בעוד מדינת ישראל נערכת לעוד מערכת בחירות מדממת, בקק"ל הדברים נראים אחרת. קואליציה שנמתחת מהליכוד ועד לדמוקרטים בחרה פה אחד באייל אוסטרינסקי (42), איש השמאל החברתי וחבר מפלגת העבודה, ליו"ר הארגון. "מבחינתי אני חי בחלום", אומר אוסטרינסקי בראיון ל'דבר', "זה התפקיד החשוב ביותר שיכולתי לבקש לעצמי, ואני מרגיש שנכנסתי אליו בנקודת זמן קריטית".

מהי ליבת התפקיד של קק"ל מבחינתך?
"לעודד התיישבות בגליל ובנגב, ולחבר בין ישראל ליהדות התפוצות. אלה בסוף שני התפקידים המרכזיים. לצד זה יש תפקיד סביבתי, שמירה על היערות. אלה דברים סופר חשובים. אבל קודם כל התיישבות. זה הגרעין הקשה של קק"ל, ובשביל זה היא נולדה. לעשות ציונות".

למה צריך את קק"ל בשביל זה? יש מדינה, יש משרד התפוצות, יש משרד נגב גליל. קק"ל היא הגוף החוץ מדינתי החזק בישראל. למה הוא עדיין נחוץ?
"קודם כל כי יש דברים שהמדינה לא יודעת לעשות ואנחנו כן. קק"ל היא גוף שמרוכז כל כולו באינטרס הציוני, והיא מצליחה לקדם דברים בצורה אפקטיבית ומהירה שלפעמים המדינה מתקשה לעשות.  אבל מעבר לזה, קק"ל לא שייכת לממשלת ישראל, אלא לעם היהודי. ולעם היהודי יש רצונות ואינטרסים שלא תמיד מוגשמים בתוך המרחב הפוליטי קואליציוני הישראלי. יש קהלים שלמים בעולם שלא מיוצגים בו – היהדות הרפורמית, גופים ליברליים, או סתם יהודים שחיים בתפוצות ולא בחרו את הכנסת הזאת".

למה שיהיו מיוצגים?
"כי בסוף ישראל היא לא מדינה רגילה, היא פרויקט ציוני. עוד לא סיימנו את התפקיד הזה, ואת הקשר שהוא דורש בין ישראל לבין יהדות התפוצות. הזיקה הזאת מאוד חשובה ואנחנו רואים אותה נדרשת כל הזמן – בעלייה לישראל, בהתגייסות אחרי 7 באוקטובר, וגם, לדוגמה, בהתגייסות של ישראלים אחרי הפיגוע בבונדיי ביץ' באוסטרליה. הזיקה הזו היא המהות של המוסדות הלאומיים".

"הקדנציה הקודמת הייתה עימותים ללא הפסקה. הצלחנו לשנות את זה"

המוסדות הלאומיים שאליהם מתייחס אוסטרינסקי בוודאי נראים למרבית הישראלים כמו שריד ארכאי לימים של טרום מדינה, אבל בפועל מדובר בזירה עתירת משאבים ורוחשת פעילות. "כל הגופים משתרשרים מהקונגרס הציוני, אותו קונגרס שנפגש לראשונה בבאזל לפני יותר ממאה שנה", מסביר אוסטרינסקי, "מייצג את יהודי העולם – 38% לישראל, 29% לארה"ב ו-33% לשאר העולם. בישראל ההרכב נקבע לפי הבחירות לכנסת, ומערכות בחירות מיוחדות נערכות בארצות הברית ולראשונה בקדנציה הזאת – גם בשאר העולם. לצד זאת נמצאים גם ארגונים יהודיים כמו הדסה, נעמת, מכבי, והזרמים הדתיים הגדולים. מהקונגרס יוצאים ההסתדרות הציונית, קרן היסוד, הסוכנות היהודית וקק"ל".

אם כך, מי קובע מה עושים בקק"ל? מי מחליט על מדיניות?
"לפי מפתח המנדטים של המפלגות בקונגרס הציוני, ממנים בקק"ל 37 דירקטורים, והם מקבלים החלטות – ממנים יו"ר וראשי ועדות".

הרכב מאוד מגוון מבחינה חברתית ואידאולוגית. זה מצליח לעבוד?
"הקדנציה הקודמת הייתה עימותים ללא הפסקה. הייתה תפיסה של שני גושים. כמו כל המוסדות בישראל, גם המוסדות בקק"ל היו בעימות. גם בגלל המהפכה המשטרית. אבל אנחנו הצלחנו לשנות את זה".

המשקל הגדול של יהדות ארה"ב הביא לכך שלאורך השנים המוסדות הציוניים היו בהנהגת הגוש הליברלי, אבל זה השתנה בשנים האחרונות. "שני דברים קרו", מספר אוסטרינסקי, פעיל מפלגת העבודה מאז ימיו כסטודנט, "החרדים השתלבו בבחירות לקק"ל העולמי, וכנסת ישראל הופכת להיות ימנית יותר כל קדנציה".

מפתח המפלגות בישראל הביא לנקודת פתיחה עם פער של 36 מנדטים בין הגושים. "נלחמנו בשיניים ובציפורניים בכל אחת ממערכות הבחירות בעולם, וסיימנו בפער של 52 להם מול 48 לנו. אז התחלנו בקמפיין אמיתי שאומר: פער כזה צריך לנהל ב-50-50. הצד השני התחיל מאד דורסני, אבל הצענו חזון של שותפות שדיבר לכל הארגונים והתנועות שהם חלק מההסתדרות הציונית. בסוף הצלחנו לחזור לקונצנזוס מקיר לקיר, מלבד שני גורמים: המפלגה של בן גביר, שהגוש הימני הסכים לדרישה שלנו להוציא אותה החוצה, ויאיר לפיד שבחר לנטוש את הזירה".

אתה מתאר שיתופי פעולה והסכמות, מה שנשמע כמו תמונת מראה לפוליטיקה הארצית. איך זה עובד?
"אני מאוד מחויב לרעיון של עבודה ביחד. אני ליברל, פרוגרסיבי, סוציאליסט, שכל הזמן מחפש מרחבי קונצנזוס והגשמה משותפת. כולנו מסכימים על הגליל, כולנו מסכימים על הנגב. מנסים למצוא הסכמות ביו"ש.  אנחנו מנסים למצוא הסכמות בחקלאות ובמאגרי המים, נושאים שאין סיבה שנריב עליהם. מבחינתי עדיף לוותר על 40% בשביל להשיג 70-60%, מאשר להיכנס כל הזמן למלחמות ולוותר על 100%".

אבל בסופו של דבר איפה שיש סדרי עדיפויות יש מחלוקות. אני בטוח שלזהות הפוליטית של יו"ר קק"ל יש הרבה משקל בקביעת מדיניות.
"יש לה משמעות רבה. איפה משקיעים, כמה משקיעים. אתן לך דוגמה: ב-2025 כשבאנו לתקצב את ניר עוז – לכאורה קונצנזוס – להנהגת קק"ל דאז שהייתה בשליטת הימין לא היה קל. רצו להרחיב תמיכה למועצות אזוריות ולרשויות מקומיות שספגו פגיעה פחות קשה, על חשבון אשכול ושער הנגב, שיש להם צבע פוליטי מאוד מסוים. לי מאוד חשוב להתרחק מהתנהלות כזו, ולשפוט את הדברים בצורה עניינית וממלכתית. כשאנחנו באים לצפון, ברור שקרית שמונה היא לא עיר של הגוש הליברלי. למרבה הצער מסתבר שגם של הליכוד לא, כי הפוליטיקה מנצחת שם הכל".

"היו מקרים שהכרעתי נגד הגוש שלי"

ובכל זאת, יש שאלות פוליטיות שאי אפשר להימנע מהן, כמו למשל הנטיעות באדמות מדינה במחלוקת בנגב, אדמות שהבדואים וחלק מארגוני השמאל רואים בהן ניסיון לדחוק אותם על ידי קביעת עובדות בשטח.
"לי אין מחלוקת בנגב. אני ציוני ויש לנו מטרות. בנגב יש אובדן של משילות ושל קרקעות, ואנחנו לא יכולים לעודד אירוע כזה. מאידך, כדי להיות ממלכתי ולמצוא את הקונצנזוס, סיכמנו שלא נוטעים במרחק 150 מטרים מבתים. הגענו להסכמה שיהיו נטיעות בלי לפגוע בבתים. עד עכשיו זו לא הייתה מדיניות מסודרת של קק"ל".

ומה לגבי הפעילות ביהודה ושומרון?
"קודם כל, רכישת קרקעות ביהודה ושומרון, שזה דבר שקידמו בעבר, לא נעשה. לגבי החוות החקלאיות זה יותר מורכב. ברור שילד באלון מורה וילד ברעננה צריכים לקבל אותו דבר. אם אנחנו בונים פארקים באחד, נבנה גם בשני. אלה כבר יישובים קיימים וזה בתוך הגבולות שלהם. האירוע המאתגר הוא לגבי החוות החקלאיות. תחת הכסות של עבודה עם נוער בסיכון התחילה עבודה ענפה מאוד עם החוות ביו"ש. ושם ההבחנה שדרשתי לעשות היא בין חוות חקלאיות לחוות חינוכיות. אם זו חווה שמטרתה שהנוער יישאר בחוות, זו לא חווה חינוכית. חווה חינוכית לנוער בסיכון מטרתה שהילד יחזור לקהילה שלו".

היו מקרים שמצאת את עצמך נלחם בגוש שלך?
"חלק מההשקעה של קק"ל היא להקים דרכים ביטחוניות, דרכי מילוט ליישובים, חלקם ביהודה ושומרון. גם שם יכול לקרות 7 באוקטובר, ואסור שיקרה. אלה יהודים, ישראלים כמוני לכל דבר ועניין, שיש לי חוסר הסכמה איתם. הם חלוצים לשיטתם, איפה שאני חושב שאסור להיות חלוצים ושהמחיר של המעשים שלהם גדול מדי. אבל דרכי מילוט צריך לעשות. ואם כדי לעשות אותם נדרשת חלילה תפיסת קרקע, אין ברירה. זה רק אם הצבא אומר שצריך, ויש מסמך מסודר ודרישות של מפקד אוגדה. אבל היו חברים מהגוש שלי שאמרו מה פתאום? אמרתי: 'סליחה, בנושא ביטחון אני לא מתפשר'. והכרעתי לטובת הגוש השני".

הזכרת את כניסת החרדים לקק"ל. זה לא נראה לך ציני בהקשר של יחסם לציונות?
"קודם כל צריך לומר שכל מי שנכנס בשערי התנועה הציונית זה מבורך. השאלה אם זה אמיתי או לא, ואני יכול לומר לגבי חלק מאלה שפגשתי, שזה רצון אמיתי לקחת חלק. אני לא יודע להגיד על כולם, אבל בשביל חלק זו דרך להשתלב. לצד זה, אגיד לך שהיו הרבה מאבקים קשים בקדנציה האחרונה, שנובעים מזה שלדעתי הם לא הבינו את המרחב שהם נכנסו אליו, שיש בו גם יהדות הומניסטית וליברלית. אחרי הבחירות האחרונות אני מרגיש שיש מגמה יותר חיובית. אני גם יודע שיש רבנים שהוציאו פסקי הלכה נגד לקיחת חלק במוסדות הלאומיים, כך שאפשר לראות שזו נקודת מחלוקת פנימית אותנטית".

נגד מדיניות הקופה הקטנה: "נתגבר החלטות ממשלה לפי המטרות שלנו"

הקרן הקיימת לישראל הוקמה ב-1901, כאמצעי לאיסוף כסף מיהודים לשם קניית קרקעות. הכנסתה מבוססת בעיקר על מכירת קרקעות, שנעשית על ידי רשות מקרקעי ישראל, ועומדת בתקציב 2026 על כ-3 מיליארד שקל. הוצאותיה באותה שנה עמדו על כ-2 מיליארד שקלים. בכך מהווה קק"ל את הגוף הציבורי הגדול ביותר שאינו חלק ממנגנון המדינה, והכסף הגדול ביותר שמתנהל מחוץ לתקציב.

במשך השנים חוזרות הקריאות מצד משרד האוצר להלאים את הקרן ולקחת את כספיה לתוך תקציב המדינה, לכאורה על מנת לשפר את מצבה הפיננסי של ישראל. אחרי ניסיון של אנשי הליכוד למנות את יאיר נתניהו לתפקיד בארגון, יו"ר יש עתיד יאיר לפיד הודיע על פרישה מהקואליציה בקק"ל, וחזר לקריאתו בעבר להלאים את הקרן, ובפועל להעלימה.

בכל תקציב עולה הצעה לקחת לקק"ל את הכסף. אתה נערך לזה?
"זה עולה, וזה כבר קרה 3 פעמים בעבר. אני לא אסכים לזה. אני גיליתי שאנחנו יודעים לעשות עם הכסף שלנו דברים שהם לא תמיד יודעים לעשות".

אז קק"ל פשוט תפעל על דעת עצמה?
"אני לא חולק על הצורך לעבוד ביחד, אבל אנחנו לא ניתן כסף לסעיפי חלף תקציב. אין מה לקחת את כספי קק"ל, שיש להם מטרה וייעוד מסוים, ולזרוק אותם לבור הגרעון. יש לארגון מטרות וערכים, ואנחנו נתגבר החלטות ממשלה שעונות עליהם".

כבר שמעת דיבורים על התקציב הבא?
"כרגע יש בחירות, אחר כך נראה. אני חושב שהשטח בישראל בחודשים האחרונים מכיר את העשייה שלנו הרבה יותר ומרגיש אותה. אני מעריך שבפעם הבאה שינסו לקחת לנו כספים, תהיה תרעומת אמיתית".

"אני קודם כל איש תנועת העבודה"

אוסטרינסקי גדל בשכונת אזורים בנתניה. אימו עלתה מגיאורגיה ואביו מאוקראינה בשנות השבעים. אחרי שירותו הצבאי ביחידה ללכידת עריקים ("שירות שהכניס אותי לתלם ולימד אותי המון על החיים בישראל") הוא השלים בגרויות והלך ללמוד משפטים באוניברסיטה העברית. תודעתו הפוליטית התגבשה סביב גזרות 2003 של נתניהו. באוניברסיטה הוא הצטרף לתא אופק של מפלגת העבודה ובעקבות עמיר פרץ גם התפקד למפלגה. ב-2011 כשסיים ללמוד הצטרף לפוליטיקה המפלגתית ושימש כיועץ. "יצא שתמיד זה היה עם חברי כנסת חברתיים", הוא מספר, "התחלתי כיועץ פוליטי, כזה שסופר מתפקדים עם הידיים, אבל תמיד התעניינתי בעשייה".

כשעמיר פרץ מונה לשר הכלכלה ב-2020, אוסטרינסקי היה אחד מיועציו הקרובים. אחרי שהממשלה הפריטטית התפרקה הוא החליט לעזוב את השדה הפרלמנטרי, ועבר למוסדות הלאומיים. במשך שנתיים, שאותן הוא מגדיר כ'לוחמניות מאוד', הוא ריכז והוביל את הגוש הדמוקרטי. עם בחירתו בתחילת 2026, אוסטרינסקי הפך ליו"ר קק"ל הצעיר ביותר אי פעם.

לפי ההסכם, בעוד שנתיים וחצי תהיה רוטציה, ויחליף אותך בתפקיד נציג הליכוד. אתה לא חושש שההישגים שלך ימחקו?
"יש לי שיח מצוין עם כל הנוגעים בדבר מכל המפלגות. את האסטרטגיה של הארגון אנחנו נגדיר ביחד, סביב מרחבי הסכמה. ובכל מקרה, אני לא הולך לשום מקום. אשאר בקרן הקיימת בתפקיד מרכזי, ואני מאמין שאקח חלק בהובלת הארגון. כפי שכבר אמרתי, אכבד את הסכם הרוטציה, אבל בבחירות הבאות אני חוזר להתמודד על התפקיד בכל הכוח, ל-5 שנים. מעבר לזה, אם בעבר לא חשבתי על מרחבי ההנהגה הלאומית, אחרי מה שלמדתי בקרן הקיימת לישראל, שזה ליצור קונצנזוס במציאות מורכבת, ולהוביל קו וחזון להגשמה מעשית, אני חושב שבישראל צריך את הדברים האלה. צריך אנשים שמבינים מורכבות ויודעים לקחת חזון ולתרגם לעשייה. אני מאמין שיש לי הרבה מה לתרום".

בגוש שמייצג את מה שהייתה פעם תנועת העבודה – מגדי איזנקוט עד הדמוקרטים, יש משהו מאד דיכוטומי. אני חושב שהאתגר שלנו, של מי שתנועת העבודה יקרה לו, הוא ללמוד לדבר מחדש באופן ליברלי, פרוגרסיבי, סוציאל דמוקרטי, ובאותה נשימה ממלכתי ופרגמטי.

אתה חושב להתמודד בפוליטיקה הארצית?
"לא במערכה הקרובה. בעתיד אני לא שולל שום מרחב".

אתה חבר ב"דמוקרטים". קשה להגיד שהקו שאתה מדבר עליו – ניסיון להגיע להסכמות  – מאפיין את המפלגה, שהיא הרבה יותר לוחמנית. זה עדיין הבית שלך?
"אנסה לענות בצורה רחבה יותר. כיום, בפוליטיקה הישראלית, בגוש שמייצג את מה שהייתה פעם תנועת העבודה – מגדי איזנקוט עד הדמוקרטים, יש משהו מאד דיכוטומי. יש מי שמדברים באופן מאוד ליברלי, סוציאל דמוקרטי ופרוגרסיבי, אבל מתרחקים מעולמות הממלכתיות והפרגמטיות; ויש את אלה שלהפך. אני חושב שהאתגר שלנו, של מי שתנועת העבודה יקרה לו, ואני קודם כל איש תנועת העבודה, הוא ללמוד לדבר מחדש באופן ליברלי, פרוגרסיבי, סוציאל דמוקרטי, ובאותה נשימה ממלכתי ופרגמטי.

"לגבי הדמוקרטים, אגיד בכנות: אני חייב תודה ליאיר גולן שעזר לי להיבחר לתפקיד, כמו גם אביגדור ליברמן ובני גנץ. אני מפחד מהפריימריז של הדמקורטים מזה שאמורה להיבחר שם רשימה שתפגע במנהיגות של יאיר גולן שהיא חיובית לדעתי. ואני גם מזדהה מאוד עם גדי איזנקוט, עם הגישה הממלכתית והלאומית שלו והפוקוס שלו על הצפון".

מה עמדתך ביחס לאופציה של 'ממשלת קק"ל', אחדות לאומית?
"ככל שהדבר יהיה בראשות נתניהו, אני בספק. ההקצנה שעוברת על הליכוד וחיבור האינטרסים עם סמוטריץ' ובן גביר לא יובילו לאחדות. תמכתי בממשלה הפריטטית בימי הקורונה, וראינו לאן הגענו. אני כן חושב שבראשות איזנקוט, עם הדמוקרטים בפנים, אפשר להקים ממשלה רחבה יותר. אני מקווה שכך יהיה, אבל לא צריך לפחד מקואליציה של גוש השינוי".

הקודים שאתה מתייחס אליהם נעדרים לחלוטין מהשיח הלאומי.
"השיח הפוליטי בישראל עבר זיהום קטלני. יש גורמים – איתמר בן גביר, טלי גוטליב  – שפעם לא היו מעזים להושיב אותם סביב השולחן. ומנגד, גם מפלגת העבודה עברה הקצנה. האלמנטים האלה משכו אחד את השני לקצוות. שיח החרמות, חלקו מוצדק, אבל הוא מוביל אותנו למקום רע מאוד. אם אתה שואל מה שחשוב לי במוסדות הלאומיים באמת? זה להראות שאפשר אחרת".

"הייתי רוצה שהציבור יידע שהכסף בקק"ל מושקע טוב"

על מה היית רוצה לסמן וי בסוף הקדנציה?
"ברמת המדיניות, הייתי רוצה שיגידו שחזרנו לערכי הליבה שלנו. להגדיל את השטחים המיוערים בישראל, להוסיף אזורים קולטי קהל ביערות – חניונים, שבילי אופניים. אני רוצה להכניס את קק"ל לתחומים כמו ייעור עירוני והתחדשות עירונית. יש לנו תכנית אסטרטגית להשקיע 100 מיליון בשנה בהקמת מאגרי מים בחקלאות לכל הארץ, והייתי רוצה לחולל צמיחה דמוגרפית – עוד אלפי אנשים שיעברו לערבה, לאילות, לקו העימות הצפוני. להחזיר את קריית שמונה, את מנרה, את משגב עם, את כל היישובים בקצה.

"הייתי רוצה לפתוח 25 בתי קק"ל נוספים בפריפריה, ולהגדיל את החינוך היהודי בתפוצות. הייתי רוצה שהציבור יידע שהכסף בקק"ל מושקע טוב. להגדיל את ההשקעה פנימה, להגדיל את הוצאות הפעילות על פני ההוצאות הקבועות".

יש דברים שקק"ל צריכה להפסיק לעשות?
"בשנים האחרונות החלטנו לדוגמה לצאת מבתי הספר ומהחינוך הפורמלי ולהיכנס חזק לתנועות הנוער ולבלתי פורמאלי. בבתי הספר יש הרבה כלים וכל שקל שאתה משקיע שהוא טיפה בים, אבל תנועות צריכות להיות נגישות לכולם. זאת תחילת הדרך להגשמה, וכארגון ציוני זה בליבת העניין שלו. מעבר לזה הרבה מקומות שקק"ל הלכה אליהם אחרי המלחמה האחרונה, כמו שיקום וחוסן, וגם נושאים חשובים אחרים כמו עבודה עם אנשים עם מוגבלות, אלה דברים חשובים, אבל הם לא ליבת הפעילות שלנו כארגון".

היו מקרים שהרגשת שאתה עושה משהו שהמדינה הייתה אמורה לעשות?
"כן, אגיד לך בכנות: את ההפוגה לתושבי הצפון שעשינו במבצע שאגת הארי, המדינה הייתה צריכה לעשות. ההחלטה של המדינה לא לפנות שוב את כל תושבי הצפון היא החלטה נכונה לדעתי. אבל ביקשנו שיממנו הוצאת אנשים להתרעננות, למקרי קצה, והם לא היו שם. אז אמרתי לעצמי: 'לכאורה זה לא תפקיד של קק"ל, אבל אי אפשר לדבר על התיישבות במטולה בקריית שמונה או בשתולה, ולא להיות שם שהם צריכים'".