורה: להרים יריד תעסוקה אזורי, משמעותי ונגיש. התחלנו לבנות חזון לאירוע ולהניע גלגלים — פנינו לעיריית קריית שמונה, יצרנו קשר עם בית החאן, מרכז הצעירים, תורנו, תנועת הביתה ומרכז התעסוקה העירוני, וחיפשנו שותפים ומיקום פיזי.

ואז גילינו שמרכז הקריירה של האוניברסיטה מתכנן יריד תעסוקה גדול ומושקע ביוני. במקום להתעקש על כפל אירועים, בחרנו לחשוב מחדש. הקבוצה המובילה לא ויתרה, אלא שינתה כיוון והפיקה אירוע "הרצאה על הבר" בנושא כלכלה באודיז בכפר גלעדי — אירוע שהפך להצלחה גדולה והוכיח לנו שוב כמה כוח יש ליוזמה צעירה כשהיא פוגשת צורך אמיתי בשטח.

לקראת מאי הפנינו את כל המאמצים ליריד התעסוקה הגדול. ישבנו יחד וחשבנו איך להפוך את הדוכן שלנו לבולט, מזמין ומגניב. לצד חלוקת זכותונים ומרצ'נדייז של ההסתדרות, הקמנו קאפה ענקית עם איור של דוד בן-גוריון וחור לפנים לצילום תמונות, תחת הסלוגן שהמצאנו: "חלוציות זה יפה, לעבוד בלי זכויות? פחות!"

היריד עצמו היה הצלחה פנומנלית, הרבה מעבר למה שציפינו. למתחם הגיעו כ-400 מחפשי עבודה — צעירים ומבוגרים מהאזור — ולצידם כ-35 מעסיקים עם משרות פנויות. אחרי תקופה ארוכה שבה כמעט לא ראינו התקהלות כזו בצפון, היה מרגש ומשמח לראות את המתחם מתמלא באנשים, בשיחות, בתקווה ובהזדמנויות.

הדוכן שלנו משך הרבה תשומת לב, אבל ההצלחה האמיתית הייתה במה שקרה בשטח: אנשים לא רק הסתובבו בין העמדות, אלא יצאו מהאירוע עם כיווני קריירה ממשיים. מעסיקים אספו פרטים של מתעניינים רבים, ונוצר גשר אמיתי ונגיש בין מחפשי העבודה בצפון לבין שוק העבודה.

עבורי, זו בדיוק המהות של סל"ע: לא רק ללמוד על זכויות עובדים, אלא לפעול מתוכן; לא רק לדבר על קהילה, אלא לבנות אותה בפועל. הקהילה הזו הייתה עבורי עוגן משמעותי בתקופה קשה מאוד עבור תושבי הצפון. חלק מאיתנו נשארו באזור לאורך כל התקופה, חלק עברו למרכז, ובכל זאת שמרנו על קשר, נפגשנו כשאפשר, והצלחנו לשמר את התחושה המשפחתית שנוצרה בינינו.

אני רוצה להודות לפיני קבלו, יו"ר האגף לצעירים ומנהיגות ולכל צוות האגף והמלווים של התוכנית על זה שהם לא מוותרים על הצפון, גם בתקופות הקשות ביותר. על ליווי לבלתי פוסק לקהילה שלנו ועל הרצון לעשות כאן חברה טובה יותר.

כשאני מסתכלת לאחור על השנה הזו, אני מבינה שיריד התעסוקה היה הרבה יותר מאירוע מוצלח. הוא היה רגע שבו הידע, החברות, הסולידריות והרצון להשפיע התחברו יחד למשהו ממשי. וזה, בעיניי, בדיוק הכוח של צעירים מאורגנים: לקחת אחריות על המציאות סביבנו — ולעשות בה שינוי.

פרי קוזחי היא סטודנטית באוניברסיטת תל חי וחברה בתכנית סל"ע – סטודנטים למען עובדים, של האגף לצעירים ומנהיגות בהסתדרות